הפועל בע"מ – איך הקבוצות הישראליות יכולות ללמוד מעולם העסקים?

// מאת רועי חיים

בואו נדבר קצת עסקים. כל חברה עסקית שמכבדת את עצמה מבצעת תהליך של ניהול סיכונים. בתהליך שכזה החברה מנהלת את הסיכונים ברמה השוטפת, פועלת לאיתור סיכונים, מנסה לכמת את מידת ההשפעה שלהם ולמצוא תוכנית פעולה לתיקון/שיפור/החלפה אשר תמזער את הסיכון.

כבר שנים אנחנו שומעים על קבוצות שרוצות להתנהל כחברות מקצועיות לכל דבר, משכך אולי כדאי להתחיל להתייחס לקבוצה כחברה עסקית לכל דבר וליישם אלמנטים זה אחר זה בעולם הספורט. אז איך אנו יכולים להתקדם ולהקיש מעולם העסקים אל קבוצות הספורט?

עושים עסקה, transfer

 

ניהול סיכונים

אם נחשוב על ניהול סיכונים ברמת הקבוצה אז ניתן לדון בנושאים כגון (אך לא רק):

  • אובדן הכנסות (תקציבים, כרטיסים, תגמולים מההעפלה למפעלים אירופאים)
  • אובדן שחקני מפתח לאור אי חידוש חוזה
  • מכירת שחקנים ללא הבאת תחליף ראוי

ברור לכולנו שפרמטרים אלו הם חשובים ודיי קלים לאיתור. גם עבודת כימות מידת ההשפעה אינה הנדסת גרעין, אך משום מה דווקא כשמגיעים לתוכניות פעולה לצמצום הסיכון אנחנו רואים המון קבוצות חוטאות בנושא. ניתן לראות את ב"ש שהבינה שהסיכון באיבוד טוני הינו גדול, אך לא נערכה בצורה ראוייה למעבר, מכבי וב"ש שבנו על תקציבים מההעפלה למפעל אירופאי וינסו (אם לא עשו זאת כבר) להדק את החגורה.

דוגמא טובה לאיתור של סיכון וההתמודדות איתו ניתן לראות בהבאת מאור קנדיל ע"ח אלי דסה אשר כנראה יסיים חוזה. דוגמא נוספת להתמודדות עם נושא שכזה הינו מקרה חנן ממן והפועל חיפה. יואב כץ, שהבין שהשחקן עומד לעזוב ללא תמורה, החליט שעדיף לו לגזור קופון כבר בינואר. מצד שני, יואב כץ הוא דוגמא קלאסית לניהול סיכונים כושל בהתמודדות אל מול שחקנים.

 

Disaster Recovery Plans

כשמה כן היא. מדובר בתוכנית למקרה אסון שבו הארגון יצטרך לשקם את עצמו בצורה מהירה. מדובר בתוכנית מגירה מוכנה המתארת מספר תרחישים אפשריים (למשל, מצב של שריפת המועדון עד לעפר, ותודה לגששים). התוכנית אמורה לדון כיצד החברה משקמת את עצמה, כיצד היא מוצאת חלופות וחוזרת בזמן הקצר ביותר לעבודה. אז האם יש לקבוצות את החשיבה הזו בכלל?

אפשר לראות שהפועל י-ם בכדורסל הצליחה להחזיק את עצמה בצורה דיי טובה אחרי העזיבה של אורי אלון (וגם של גאיידמק). נראה שלקבוצה הייתה תוכנית ליום שבו הבעלים יחליט לעזוב. נשאלת השאלה, ביום שבו (נניח) יעקב שחר יקום וילך, האם יש למועדון איזו תוכנית לקיום עצמי? ניתן היה לראות מהדוגמא של בית"ר י-ם שעד ההגעה של חוגג לא היה נראה כי קיימת איזו תוכנית להתמודדות עם המשבר הקרב.

כך לדוגמא, ניתן לחייב בעלים בעת הסכם ההעברה להקצות סכומים מינימלים עליהם הוא מתחייב מידי שנה או כל מנגנון אחר אשר יבטיח שקבוצה לא תשאר בת ערובה בידי בעליה (ואל תסמכו על גוף בקרת התקציבים יותר מידי).

משה חוגג, אלי אוחנה, בית"ר ירושלים
חוגג. האם יש ערובה שהקבוצה תמשיך גם אחריו? קרדיט לדף הפייסבוק מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים – F.C. Beitar Jerusalem

 

Business Continuity Planning

קונספט דיי דומה לנושא שדובר קודם לכן. בעוד DRP מדבר על מקרה אסון (לרוב אסון פיזי) נושא ה BCP מדבר יותר על אירוע אשר עשוי להשפיע לרעה על הארגון כדוגמת אובדן לקוח גדול, איבוד מוצר מוביל ועוד. דוגמא מצוינת ניתן לראות מחברת קודאק אשר פספסה את המעבר לעולם התמונות הדיגיטליות ולא יצרה תוכנית עסקית להמשך הקיימות שלה. דוגמא נוספת ניתן למצוא עם חברת נוקיה אשר לא הגיבה כראוי למעבר לפלאפונים עם מסך מגע.

בספורט המקומי שלנו אפשר למצוא אין ספור דוגמאות. בין הדוגמאות הטריות ניתן לראות את הפועל ב"ש שלא התכוננה כראוי (או שלא צלחה כראוי) לחילופי הדורות (ברדה, ראדי, הובאן, טוני ….) או מכבי חיפה שלאורך שנים לא מצליחה לצור מודל קיימות חלופי לבנוניות שעוטפת אותה בשנים האחרונות. בנוסף, אשמח אם אחד הקוראים יוכל להסביר מה מודל ה-BCP של מכבי ת"א בכדורסל בשנים האחרונות.

באמרת אגב, נאמר שיש פעמים שקבוצות מקיימות תוכנית שכזו אך היא לא צולחת בסוף. אני מניח שאוהדי מכבי יגידו לכם שהמעבר לנתניה הוא הסיבה לאובדן 3 האליפויות שלה (דיי, תתבגרו), אך מדובר בדוגמא קלאסית של BCP. משנסגר בלומפילד, הקבוצה הייתה צריכה להיערך בהתאם.

מכבי תל אביב קהל בלומפילד
געגועים לבלומפילד
Credit to "Maccabi Tel Aviv" Facebook page

 

Too big to fall/fail

תיאורה כלכלית שגורסת שישנם ארגונים שהם כ"כ גדולים ומסועפים/חשובים שנפילה שלהם תשפיע בצורה ברוטלית על המשק ומשכך יש להתערב ולהציל אותם. בעוד התיאוריה מעניינת (ואף יש לה עדויות לא מעטות בשווקים הפיננסים), ארצה דווקא לדון בצד המתנגדים אשר טוענים שקו מחשבה שכזה יוצר בעיה של לקיחת סיכונים חריגה מתוך המחשבה שאחר ישא בתוצאות הללו (באנגלית הביטוי המדויק הינו Moral Hazard).

לא פעם שמענו משפטים כמו "קבוצה X היא חשובה לליגה" או "הליגה זקוקה ל- Y". לצערי, לפעמים נראה שהתחושה הזו מחלחלת גם אל הקבוצות עצמן. הפועל ת"א היו בטוחים שהם "גדולים מדי" בשביל לרדת ליגה וכי "המסורת והגדולה" יצילו אותה. יתרה מכך, נראה שלעיתים אותה תחושה מגיעה גם מקבוצות כמו בית"ר י-ם ומכבי חיפה אשר חשות שהעבר וההיסטוריה שלהם תמנע מהן לרדת ליגה. יתרה מזו, בזמן הקריסה הכלכלית של הפועל ת"א בעונת 2016/17 נשמעו לא מעט קולות שיש להציל את הפועל ת"א לאור ההיסטוריה שלה והחשיבות שלה. דובר על פנייה להתאחדות למתן תקציבים ואף מגבית מהקבוצות. שוק כלכלי כנראה היה נותן לחברה שכזו לקרוס ממזמן.

מחשבה שכזו הינה נגד כל היגיון כלכלי והביאה לקריסה של ענקיות כגון קודאק ונוקיה (הוזכרו מעלה). קבוצה שמכבדת את עצמה צריכה לזכור שהישגים והתמדה משומרים ע"י ניהול נכון.

 

אנחנו אולי רחוקים מעולם שבו כדורגל ישראלי ינוהל כחברה מקצועית, איך אין זה אומר שלא ניתן להביא אלמנטים מעולם העסקים ולהחיל אותם בתוך מודל קבוצות הספורט בישראל. מיץ' החיל את זה (וממשיך) בתוך המודל של מכבי תא, ב"ש הולכת בעקבותיהם, אך נראה שמרבית קבוצות הליגה נעות עם הזרם ותוקפות בעיות כאשר הן צצות. אני רק מזכיר שלאורך הזמן אם קבוצות לא יתנהגו באופן "רציונלי" ייתכן ותבוא "הממשלה" ותכפה עליהם אלמנטים כאלו ואחרים, שהרי מה זה מנגנון ה FAIR PLAY אם לא מנגנון של מפקח על?

כסף, צמיחה

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח