כשהגעתי לולנסיה בקיץ 2009 המטרה הייתה ברורה: שבירת ההגמוניה של שני מועדוני הפאר בספרד, ריאל מדריד וברצלונה. בשלוש העונות שחלפו מאז, שתי האימפריות חלקו ביניהן כל תואר אפשרי- ליגת האלופות, הליגה הספרדית, גביע המלך, סופר קאפ ספרדי וגביע העולם למועדונים. בעונה שעברה הצלחתי ליצור סדק ראשון בשליטה של שתי הגדולות עם זכייה בגביע המלך, התואר הראשון שלי כמאמן העטלפים.
את עונת 12/13 פתחתי עם הצהרה של ההנהלה שהמטרה הפעם היא לא פחות מאליפות. השינוי היחיד שהיה עלי לעשות בסגל הוא חיזוק ההגנה החלשה, נקודת התורפה של הקבוצה אשתקד. אלכס הבלם הברזילאי הגיע בחינם לאחר שסיים חוזה בצ'לסי, ויחד איתו הכוכב הצעיר של פ.ס.ז' ונבחרת צרפת, ממאדו סאקו והשוער השלישי של אתלטיקו מדריד, דויד דה חאה. שחקנים ותיקים שאיבדו את מקומם בהרכב כמו חואקין וקרלוס מרצ'נה נמכרו, כמו גם דייגו אלבס, רוברט לבנדובסקי ואלכסנדר קולארוב שהגיעו רק בקיץ שעבר. את קבוצת המילואים, שעלתה לליגה השנייה בעונה שעברה, חיזקתי עם שחקני בוסמן איכותיים כמו אנדר הררה, ג'ונתן סוריאנו, ג'ורדי קודינה, דניאל אז'אלה ופאביו הברזילאי. רגע לפני פתיחת העונה חטפתי מכה אנושה כשמנצ'סטר סיטי הציעה 65 מיליון יורו על סרחיו אגוארו, השחקן המצטיין בעונה שעברה, וההנהלה הסכימה להצעה מבלי לשאול לדעתי. הכובש המוביל של הקבוצה עזב ומי שנקרא למלא את מקומו הוא הסקורר האורוגוואי של אייאקס, לואיס סוארז, שחתם תמורת 20 מיליון יורו.
תתפטר, תתפטר
למרות מחנה אימון מעולה באנגליה, שהסתיים עם ארבעה ניצחונות, לא הצלחתי במשימה להשיג תואר נוסף, הסופר קאפ הספרדי. ריאל מדריד של ז'וז'ה מוריניו, נטולת סרחיו ראמוס שהחליט לעבור את הכביש ולעבור לברצלונה, ניצחה 3-0 בסיכום שני המשחקים וציננה מעט את ההתלהבות שלנו. פנרבחצ'ה עשתה לנו חיים קשים במוקדמות ליגת האלופות ואחרי 180 דקות ללא שערים + 20 בתוספת הזמן, ראול אלביול הצליח לנגוח את השער שהחזיר אותנו לשלב הבתים של הצ'מפיונס, שם חיכו לנו מנצ'סטר יונייטד, אולימפיאקוס ו-AB הדנית. בליגה זה הלך הרבה יותר קשה. הניצחון הראשון הגיע רק במחזור השישי וגם אחריו לא הצלחנו להתרומם ולחבר שני ניצחונות רצופים עד דצמבר. לשלב הבתים השני בליגת האלופות עלינו בשנייה האחרונה בזכות הבית הקל, אבל זה לא מספיק. את הסיבוב הראשון סיימנו במקום ה-12. הקהל במסטאייה החל לדרוש את ראשי, ולמרות תמיכת ההנהלה, הרגשתי שאם לא יהיה שינוי בקבוצה, ייתכן והקריירה שלי בולנסיה תסתיים מהר יותר ממה שחשבתי.
קוסטה. דייגו קוסטה.
בשלוש העונות האחרונות התרגלתי לעובדה שבינואר מגיעה מכת פציעות נוראית שבעקבותיה אני נאלץ לשנות קצת את המערך ולקוות ששחקני הספסל והמילואים ייקחו את המפתחות ויחזיקו את הקבוצה מעל המים. מי שלקחו הפעם את ההזדמנות בשתי ידיים היו אבר באנגה ובעיקר דייגו קוסטה, החלוץ שהגיע בעונה הראשונה ולא ממש הותיר חותם בקבוצה. קוסטה ובאנגה הפכו את חסרונם של שני הדוידים, וייה וסילבה לבלתי מורגש. החלוץ כבש 17 שערים ב-19 משחקים בחצי השני של העונה, הקשר ניהל בצורה מושלמת את מרכז השדה, בישל עשרה שערים וכבש עוד שישה, ויחד עם התעוררות של שחקני הרכב כבויים כמו לואיס סוארז, אלכסיס סאנצ'ז וחואן מאטה, הובילו את הקבוצה בחזרה לצמרת ולתמונת המאבק על הכרטיס לליגת האלופות.
המומנטום החיובי הורגש גם בשלב הבתים השני בליגת האלופות, כשעלינו מבית קשה שכולל את באיירן מינכן, פורטו ורומא, לדרבי ספרדי ברבע הגמר מול ברצלונה. אותה ברצלונה שבמהלך הקריירה שלי עם ווסטהאם הדיחה אותי בדיוק בשלב הזה כמעט בכל עונה. למרות שער יתרון מוקדם של באנגה במשחק הראשון בקאמפ נואו, בארסה הייתה גדולה עלינו וניצחה 4-1 בסיכום שני המשחקים. קבוצת המילואים, שבילתה את מרבית העונה בתחתית הליגה הספרדית השנייה, הצליחה להוביל אותנו עד לרבע גמר הגביע הספרדי, עד שהודחנו על ידי טנריפה.
דה ז'ה וו
כל מה שנותר הוא להילחם על המקום בליגת האלופות. למחזור האחרון הגענו במקום השלישי, נקודה מעל סביליה ודפורטיבו. המשחק האחרון של העונה, בו היינו חייבים לנצח כדי להבטיח את המקום השלישי המוביל לצ'מפיונס, שיחקנו אמנם בבית, אבל נגד היריבה הקשה ביותר- ברצלונה, שהייתה בשיוויון נקודות עם ריאל מדריד והייתה חייבת ניצחון כדי לזכות באליפות. סביליה פירקה את אספניול בבית כבר במחצית ועלתה למקום השלישי במקומינו. אנדרס אינייסטה כבש עבור בארסה את שער האליפות בדקה ה-60 ובזמן שנותר, מעבר ללחפש את המהפך, הסתכלתי מה דפורטיבו עושה. הדה ז'ה וו מלפני שנתיים היה כמעט מושלם. דפור שוב שיחקה נגד חטאפה, רק שהפעם זה היה בביתה, הריאזור. הדקה ה-90 הגיעה. התוצאה בריאזור: 0-0, שמקנה לנו את המקום הרביעי והכרטיס לליגת האלופות. ואז הגיע מייקל אואן. בגיל 33, עונה שנייה בדפור, סגן מלך השערים של הליגה הספרדית. פאקינג מייקל אואן. שער ניצחון עמוק בתוך תוספת הזמן שהוריד אותנו למקום החמישי ואת האוהדים הולנסיאנים להשתולל מכעס וגם את ההנהלה שדאגה להבהיר לי שהיא אינה מרוצה מתפקודי בקבוצה. האם הקריירה שלי בולנסיה הגיעה לסיומה מבלי שאצליח במשימה לזכות באליפות ולהגיע לשנת 2016?
