//נכתב על ידי רועי אורן
בשנים האחרונות התרשמתי רבות מנחישותו של המאמן הארגנטינאי של אתלטיקו מדריד, דייגו סימונה, אשר הביא לקבוצתו את העבודה הקשה שאפיינה אותו כשחקן. שיטה זו הפכה את אתלטיקו לקבוצת צמרת אשר נאבקת על כל התארים האפשריים בספרד ובמפעלים האירופאיים.
השנה החליט סימונה לשנות כיוון ולהפוך את אתלטיקו מדריד לקבוצה מלהיבה המשחקת כדורגל התקפי. לשם כך הוא צירף שני שחקני התקפה מובילים: החלוץ הצרפתי קווין גמיירו והחלוץ הארגנטינאי ניקולס גייטן, אך נראה כי כרגע זה לא בדיוק עובד. הקבוצה מדורגת כרגע במקום הרביעי (מרחק שש נקודות מברצלונה וסביליה הממוקמות במקומות השני והשלישי בהתאמה ועשר נקודות מהיריבה העירונית ריאל מדריד המוליכה את הטבלה), והיא כבשה 35 שערים. יש לכך מספר סיבות:
1. המעבר לאצטדיון החדש אשר צפוי בעונה הבאה נמצא בסימן שאלה מסיבות שונות.
2. חברת "וואנדה" הסינית אשר שותפה בבעלות על המועדון טוענת שהוא לא מניבה רווחים.
3. התקשורת הספרדית מדווחת על נתק בין המאמן סימונה לקשר הבלגי יניק פריירה קראסקו.
4. מכת פציעות של שוער נבחרת סלובניה יאן אובלק שנעדר לתקופה ארוכה, בלם נבחרת אורוגוואי חימנס שייעדר שלושה שבועות ושל החלוץ אנחל קוריאה.
אך יותר מכל אני רוצה להתמקד בבעיות בחוד ההתקפה. הבעיות בחוד ההתקפה של אתלטיקו נובעות לטעמי משתי סיבות – ירידה באיכות הקישור וחוסר החדות של החלוצים.
ירידה באיכות הקישור – בשתי העונות האחרונות הקישור היה החלק הדומיננטי בקבוצה, כאשר "קוקה", הקפטן גאבי וטיאגו החזיקו את מרכז המגרש והגישו לחלוצים כדורים על מגש של כסף. כיום, הקישור נחלש בשל העובדה שהקבוצות למדו לנטרל את שחקני הקישור המרכזיים אשר מתקשים למלא את תפקידם כיאות.
ועם זה לא מספיק יש את חוסר החדות של החלוצים – למרות שלאתלטיקו יש ארבעה חלוצים אימתניים, אף-אחד מהם אינו מצליח לנפק מספרים כדי להחזיק את הקבוצה חזק במאבק האליפות שנראה השנה צמוד מתמיד למרות היתרון של ריאל מדריד.
למרות הכל, אתלטיקו עדיין יכולה להוות גורם מכריע במאבק האליפות בספרד, ואף קבוצה לא תרצה לפגוש בה בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות. ייתכן כי ההופעה הטובה של הקבוצה במחצית השנייה של משחק הגביע מול ברצלונה (אשר לא הספיקה להוביל לשוויון בתוצאה) עשויה להפיח בה רוח חדשה שכה חסרה לה בימים אלו.
