הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
לא בא לי להשתמש שוב בשיר "מהפכה" של הביטלס, אבל גם היום קלופ עושה ערימה של שינויים ומעלה הרכב שלדעתי מעולם לא שיחק ביחד.
מעניין אם נצליח להבקיע בלי סלאח.
פינת הקלישאה של קלופ:
"אמנם השתפרנו נגד הקטנות, אבל אנחנו לא מנצחים את הגדולות!!" (עזוב אותי מהגדולות, יורגן, היום מעניינות אותי רק הקטנות).
המשחק:
פיטר קראוץ' הוא שחקן כזה שאי אפשר לכעוס עליו או לשנוא אותו, למרות שהוא עזב את הקבוצה. יש לו פנים נעימות ופרצוף של "ילד טוב ירושלים" וכשהוא על המגרש הוא תמיד עושה את המקסימום. האמת היא שאני לא שונא אף אחד מהשחקנים שעזבו את ליברפול, אבל נראה לי שלגבי קראוצ'י יסכימו איתי כל אוהדי הקבוצה.
המחשבות על קראוץ' מעסיקות אותי ברבע השעה הראשונה כשאני מהמר ביני לבין עצמי מתי החלוץ המרכזי שלנו, כמדומני שהיום זה סולנקה, יפגוש בפעם הראשונה את הכדור.
בדקה ה-17 גומז מגיע לקו הרוחב (להלן – נקודת גומז), שולח כדור לרחבה וסולנקה סופסוף נוגע בכדור עם עקב חכם וקליל למאנה שנותן צ'יפ קטן וגאוני מעל השוער. 0-1.
תגידו, אתם חושבים שקראוץ' היה מבקיע אם הוא היה עומד לבד מול השוער אחרי מסירות נהדרות כמו שסולנקה ומאנה קיבלו ולא ניצלו. אחד הוא בטח היה מבקיע. הנוסטלגיה תמיד יפה יותר מהמציאות.
אמנם במחצית הראשונה לא כל שחקני ליברפול הופיעו למשחק, אבל לפחות השופט הופיע…עם שתי החלטות גבוליות לטובת האדומים, סליחה הכתומים.
אמנם קראתי שהתלבושת הכתומה בינתיים מוכיחה את עצמה עם מאה אחוזי הצלחה והיא גם מזכירה לי את קבוצתי האהובה מראשון לציון, אבל אני עדיין מתקשה לחבר את הצבע הזה לליברפול. יוחזר האדום לאלתר.
Credit to "Liverpool FC" Facebook page
במחצית השניה נראה שההוראה העיקרית ואולי היחידה שקלופ נתן בהפסקה לחבר'ה היא להרגיע את המשחק, כי אפילו המתפרצות נעצרו להן תמיד במסירת הרגעה לאחור. אני התקשיתי להחליט אם ההתנהלות הנון שאלנטית של השחקנים נובעת מבטחון עצמי או מקצת אדישות או זלזול.
מה שיפה זה כשאוקס הראה סוף סוף שאיכפת לו אחרי שקצת כיסחו אותו, קלופ הוציא אותו.
מה שעוד יותר יפה זה שכשמאנה מחליט שאיכפת לו, דברים טובים קורים, כי אז הוא עובר את המגן של סטוק בקלי-קלות, מגיע ל"נקודת גומז" מגביה לסלאח ו…אין צורך להוסיף. 0-2.
מה ז'תומרת אין צורך להוסיף? בעיטה מושלמת / פצצה ברגל שמאל ושער מרהיב.
כשהשדר הבריטי אומר שהשער הזה מבטיח את הניצחון אני מקווה שהוא לא ניחס אותנו ואחרי שבע דקות מסתבר שסלאח מאוד אוהב את השדר הזה כי הוא מתחיל עוד ספרינט בדרך לשני שלו, ומוציא את השדר גדול.
שורה תחתונה:
ניצחון משכנע אבל לא דורסני, ואני ממש לא מתלונן, רק מציין.
ליברפול אמנם שלטה ברוב המשחק, חוץ מהשמיים שבהם שלט קראוצ'י, אבל הניצחון לא היה מובטח עד השער השני. סטוק סיכנה את השער עם ההגבהות שלה, הגיעה למצבים וכנראה גם הגיע לה לשחק מול עשרה שחקנים, כשהשופט ריחם על מיניולה.
ההגנה עשתה עבודה סולידית עם מעט טעויות לא קריטיות, ואפילו מיניולה יצא בד"כ טוב לכדורי הגובה. אמנם גומז בישל את הראשון, אבל הוא עדיין צריך לשפר את איכות המסירות שלו, כדי לתרום יותר להתקפה. הוא חושב היטב אבל הביצוע עדיין לא מספיק איכותי.
הקישור עשה עבודה הגנתית טובה ונראה לי שקלופ לא ציפה ליותר מזה. לא מבריק אבל גם בלי שטויות וגם אני לא צריך יותר מזה. אוקס הפתיע לטובה, אבל עדיין לדעתי הוא רחוק מהחזון של קלופ, בעיקר בתרומה להתקפה.
וההתקפה? אי אפשר להתלונן כשמבקיעים שלישייה, למרות שבמהלך המשחק היתה לי תחושה של חוסר השקעה מצד מאנה ופירמינו. אולי באמת הפיתרון הוא להכניס את סלאח במחצית השניה כשהקבוצה השניה מתחילה להתעייף.
מאנה הוכיח שכשהוא מתחיל לרוץ דברים טובים קורים, ולכן אני מקווה שהוא ירוץ יותר.
סולנקה הוכיח שיש לו פוטנציאל, ואני מבקש מקלופ שיתרגל איתו בעיטות לשער.
הרהרתי ברעיון שהעליתי למעלה שסלאח יכנס במחצית השניה והחלטתי לפסול אותו מכיוון שהוא מסוכן מדי, בכל זאת הבחור כובש כמעט את כל השערים שלנו העונה…
מה לגבי הפער מסיטי והחלום הקלוש לזכות באליפות? סטרלינג.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
You don't know how lucky you are, boy
(פעם אחת בשביל מיניולה ופעם אחת בשביל ההחמצה של ג'ו אלן)
