הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.
לפני המשחק:
הפגרה האינסופית של ליברפול (שבועיים פלוס) פגעה לי בשגרת הכתיבה, כך שהדבר היחידי שעלה לי בראש לקראת המשחק היה השער הנהדר שוארדי כבש נגדנו בשנה שעברה, עם בעיטת וואלה אחרי מסירה אחת וקפיצה אחת של הכדור. כמה פשוט, כמה יפה, ככה יעיל.
המשחק ההוא, שהסתיים ב 2-0 ללסטר, היה סיפור כל העונה של שתי הקבוצות בתשעים דקות. קבוצה אחת עם הגנת ברזל, עקיצות זריזות ועונה חלומית והקבוצה השניה עם הרבה כדור, מעט יעילות ועונה נשכחת.
המשחק:
מיד בפתיחה היה ברור מי היתה בפגרה ומי לא. לסטר מאורגנת ומסודרת וכל זריקת חוץ שלה כמעט הופכת לשער וליברפול לא נוכחת. בכל זריקת חוץ כל הנוגחים של לסטר עולים מיד לרחבה כאילו זו בעיטה חופשית ממצב מעולה או מינימום כדור קרן.
בדקה ה-20 גם לסטר נזכרת במשחק מהעונה שעברה עם מסירה לוארדי מעל כל ההגנה. המסירה היא אותה מסירה, אבל לסטר היא לא אותה לסטר וגם ורדי השתנה ולכן הסיום הפעם לא מוצלח.
ורדי השתנה? מה פתאום. גם ההגנה האדומה לא השתנתה.
שבע דקות אחרי ההחמצה הנ"ל הוא מקבל עוד מסירה לרגל, בדיוק בין הבלמים, לבד מול השוער והפעם הוא לא מחטיא, וכך לסטר מובילה רק בשער אחד.
למה רק? כי היא פשוט לבד על המגרש. ליברפול עדיין בנמנומי הפגרה.
לא רק ולא נעליים, או מי שמגיע לבאר לא ישתה ממנה? או ליברפול נותנת לך, לא תיקח?
עוד זריקת חוץ למרחקים ארוכים, הופכת להרחקה של מילנר בדיוק לרגל של דרינקווטר, ששתה מלוא הכוס, ובעט בדיוק לפינה הנכונה. רק 2-0 ללסטר. רק…
אז מה אם הנדרסון חסר. אז מה אם קוטיניו עדיין חלוד. אז מה עם לוקאס שוב בלם.
אלה סיבות למשחק כל כך חלש, לא מדויק וחסר שמחת חיים ומוטיבציה? בלי ספק אחת המחציות הגרועות ביותר השנה.
חצי שעה לפני חצות, וכמה דקות אחרי שורדי נגח את השלישי בקלי קלות בין הבלמים, התחלתי לתהות ביני לבין עצמי, האם זה לא הזמן להיכנס בין הסדינים ולשים את השמיכה על הראש.
אני גם תוהה, שוב ביני לבין עצמי, האם הקביעות של ניר לוין שקלופ הרים דגל לבן ושאין לליברפול סיכוי לחזור מהפיגור הן סיבה להישאר ער או שעדיף לסגור את הבאסטה.
השער של קוטיניו שיכנע אותי ללכת למטבח ולהביא קיסמים כדי להחזיק את העיניים עוד כמה דקות, אולי בכל זאת יקרה נס. הקיסמים אמנם כמעט נשברו מהלחץ של העיניים אבל עשו את העבודה שלהם, בדיוק כמו שמייכל וההגנה של לסטר, ששומרים כמעט בלי בעיה על התוצאה 1-3 עד לסיום.
שורה תחתונה:
שנה הלכה, שנה באה / אני כפי ארימה…
כאילו כלום לא קרה בשנה האחרונה, כאילו לא העיפו את ראניירי, כאילו קלופ לא לקח את החבר'ה למחנה אימונים בפגרה כדי להחזיר אותם לתלם.
כאילו כלום לא השתנה ולסטר שוב מפרקת אותנו בקלילות ובאלגנטיות ואפילו מבקיעה יותר שערים.
מה שווים שבעים אחוזי החזקה בכדור אם יש לך שישה אחוזי הצלחה מבעיטות לשער?
משחק שמזכיר בדיוק את המשחק בעונה שעברה, שלפחות מבחינת ליברפול נראה שעלולה לחזור על עצמה וזה לא חלום.
