לאחר שדרום קוריאה השיגה עבורי את התואר הראשון באתגר הנבחרות, ארבעת הנבחרות הנוספים המשיכו את דרכן לעבר זכייה באליפות הקונפדרציה שלהן. הולנד החלה את משחקיה במוקדמות אליפות אירופה 2020, בעוד קולומביה, ג'מייקה וסנגל, הגיעו לטורנירי הקיץ החשובים במטרה לזכות בגביע המקומי שלהן ולהוסיף לי עוד תואר לארון ולאתגר.
הולנד
לאחר הכישלון בליגת האומות (מקום שלישי וירידה לדרג ב'), יצאנו לדרך החשובה יותר – אליפות אירופה 2020. בית המוקדמות שלנו קל מאוד, עם דנמרק, סקוטלנד, אירלנד, מלטה ואנדורה. המערך החדש שבניתי בנבחרת, עם שלושה בלמים וללא חלוץ מרכזי (ממפיס דפאי/דוני ואן דה ביק ממוקמים בעמדת ה- AM) עובד בינתיים.
לאחר שישה משחקי מוקדמות, כולל שלושה משחקי חוץ אצל הנבחרות החזקות יותר בבית, דנמרק, אירלנד וסקוטלנד, אנחנו נמצאים עם מאזן מושלם של שישה ניצחונות ואפס שערי חובה. ממוצע השערים, שעומד בינתיים על שני שערים למשחק, אמור לגדול לאחר המשחקים הקרובים מול מלטה ואנדורה החלשות.
בכל מקרה, נראה שהכרטיס ליורו בקיץ במרחק נגיעה, והשאלה היא רק האם אצליח להגיע לשם אחרי קמפיין מושלם ושמירה על רשת נקייה לאורך כל טורניר המוקדמות.
קולומביה
הבית המוקדם בקופה אמריקה הפגיש את הנבחרת שלי עם צ'ילה, פרו ויפן. בית מסוכן, אבל כזה שהיינו אמורים לעבור, ואפילו מהמקום הראשון. בחרתי במערך שדי מזכיר 4-4-2 יהלום צר, עם קשר אחורי גרזן (באריוס) ועושה משחק מתחת לחלוצים (חאמס רודריגז), רק ששני המגנים נמצאו בכנפיים ולא בקו ההגנה, מה שאפשר משחק יותר התקפי ושימוש בחואן קוודראדו בצד ימין. כאב הראש הגדול ביותר היה בבחירת החלוצים, שלא פחות מ-11 חלוצים קולומביאנים כבשו בעונה החולפת מספר דו ספרתי של שערים, רובם בקבוצות מחמש הליגות הגדולות.
בסופו של דבר הלכתי עם הניסיון, וזימנתי את רדאמל פלקאו, קרלוס באקה, לואיס מוריאל ודובאן ספאטה.
המטרה הייתה כמובן זכייה בגביע היוקרתי, במיוחד כשלושת הכוכבים הגדולים ביותר של הנבחרות החזקות בטורניר, לאו מסי (ארגנטינה), ניימאר (ברזיל) ולואיס סוארז (אורוגוואי), נפצעו לפני האליפות ונעדרו ממנה.
את הבית הראשון עברנו בהצלחה בזכות ניצחונות על פרו (1-0, פלקאו) ויפן (2-0, מוחיקה וקינטרו) ותיקו 2-2 מול צ'ילה (צמד של פלקאו). ארגנטינה נטולת מסי הפצוע ואגווארו המורחק עדיין הייתה טובה יותר בשלב רבע הגמר, אך שער בודד של ג'רסון מורייו הבלם בנגיחה מכדור קרן קבע ניצחון ענק על אחת הפייבוריטיות הגדולות לזכייה.
פרגוואי חיכתה לנו בחצי הגמר, אך לא היוותה יריב לקולומביאנים, וניצחנו 2-0 חלק משערים של באקה ומוריאל. אורוגוואי של קבאני חיכתה לנו בגמר הגדול. שלטנו ברוב שלבי המשחק והגענו ליותר מצבים, אך דווקא היריבה מצאה את הרשת בדקה ה-72, ולמרות אין ספור מצבים ומעבר למשחק עם ארבעה חלוצים, לא הצלחנו למצוא את הרשת.
הפסד כואב בגמר הקופה אמריקה. ההופעה המכובדת לא הצליחה לשכך את הכאב. הסיפור שלי עם קולומביה ממשיך, לפחות שנה נוספת, עד קופה אמריקה 2020.
ג'מייקה
הרבה ציפיות לא היו מהנבחרת הג'מייקנית ערב הטורניר. הציפייה שלי הייתה חצי גמר, אולי גמר אם במקרה ארה"ב ומקסיקו יפגשו אחת את השנייה בדרך. מערך ה-4-3-3 שעבד לי בליגת האומות המשיך איתי, כמו גם התלות בכוכב הגדול של הנבחרת, לאון ביילי, שהספיק לעבור לפני הטורניר למנצ'סטר סיטי תמורת 100 מיליון יורו.
ביילי כיכב במשחק הראשון, שהסתיים בתיקו 2-2 מול הונדורס, מצמד של הכוכב. הוא לא כבש בניצחון 3-0 על גינאה הצרפתית (שערים של רומאריו וויליאמס, מייקל הקטור ורולנדו ארונס), אבל הוא חזר לככב בניצחון הענק 5-1 על קנדה, שהבטיח עלייה מהמקום הראשון בבית. ביילי כיכב עם צמד ושלושה בישולים (צמד של ארונס ועוד אחד של דניאל ג'ונסון).
גם קוסטה ריקה לא הצליחה לעצור את ביילי ברבע הגמר (1-0 משער של הכוכב). היעד הושג, חצי גמר מול מקסיקו החזקה. כדור קרן של ביילי כבר בדקה השנייה מצא את הראש של רומאריו וויליאמס שכבש. הבונקר לא נפרץ עד סיום המשחק, ועלינו לגמר היסטורי מול ארה"ב.
ארונס כבש כבר בדקה השביעית, אך פביאן ג'ונסון השווה כעבור חמש דקות. פוליסיץ' כבש והפך את התוצאה לפני הירידה למחצית, וגם בישל את השער השלישי של האמריקנים. לאון ביילי עוד כבש בהמשך וזכה בתואר מלך השערים של הטורניר, אבל זה לא הספיק. שוב הפסד בגמר, אבל הפעם, כל המחמאות לג'מייקנים.
סנגל
עם שלל כלים התקפיים ועם מערך 4-2-4 מבטיח, המטרה של סנגל באליפות אפריקה היא לא רק לזכות באליפות, אלא גם לעשות את זה בסטייל עם כמה שיותר שערים. 'מרובע הקסם' של הנבחרת שלי כלל בדרך כלל את הכוכב הגדול, סאדיו מאנה, ולצידו התחלפו שמות כמו קייטה באלדה, מבאייה ניאנג, חומה באבאקאר, דיאפרה סאקו, עומאר ניאסה ועיסמאילה סאר. עם הגנה חזקה מאחור בראשות חאלידו קוליבאלי, כל הכלים עמדו לרשותי כדי לקחת את הנבחרת הזאת עד הסוף.
המשחק הראשון מול אלג'יריה, הנבחרת החזקה בבית שכלל גם את בורקינה פאסו וקניה, היה תוצאה ברורה של המערך ההתקפי שלי. מצד אחד, ספגנו שלושה שערים, אך מצד שני, כבשנו ארבעה. 4-3 ענק מצמד של קייטה ושערים של סאר ובאדו נ'דייאה. במשחק השני כבשנו כבר שישה, לעומת שניים של קניה (6-2), שניאנג כובש שלושער ומאנה, נ'דייאה וקייטה מוסיפים עוד שלושה. 4-0 מול בורקינה פאסו (מאנה, ניאנג, באבאקאר וקייטה) העלה אותנו לשמינית הגמר.
ההתפוצצות הגדולה ביותר הגיעה בשלב הנוק-אאוט. באבאקאר להט עם רביעייה, ניאסה, ניאנג ונ'דייאה השלימו לשביעייה, 7-2 ענק בדרך למפגש מול מצרים, המארחת והנבחרת שנחשבת לחזקה ביותר בטורניר. ברבע הגמר עליתי בסגנון הגנתי יותר, עם שמירה אישית ולחץ כבד על מוחמד סלאח, שבקושי נגע בכדור לאורך המשחק. גם המארחת לא היוותה יריב לנבחרת הלוהטת שלי, ובסיום ניצחנו 5-0 סנסציוני (סאר, נ'דייאה, קייטה, ניאנג ובאבאקאר). בחצי הגמר ניצחנו את גאבון "רק" 2-0, משני שערים מוקדמים של מאנה וניאנג, אבל עלינו לגמר מול גינאה.
ציפיתי לגמר צמוד ומותח, כפי שאני רגיל, אבל במחצית כבר הובלנו 2-0 משערים של סאקו ובאבאקאר. המומנטום נמשך גם בחצי השני, ולמרות שספגנו שער, נ'דייאה, קייטה, קארה וסאקו שהשלים צמד, סגרו 6-1 ענק וגביע היסטורי לסנגל. המערך ההתקפי עבד מעבר למצופה, עם 34 שערים בשבעה משחקים בלבד- ממוצע של כמעט חמישה שערים למשחק! ללא ספק, מדובר באחד התארים הדומיננטיים ביותר שזכיתי בשנותיי כמנג'ר.
