עונת 2018/19 נמצאת בישורת האחרונה ולצערנו בליגת העל את הישורת הזאת עושים בהליכה. האלופה הוכרעה איפשהו בדצמבר, היורדות אמנם לא סופיות עדיין, אבל אם הייתם מבקשים ממישהו להמר לפני חודשיים מי הן יהיו, הוא כנראה היה פוגע. מאבק על אירופה? בעיניי הוא די חסר משמעות, אף אחת מהקבוצות שבתמונה לא נמצאת בסיטואציה שהצלחה באירופה בכלל צריכה לעמוד על הפרק – מי בגלל תקציב נמוך מידי (בני יהודה ומכבי נתניה) ומי בגלל מערכת שהתרסקה וצריכה בנייה מחדש לפני שחוזרים לחשוב על הצלחה מעבר לים (הפועל באר-שבע ומכבי חיפה). נשארנו עם גמר גביע המדינה שהוא בהחלט מסקרן, אבל לא עליו באתי לדבר היום.

על הפועל באר-שבע עברה עוד עונה קשה. למה "עוד"? כי העונה הקודמת גם הייתה רכבת הרים. איכשהו, בגלל חולשה של היריבות, העוצמה של טרנר ושילוב של שחקנים שהתעלו על עצמם ברגעי האמת (ממן, טהא, חיימוב), היא הסתיימה בהישג מדהים – אליפות שלישית ברציפות. היום במבט לאחור אפשר לומר שהאליפות הזאת גרמה ליהירות יתר במועדון, מן תחושה ש"נצליח לא משנה מה נעשה". איך אליניב ברדה אמר בראיון לפני שנה? "ביום שנאבד את הצניעות, נאבד גם את האליפות", לא ייאמן כמה שהוא צדק.

זה התחיל בסאגה מוזרה עם גיא חיימוב, נמשך עם רכש לא מובן בקיץ תוך כדי שהמועדון מתקשה לקבל החלטות לגבי שחקנים מתנדנדים (וואקמה, קורהוט, ויטור ו…חיימוב) ואת החותמת קיבלנו ב5-0 המהדהד בזאגרב. כבר אז היה ברור שהעונה הזאת לא הולכת לכיוון טוב ושמשהו במועדון לא דופק כמו שצריך. אפשר להמשיך ולדון ברכבת השחקנים שעברה לבית"ר, אנסטיס, הויתור על דן איינבינדר בשביל אריק סאבו, שמועות על מחנות בקרב השחקנים, ההחתמות של נייג'ל ודיא ועוד ועוד, אבל אם קראתם את הכותרת בטח כבר הבנתם שאותי מעניין להתעסק בעתיד.

לאחר שאיבדה כל סיכוי לאליפות וכמעט מצאה את עצמה בפלייאוף התחתון, ברק בכר הצליח ברגע האחרון לייצב את הספינה ולמצוא הרכב שרץ ומשיג תוצאות טובות. ההצלחה היחסית בתקופה האחרונה אמנם לא מבטלת את העונה הנוראית שעברה על המועדון, אבל בהחלט נותנת שקט ומקפצה מוראלית לקראת ההכנות לעונה הבאה.

בניית העונה הבאה היא אתגר גדול למערכת הצעירה שטרם הוכיחה שיודעת לצאת ממשברים גדולים. ברק בכר והצוות המקצועי יצטרכו לקבל החלטות קשות ולי לא נשאר אלא לתרום את דעתי בעניין. אז מה הפועל באר-שבע צריכה לעשות הלאה? נעבור על שחקני הסגל העיקריים:

אריק סאבו, חן עזרא, עדן בן בסט – לא נעמיק יותר מידי, עונה רעה שלהם, לחפש להם קבוצה אחרת במידת האפשר.

אוהד לויטה – הגיע כשוער שני ועם תחושה שהקריירה שלו די גמורה, תפס את המקום בהרכב ובהחלט הוכיח שמגיע לו להמשיך. צריך להיות השוער הראשון של הקבוצה גם בעונה הבאה.

אריאל הרוש – שוער טוב, קצת בגרות לא תזיק. ברור לכולם שסדרת הראיונות אחרי ההצלחה במדי הנבחרת סתמה את הגולל על המשך דרכו במועדון, להביא שוער מחליף (אסף צור?) ושיהיה להרוש בהצלחה.

בן ביטון – כשהוא לא נמצא מבינים כמה הוא חשוב. מגן מצוין ולא מספיק מוערך שאני רואה בו שחקן בית לכל דבר. צריך להישאר ולהמשיך לאייש את עמדת המגן הימני בהרכב הראשון.

דור אלו – הרשים במכבי פ"ת ונראה היה שעשינו יופי של רכש. בפועל, לא עשה שום התקדמות מאז שהגיע למועדון, מרבה לטעות בהגנה ולא מספיק מדויק בהתקפה. לדעתי צריך לחפש את היעד הבא שלו לטובת כל הצדדים. להביא שחקן שיתחרה עם בן על העמדה (קונסטנטין או נועם גמון מהנוער שמושאל לעפולה).

אורן ביטון – נשק התקפי אדיר בליגת העל שעבר פציעה לא פשוטה וצריך לחזור לעניינים. צריך להיות שחקן הרכב ולהמשיך להשתפר (בעיקר הגנתית, התקפית הוא נהדר).

בן תורג'מן – שחקן סביר לסגל הרחב אבל לא אלטרנטיבה מספיק טובה לאורן ולא באמת מהווה תחרות לעמדת המגן השמאלי. להביא מגן ישראלי  מחליף (ירדן כהן?).

לואי טהא וחאתם עבד אלחמיד – פה יש שאלה, שניהם בלמים טובים עם נתונים פיזיים מרשימים ולחימה בלתי מתפשרת. מצד שני, שניהם פציעים ומשהו חסר בהגנה, קשה להצביע בדיוק מה. להביא בלם זר שיתחרה איתם על המקום בהרכב ויאפשר לשחק במערך 3 בלמים בלי אלתורים.

שיר צדק – מעריך אותו כאדם ואת התרומה המקצועית שלו למועדון בשתי עונות האליפות הראשונות. לצערי מקצועית הוא כבר לא שם ולא יכול להילקח בחשבון כבלם הרכב, בטח לא במערך של שני בלמים. להביא בלם ישראלי מחליף (כחילה, והבה?).

מתן אוחיון – מסיים חוזה, שחקן מחליף לא רע שיכול לשחק בכל עמדות ההגנה, בהחלט אפשר להשאיר ככלבויניק לספסל.

מיגל ויטור – בלם ענק, אחד הגדולים שדרכו בליגת העל, לצערי הבריאות שלו לא מאפשרת לבנות עליו כשחקן מפתח בסגל, בטח במשבצת של זר. מבחינתי התרחיש האידיאלי זה להשאיר אותו כחלק מהצוות המקצועי כמאמן הגנה, מן הסתם זה קצת תלוש מהמציאות.

ג'ון אוגו – בשבילי הזר הכי גדול ששיחק בהפועל באר-שבע, הלב של המועדון ב-5 השנים האחרונות, העזיבה שלו היא סוף עידן.

קווין טאפוקו – חידה. הגנתית הוא שולט במרכז המגרש גם באוויר וגם על הקרקע, התקפית שחקן מאוד מוגבל עם אחוז לא מספיק טוב של דיוק במסירות והרבה איבודי כדור. לדעתי צריך לחפש קשר אחורי זר אחר.

מרוואן קבהא – עונה מצוינת שלו. אפשר לדבר על הטעות בתבוסה מול מכבי ת"א, אבל קבהא בעיניי הוא שחקן העונה שלנו. הרוויח בגדול את המקום שלו בעמדת ה50/50 וצריך להמשיך לקבל את הקרדיט.

תומר יוספי – יופי של ילד. להמשיך לשלב אותו ברוטציה כאלטרנטיבה לקבהא, מועדון שלא מצליח לייצר יותר מידי שחקנים איכותיים ממחלקת הנוער צמא לשחקנים כמו יוספי.

חנן ממן – מתסמיני העונה המוזרה שעברה עלינו. השחקן שהביא במו רגליו את האליפות עונה שעברה נראה רע מאוד בפתיחת העונה, טייל על המגרש ולא היה חד מול השער. בכר החליט לייבש אותו (לא נכנס לנכונות ההחלטה) וקיבל אותו ביכולת לא רעה בכלל בגארבג' טיים של העונה. ממן שחקן איכותי מאוד שצריך להישאר בקבוצה ולהתחרות על מקום בהרכב.

מיכאל אוחנה – אחד השחקנים המוכשרים בליגה, חייב לקבל את המפתחות בקישור ההתקפי ולהמשיך את החזרה המוצלחת יחסית מהפציעה הקשה שעבר.

מאור מליקסון – הקפטן והקוסם חווה ירידה משמעותית ביכולת העונה והוא כבר לא ילד. כמובן שהוא עדיין צריך להיות שחקן מפתח בהרכב, אבל חשוב שיהיו אלטרנטיבות בסגל (אוחנה וממן עשויים להספיק בגזרה הזאת, לטעמי אפשר להחזיר גם את דן ביטון).

ניב זריהן – קיבל את המקום בהרכב במסגרת המהפכה של בכר בסביבות המחזור ה-20 ונראה מצוין מאז. הנמסיס של בית"ר סוף סוף כבש מול קבוצה אחרת והראה שמגיע לו להמשיך לקבל הזדמנויות באגף ימין של ההתקפה. חסרה קצת מחויבות הגנתית אבל נראה שבכר עובד איתו על זה.

נייג'ל הסלביינק – עוד חידה. לא קשה להצביע על היתרונות של נייג'ל. שחקן חזק עם דריבל טוב שיודע לשים גוף. השאלה היא מה העמדה שלו בדיוק והאם היא מתאימה למערך של הקבוצה. לדעתי להשאיר ולהמשיך לחפש את המקום שהכי נכון בשבילו במגרש וברוטציה.

בן שהר – ממשיך להוכיח מעונה לעונה שהוא שחקן מוביל בליגת העל ומספק כמות דו ספרתית של שערים באופן קבוע. אמנם השכר שלו גבוה, אבל אי אפשר לוותר עליו בשום אופן. מגיע להרבה מצבים, אבל קצת לוקה במשחק הראש ולא בדיוק בעל תכונות קלאסיות של חלוץ 9. להביא חלוץ זר שיתחרה על המקום ויתן אלטרנטיבה למערכים של שני חלוצים.

אם לסכם, בהנחה שממשיכים במערך 4-3-3, ההרכב של הפועל באר-שבע לעונת 2019/20 צריך לדעתי להיראות כך:

לויטה, בן ביטון, אלחמיד, טהא (בלם זר), אורן ביטון, קשר אחורי זר, מרוואן קבהא, מיכאל אוחנה, מליקסון, קיצוני שמאלי זר, חלוץ זר (בן שהר)

כאשר ממן, זריהן, נייג'ל ויוספי בתוספת כמה ישראלים צעירים נוספים צריכים להיות אופציות לרוטציה.

חשוב שהאוהדים והמערכת כולה יבינו שמעונת משבר כזאת לא יוצאים בבת אחת. אין פתרונות קסם ואת הטעויות שנעשו בעונה הזאת כנראה נסחוב איתנו כמה שנים קדימה, האתגר הוא רק לעלות מכאן. שיהיה לנו בהצלחה.