הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
המשחק:
דקה אחרי שהשדר הבריטי אמר שהמנג'ר של מערב-ברומיץ' הבטיח משחק פתוח יותר, לעומת הבונקר במשחק הליגה האחרון, כי אין לחץ של צבירת נקודות בתחתית הטבלה, ההתקפה של ברומיץ' חתכה בקלות את האין-הגנה של ליברפול בדרך לשער השני של רודריגז.
פתאום היה כל כך שקט שנדמה לי ששמעתי את הקצף של הבירה שבדיוק נמזגה בקיוסק מתחת ליציע המרכזי החדש. במחשבה שניה, זה היה הצליל של האדים שיצאו לי מהאוזניים.
חמש הדקות שקדמו לשער הזה היו מיקרוקוסמוס של העונה הליברפולית עד היום – סלאח משלב מהירות מטורפת עם החמצה מטורפת, פירמינו עם שער וירטואוזי וההגנה/קישור עם סגירות מזעזעות וקריאה מוטעית של המהלכים במגרש שהסתיימו עם שני שערים מהירים לברומיצ'ים ומהפך שכל כך מוכר לנו. דקה לפני השער השני התרשמתי שוירג'יל, מעוז ההגנה, די מבולבל ולא סגור על המקום הנכון שלו ב"מערך ההגנה" של קלופ. חבל שגם היריב קלט את זה ועוד כל כך מהר.
חמש הדקות שהחלו בדקה העשרים היו לא פחות משוגעות, עם שתי החלטות שיפוט טלויזיוניות (פסילת השער מקרן לברומיץ בגלל נבדל ופנדל אחרי עבירה על סלאח) ופנדל למשקוף של פירמינו. אחרי כל הבלאגן, ברומיץ' נשארת עם היתרון.
בדיוק כשאני מנסה להיזכר מתי נימני הצליח לתת שתי אבחנות נכונות במשחק אחד כמו היום (הקישור ההגנתי הגרוע של ליברפול ותוספת הזמן המועטה), גם מאטיפ וארנולד מנסים להיזכר איך יוצאים למלכודת נבדל ועד שהם עולים על הפטנט, ברומיץ' חותכת שוב את ההגנה בשתי מסירות, אחרי מצב נייח, כדי לשים את השלישי ברשת. כנראה שגם החבר'ה של קלופ אימצו ובגדול את האמירה של פארדיו על משחק פתוח…
בהנחה שאנחנו מכירים את הקבוצה שלנו, אז בטח במחצית השניה נראה אינסוף אחוזי אחזקה בכדור, קצת פחות מזה קרוסים לרחבה, שרק נראים מסוכנים אבל לא ממש יוצא מהם משהו, וקצת יותר מזה מסירות רוחב חסרות תועלת. מה בטוח לא נראה – חילוף של קלופ בשלב מוקדם של המחצית, גם אם לא נבקיע וזה ממש ממש יתבקש.
אנשי המערב לא יורדים לבונקר במחצית השניה והאדומים נראים חסרי רעיונות לחלוטין וגרוע מזה חסרי חיים. מרבית הפעולות אינן מדוייקות וכל השחקנים משחקים מתחת לרמתם הרגילה.
קלופ מחליט להשתגע, כמו רוח המשחק, ועושה שלושה חילופים במכה אחת באמצע המחצית. לפחות הביטחון של מיניולה אולי יעלה, כי כבר אי אפשר להחליף אותו.
המחליפים האנגלים, שגדלו על סיפורי הגביע, מעירים את כל הזרים שנשארו על המגרש, וכולם מתחילים לאיים על השער. רבע שעה לסיום, השילוב של פירמינו וסלאח מייצר שער מצמק ובעיקר הרבה תקווה.
עכשיו כבר ברומיץ' יורדת לבונקר מפואר והשוער פוסטר מתרגל יציאה להגבהות כמו באימון שחרור קליל.
שורה תחתונה:
שוב הדחה ביתית בגביע עם הפסד 3-2 לעוד קבוצת תחתית.
אז מה היה לנו?
מערך הגנתי לחיץ, פריך וחדיר שמתחיל משוער חסר ביטחון, עובר דרך ההגנה שלא יודעת לסגור נכון את הרחבה ומסתיים בקישור שאמור לעזור להגנה, אבל לא יודע איך לעשות זאת. אז נכון ששחקני ההגנה אינם ברמה הנדרשת, אולם משהו בעמידה של כולם בהגנה אינו עובד. קטונתי מללמד את קלופ הגנה, אבל לפחות במצבים נייחים אולי כדאי לעבור לשמירה אישית במקום האיזורית, שבה פירמינו ממוקם בין הבלמים וכולם לא יודעים מה לעשות.
ומה על וירג'יל אתם שואלים? אני מקווה שהבעיה היא באמת רק זמן תירגול מועט עם הקבוצה, כי הוא נראה קצת כבד ולא כל כך מחובר.
למרות זאת, יכולנו לגרד תיקו כי ההתקפה עשתה את שלה, הבקיעה שני שערים והיתה יכולה יותר, לולא עוד החמצת פנדל. איפה מילנר כשצריך אותו? למה אי אפשר חילופים כמו בכדורסל?
הסטטיסטיקה כן הזכירה משחק כדורסל עם 41 קרוסים לרחבה ו 23 בעיטות לכיוון השער (8 למסגרת).
פירמינו עשה עבודה טובה, אבל מה שהופך שחקן לכוכב אמיתי זה לעשות את הפעולה הנכונה בזמן הנכון, או יותר נכון להבקיע פנדל שצריך. סביר להניח שכל הסמטוכה הזו היתה נמנעת אם הוא היה משווה את התוצאה.
למרות שקלופ נתן להרכב הראשון לשחק, שפת הגוף שלו בהחלט שידרה העדפה לגביע האלופות ולליגה, ויכול להיות שגם השחקנים קלטו את זה.
אני אמור להגיד "פאק דה גביע, יחי הליגה והצ'מפיונס" אבל אני פולני, אז אני קצת חושש, מכיוון שהקבוצה נכנסת עכשיו למרתון של ארבעה משחקים תוך שבועיים, מהם שלושה בחוץ, וקלופ חייב לעצור את כדור השלג, כמו שהוא עשה במשבר הקודם בתחילת העונה, אחרת באמת לא יהיה כלום.
נ.ב.
קיבלנו שיעור בשימוש יעיל ואיכותי במצלמות ולמי שהיה עדיין ספק בנחיצותן אז אני מקווה שהמשחק היום פתר את הדילמה.
זה מה שכתבתי על זה לפני שנה.
