(כל מיני דברים שעלו לי בראש תוך כדי משחק)
מחצית ראשונה: איזה כדורסל כיפי. קצב מסחרר, סקור גבוה, מבצעים נהדרים, אסיסטים מבריקים. אז מה אם אין בכלל הגנות?
קהל ואוירה: אין דברים כאלה. תביאו סחורה טובה, יריבות לוהטת ואולמות מודרניים והקהל ימלא את היציעים, יעודד בטירוף וידחוף את השחקנים לקצה גבול היכולת שלהם ( עיני – גם בכדורגל אפשר…).
תאומים: שמתם לב שניקולה וויצ'יץ' וז'אן טבק נראים בדיוק אותו דבר?? מי היה ראשון עם הלוק הזה?
אותיות 1 / סנטרים: למכבי יש שלושה סנטרים שהשם שלהם מתחיל באות א', ואין לי שמץ מושג איך קוראים להם. פעם אחרונה שזה קרה היתה לפני 35 שנים, עם אולסי פרי, אריק מנקין וארל ויליאמס. נכון שאז אלה היו שמות פרטיים והיום אלה שמות משפחה, אבל ההבדל האמיתי הוא שאז הם היו שחקנים שחקנים והיום… איך אומרים באידיש: נו שויין.
אותיות 2: מובילים את הקלעים בהפסקה שני הדו"סים שלנו: דונטה סמית ודווין סמית.
מה עושה ההפסקה לשחקנים: לא יאומן ההבדל בין שתי המחציות בקצב, באחוזי הקליעה ובכלל. זה באמת בגלל שהמאמנים שינו משהו?
גם אצלנו: לנדסברג קולע מהטווח של סטפן קארי, סליחה של עומרי כספי.
מיותר: השלטים נגד שמעון מזרחי. ירושלמים – אתם קהל נהדר, למה לקלקל?
אורי לוי: "מכבי לא נראית מכבי במשחק הזה" ובשאר המשחקים היא כן? התעוררת היום?
דונטה סמית. נקודה.
אורי לוי 2: "האלופה נראית כמו אלופה". עכשיו אתה בסדר.
דקה לסיום: שבע הפרש, יש עדיין סיכוי ומכבי אפילו לא עושה עבירה. לא מנסים בכלל לנצח. ככה נראית מכבי השנה.
דני פרנקו: מאמן מכבי בשנה הבאה?
