הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
התעייפתי מהדיונים לגבי ההגנה של קלופ, לגבי הרכש ומה יהיה עם קוטיניו.
היום רק התוצאה תקבע:
נשחק טוב וננצח – טוב,
נשחק לא טוב וננצח – גם טוב,
נשחק טוב ולא ננצח – לא כל כך טוב,
נשחק לא טוב ולא ננצח – לא טוב,
נפסיד – ממש ממש לא טוב.
פינת הקלישאה של קלופ:
המשפט הבא התייחס למשחק ההגנה מול סביליה: "הטעות שלנו היא שאיפשרנו לכולם את ההזדמנות לדבר על ההגנה שלנו".
המשחק:
יש את הכלל הזה של 20/80, לכן כשהופיע על המסך בערך בדקה העשרים שליברפול מחזיקה בכדור 80% מהזמן היה ברור שזה סימן מבשר רעות, ואכן ארבע דקות אח"כ הגיעה הסידרה הצפויה. סידרת הטעויות, כמובן.
כדור גבוה, טא"א מחכה ומפסיד אותו, מאטיפ עושה עבירה ומפסיד אותו, קלאבן לא סומך על מאטיפ ומאבד את השחקן שלו והכדור? מה איתו? הוא הולך לרשת.
אז מה היה במחצית הראשונה?
קוטיניו משתדל ומחפש כל הזמן את רגל ימין.
סטארידג' מתאמץ ומחפש את המקום הנכון ברחבה.
פירמינו מחפש את עצמו ולא מוצא.
צ'אן נראה כבוי משהו.
רוברטסון מתחיל מצויין, נותן שלושה כדורי רוחב בחמש הדקות הראשונות ואפס עד ההפסקה.
וסאלח – בועט מכל מצב וממש מציל אותנו. הזכיר לי את הסיפור על הברון מינכהאוזן שמשך בשערות ראשו ויצא כך מהביצה.
מתי הבקענו? כשירדנו באחזקת כדור ל 70%.
ומה קורה באותו זמן ביקום מקביל? סיטי משחילים שלישייה בווטפורד.
בדקה ה 79 קפצו צ'אן וקלאבן ביחד לכדור ברחבה ולמרות שלא היה אף שחקן לבן בסביבה, הם התעקשו להסתבך ולהרחיק את הכדור לקרן. שתי הקרנות שהגיעו מיד אח"כ הסתיימו בשתי הצלות מהקו של מאטיפ ומיניולה. קשה שלא להתייחס לאירוע הזה כסמל לכל מה שקורה להגנה במשחקים האחרונים ואולי בכלל.
עשרים דקות לפני כן קוטיניו עבר שלושה שחקנים במרכז המגרש, אבל הבעיטה שלו מחוץ לרחבה שייטה באיטיות לכיוון השמיים. קשה שלא להתייחס להתרחשות הזו כסמל למה שקרה להתקפה בכל המשחק הזה.
חמש דקות לסיום הצליח סופסוף טא"א, אחרי סידרה של התרחשויות מוזרות, לשים את הכדור על הרגל של סולנקה שני מטר מהשער…
כשסאלח התשוש איבד כדור שתי דקות לסיום, גם הקופ כבר איבד תקווה.
ומה קורה באותו זמן ביקום מקביל? סיטי מכפילים לשישייה…
שורה תחתונה:
תיקו 1-1 מסכם שבוע די אומלל.
35 בעיטות לכיוון השער. 35 בעיטות. 35. בעברית – שלושים וחמש. באנגלית – מלאנת'אלפים.
האמת שרוב הבעיטות מתוך המספר הדימיוני שלמעלה לא היו קרובות למסגרת, ומתוך התשע שכבר הלכו למסגרת הרוב היו חלשות.
חוץ מזה – חשבתם שנצליח להבקיע לשוער עם שם קדוש שכזה (POPE למי שלא שם לב).
ברנלי, דרך אגב, בעטו ארבע פעמים למסגרת, מתוך חמישה ניסיונות.
קוטיניו עשה הרבה עבודה במרכז וכל כדור עבר דרכו ובמחצית השניה בעט שוב ושוב מרחוק. נגיד שהוא עדיין חלוד.
במחצית השניה סטארידג' הצטרף לפירמינו בפינת הנעלמים ולכל הקבוצה נגמרו הרעיונות בערך בדקה השישים, וקלופ כרגיל לא מיהר להחליף.
אי אפשר להגיד שלא ניסינו, שלא התאמצנו, שלא רצינו.
ניסינו, התאמצנו ורצינו, אבל כמעט בכל כניסה לרחבה השחקנים קיבלו את ההחלטה הפחות טובה.
ואולי ברנלי שנמצאת מעלינו בטבלה באמת יותר טובה?
נראה לי שלא רק אני מרגיש שבסרט הזה כבר היינו ואנחנו בדרך לעוד עונה כמו שכבר ראינו בשנים האחרונות.
לפני המשחק קלופ אמר שהוא יודע בדיוק מה תהיה תכנית המשחק של ברנלי, ורק בגלל זה אמשיך ואחזור בעדינות על מה שכבר כתבתי בעונה שעברה –
אולי הסגל שלנו לא ברמה של סיטי או יונייטד, אבל לא בטוח שקלופ המאמן המתאים להביא הישגים לקבוצה.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
You say you got a real solution , Well, you know, We'd all love to see the plan
