כשהתחלתי לכתוב את סידרת הפוסטים על העונה של ליברפול קראתי לה ה"מסע לאליפות" מכמה סיבות, ולא כי ממש האמנתי שנזכה באליפות.
ראשית, כמו כל אוהד, גם אני מקווה תמיד לטוב וחולם על אליפות. שנית, זה נראה לי שם קליט שעשוי למשוך תשומת לב וקוראים ולבסוף, אמרתי לעצמי שאם באמת נפתיע את כולם ונזכה בתואר, אני אוכל להגיד שחזיתי זאת מראש ולצאת גדול. מה זה גדול, ענק. ממש קסיוס קליי.
אז אנחנו כבר במחזור השמיני, אמנם לא כל כך רחוקים מראשות הטבלה, אבל משחקים כדורגל מאוד מאוד רחוק מכדורגל של אלופה, או אפילו טוענת תשיעית לכתר.
לכבוד החג ולכבוד הדרבי מול אברטון, החלטתי להתגבר על האמונה התפלה שלי, להשקיע ולהזמין את הערוץ בתשלום כדי לראות את המשחק כמו שצריך. למה אמונה תפלה? כי בשנה שעברה כל פעם שעברתי מהמחשב לערוץ בתשלום הפסדנו. האמת שגם שאר המשחקים המתוכננים שיכנעו אותי (ארסנל-יונייטד ומשחק העונה בגרמניה).
החלטתי הפעם להתמקד בשני שחקני הרכש שהגיעו השנה – ג'יימס מילנר ודני אינגס. השניים הם ממש אב טיפוס לכדורגלן האנגלי. מאוד משתדלים, משקיעים מאמץ עצום ושותפים פעילים בלחץ ובמאמץ ההגנתי של הקבוצה. אבל, וזה אבל גדול, הטכניקה די בינונית ואיכשהו תמיד חסר להם גרוש ללירה, במסירה, בתנועה ללא כדור ובתיקולים.
במחצית הראשונה מילנר, נותן מאמץ עצום, נמצא בכל נקודה במגרש ושותף לכל המהלכים (המעטים) הטובים של הקבוצה. גם אינגס שורף שטחים בלחץ על הכדור והיחיד שמצליח לסכן את השער. ליברפול דומיננטית הרבה בזכותם בחצי שעה הראשונה, אבל כמעט ולא בועטת לשער ורק שתי הצלות ענקיות של מיניולה שומרות על התיקו. ארבע דקות להפסקה קורה כמעט הבלתי יאומן כשאינגס הנמוך מבקיע בנגיחה מאמצע הרחבה אחרי כדור קרן של מילנר ודחיפה קלילה של הבלם. יש תקווה!! אולי כותרת הפוסטים עדיין חיה ובועטת. איזה שטויות, שכחת שיש זמן פציעות??? צ'אן שלנו לא שכח, מסר בתוך הרחבה ללוקאקו (איזה שם…) שהישווה את התוצאה בלי להתאמץ.
(עוד אני כותב ואלכסיס סאנצ'ז מבקיע בעקב ומתחיל עוד מהלך לשער בעקב וארסנל קורעת את היונייטד בכדורגל מרהיב. קיבינימאט, למה לא קנינו אותו?)
הניסיון שלי להמשיך במעקב אחרי שני החבר'ה במחצית השניה נכשל לחלוטין, כי הם פשוט נעלמו לגמרי, כמו כל הקבוצה ולא הצלחתי למצוא אותם בכלל. שליטה מוחלטת של אברטון שלמזלנו פשוט לא מספיק טובה בשביל להבקיע וכדורגל מבולבל של ליברפול התחברו למשחק משעמם. מזל שסאקו כמעט התנפל על לוקאקו ורצה ממש לפגוע בו כדי להעיר אותי מהשיממון. אהה, כן, מילנר עשה משהו במחצית השניה, הוא הרחיק את סאקו מזירת ההיאבקות. בכל זאת הוא המבוגר האחראי.
(ובינתיים בעולם האמיתי באיירן מינכן מתעללת בדורטמונד ולבנדובסקי מבקיע שערים מכלום. צריך כבר לרכוש את כרטיס השחקן של הבן שלו…)
סיכום: מחצית ראשונה לא רעה עם הרבה מאמץ ולחץ טוב על הכדור שהביאו לקצת הזדמנויות. כנראה שהשער המיותר והמאוחר שספגנו היה יותר מדי עבור הקבוצה השברירית הזו שבקושי תיפקדה במחצית השניה (שילוב של שחקנים בינוניים וחוסר גמישות של רוג'רס שלא עושה שינויים והתאמות בכלל ומתעקש על תכנית המשחק שאיתה התחיל). לפחות שברתי את המנחוס של הערוץ בתשלום. חצי נחמה.
ולגבי שם הסידרה? נשאיר אותו לבינתיים.
ואיך שאני גומר לכתוב את הפוסט ליברפול מודיעה שרוג'רס הולך הביתה. וואו. האמת, הייתי בטוח שהם לא יעזו לפטר אותו, אבל כמו שהקבוצה נראית השנה, זה בהחלט היה הגיוני. חלום האליפות חי ובועט!!
