הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
נכון, ניצחנו את הופנהיים והמהדרין יגידו קירקסנו, אבל, ויש אבל, ההגנה שלנו לא ממש הבריקה ויכולנו לספוג עוד שניים שלושה שערים.
נכון, גם אנחנו יכולנו לכבוש עוד שלושה-ארבעה שערים, אבל, ויש אבל, תכנית המשחק ההתקפית של הופנהיים שיחקה לנו ישר לרגליים, מה שלא בטוח אבל אולי יקרה גם מול ארסנל.
בקיצור, החיים זה לא שחור ולבן, אבל תוצאה כמו במשחק הראשון מול ארסנל בעונה שעברה (3-4 לטובים) אנחנו נקנה בעיניים עצומות.
פינת הקלישאה של קלופ:
רציתי לצטט את השבחים שהוא חלק למורנו, אבל החלטתי להתאפק ולחכות לסוף המשחק…
זה מה שהוא אמר על חלון ההעברות:"נראה מה יהיה. כרגע אני מאושר. האם אני אהיה מאושר בסוף החודש? לא בטוח. האם אהיה מאושר יותר? נחכה ונראה" (אתם הבנתם את זה, כי אני לא).
המשחק:
בדקה העשרים התחילו כמה סימנים מחשידים שההוריקן שהתרגש עד אז על הראש של פטר צ'ך עלול, או עשוי, תלוי בנקודת המבט, לאבד את המומנטום שלו ואולי אפילו להתהפך. אז למרות שקריוס במסירה שלומיאלית ברחבה ומורנו באיבוד כדור ליד הרחבה ממש השתדלו לנסות ולהחזיר את ונגר למשחק, הם לא הצליחו. גם לוברן וגומז בעבירות צהובות באיזור ההגבהות לרחבה לא הצליחו לשכנע את ארסנל לנצל את המצבים הנייחים להבקעה.
אמנם אני פולני, אבל למה להיות שלילי? למה?
איזה מחצית ראשונה מדהימה. ממש לפי ספר. כמו בסרטים. כמו בחלומות או כל הגדרה אחרת שתמצאו.
שליטה מוחלטת במרכז המגרש של השלישייה שאני לפחות חשבתי שאפשר להסתפק רק בשני שליש ממנה.
הנדרסון בסידרה של חטיפות וסגירות, צ'אן שמעורב בהרבה מהלכים ואפילו וינאלדום ברצף של מהלכים התקפיים יעילים העלימו לחלוטין את הרביעייה של ארסנל במרכז המגרש. מישהו ראה את אוזיל?
אז סאלח והנדרסון מחמיצים באחד על אחד מול צ'ך, סו וואט?
בדיוק כשאני מנסה לשכנע את החבר'ה ללכת על הקרקע כי ההגבהות לא מוכיחות את עצמן, גומז, הוא ולא אחר, מגיש את הכדור לפירמינו לנגיחה קלילה ממרכז הרחבה.
כשארסנל מתחילה לדחוף קדימה אני צועק לחבר'ה לנסות ולנצל את המרחבים הפתוחים בגזרת קוסיילני, וגומז, הוא ולא אחר, מצליח ליירט כדור בגזרת מאטיפ ואני לא מספיק להגיד ג'ק ווילשייר, וכבר פירמינו שמשחרר מסירת עומק למאנה, חותך למרכז, מושך אליו בלם ומאנה מסובב את הכדור מעבר לידיים של צ'ך. אנחנו בחצי הדרך לכמות שהבקענו לפני שנה. רק שלא יתעייפו.
עוד אני עושה חשבון שאחוזי ההצלחה של הנדרסלאח מול צ'ך הם אפס (משתיים) קולט מו (ככה קורא לו קלופ) ריבאונד שלושים מטר מהשער, של ליברפול כמובן, ודוהר ודוהר ודוהר…לך לשמאל אני צועק לו, הוא מהנהן לי בראש לאישור, מגרד קצת בזקן מול צ'ך ושם את השלישי ממש למרגלות הקופ.
כמה דקות אחר כך כשגומז, הוא ולא אחר, חוטף כדור ומוסר לפירמינו, הוא ולא אחר, לא דימיינתי שנראה כמעט שידור חוזר, אבל אני לא מספיק להגיד ג'ק המרטש, וסלאח מקפיץ או יותר נכון מניח את הכדור לסטארידג' על הראש. 0-4. הגענו למנה של שנה שעברה.
כשדימיינתי ארבעה שערים לפני המשחק, קיוויתי שאני לא מנחס אותם. לשמחתי נכשלתי.
זה נדיר שהקהל מתחיל לשיר YNWA כבר בדקה ה 86, כי בדרך כלל הם מחכים עוד טיפה וזה אומר הכל.
שורה תחתונה:
משחק מושלם. נקודה.
משחק הלחץ של שלישיית המרכז עבד נפלא כשהם מחליפים ביניהם מקומות וכל פעם מישהו אחר יצא קדימה בכדי ללחוץ על הכדור, תוך קריאה מדוייקת של כל המהלכים. אין לי מושג אם יש סטטיסטיקה של חטיפות מול איבודים כמו בכדורסל, אם כן נראה לי שהשלישייה היא פלוס מאה היום. אפילו וינאלדום שבד"כ מתקשה לעבור קונוס פירפר אותם שוב ושוב. אני חושב שלא ראינו מהם הופעה כזו מושלמת מאז שקלופ הגיע.
סופסוף הקבוצה למדה להשתמש במהירות של סלאח והוא קיבל את רוב הכדורים למקום הנכון ובזמן. אני אשמח אם קלופ יתן לו לשחק יותר בצד שמאל, הוא בהחלט יהיה אפקטיבי שם.
פירמינו, שלמרות יש לך הרגשה שהוא לא מעורב מספיק, היה מעורב בכל השערים שהם לא מבצע אישי של סלאח.
ומה לגבי ההחלטות של קלופ לשלב את מורנו, גומז וקריוס?
מורנו השתדל, לא טעה הרבה וגם אז לא היה מי שינצל זאת. עדיין הוא החוליה החלשה.
לגבי גומז אתם כבר יודעים (למרות שבעתיד עוד נשלם מחיר על האיטיות שלו) ולגבי קריוס, בחייאת רבאק, כמה פעמים הוא יכול לנסות לסדר גול לארסנל? למזלנו הם לא בעטו למסגרת.
0-10 לטובתינו בבעיטות למסגרת !! (הייתי חייב לשים כאן סימן קריאה).
והנתון השני הכי חשוב של היום, אחרי הגולים: ארסנל החזיקו בכדור 51% מהזמן.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
Yes we're going to a party party
