אם בן גוריון היה מאמן כדורגל והקבוצה שלו היתה מקבלת פנדל, מה הוא היה עושה בזמן הבעיטה? כנראה עומד על הראש.
ומה היה עושה איאן אנדרסון (סולן להקת ג'טרו טאל)? עומד על רגל אחת.
דרור קשטן? משחק עם החמסה בכיס המכנסיים.
וביבי נתניהו, מה הוא היה עושה? בטח קורא לשרה ומבקש שתחליט מי יבעט ולאיזה פינה.
ויורגן קלופ, מה הוא עשה בזמן הפנדל שבעט מילנר במשחק מול סוואנסי? עמד עם הגב למגרש והסתכל על הקהל. מתי פעם ראיתם מאמן נוהג ככה?
התאמצתי להבין למה והמשפט היחיד שקפץ לי לראש הוא: "always look on the bright side of life" (מונטי פייתון חושבים שזה מה שישו אמר בזמן שבילה על הצלב). כמו שליברפול נראו במשחק, אני לא ממש מופתע. הקהל היה הרבה יותר צבעוני ומעניין ממה שקרה על המגרש.
זה מסוג המשחקים שיש להם מקום של כבוד במילון הקלישאות הבלתי נגמר של הכדורגל:
משחקים כאלה מוכרחים לנצח.
מי שרץ לאליפות חייב לקחת משחקים כאלה.
שיפוט ביתי, או השופטים תמיד עוזרים לקבוצות הגדולות.
בקיצור, סוואנסי, שיכולתי לחבב אותה לולא ווילס קירקסה אותנו לא מזמן בסמי עופר, באה לאנפילד (זהירות, עוד קלישאה בדרך) שמה את האוטובוס ברחבה ומיררה לנו את החיים במשך כל המשחק. חוץ מזה שלליברפול אין עדיין שום מושג איך מפצחים בונקר, המשחק הגיע אחרי הופעה בגביע אירופה ביום חמישי ולפי הניסיון השנה משחקים כאלה נגמרים בד"כ בתיקו 1-1 מעצבן. כלומר מהפנדל ועד לסיום כולם, כולל כולם, חיכו שסוואנסי תשווה כבר את התוצאה (עדיף מאיבוד כדור מטופש או עבירה מיותרת) ותגאל אותנו מהמתח המייסר הזה. אבל ראו זה פלא, החזקנו מעמד, לא ספגנו למרות שהשתדלנו, וניצחנו. ניצחון שלישי ברציפות משלים שבוע מעולה. האם הקבוצה מפתחת הרגל חדש?
סליחה שלא עדכנתי עד עכשיו. ניצחנו 0-1 מפנדל, אחרי שתי בעיטות למסגרת כל המשחק.
כמובן שהעובדה שמרבית קבוצות הצמרת איבדו נקודות גם עושה לנו שמח, והפער מהמקום הראשון ירד לשש נקודות, שזה שום כלום במונחים אנגליים ובטח כשאנחנו לפני טירוף חג המולד.
אפרופו מאמנים, אם השחקן של סוואנסי שגרם לפנדל, היה מתאמן אצל ריצ'ארד נילסן* זצ"ל הוא לא היה קופץ עם הגב לכיוון התוקף והכדור לא היה פוגע לו ביד…
במחשבה שניה, אולי בגלל זה קלופ עמד עם הגב?
*לצעירים שבינינו – כשנילסן אימן את נבחרת ישראל לפני חמש עשרה שנה הוא קשר את הידיים לשחקני ההגנה בזמן האימונים כדי שילמדו להגן כמו שצריך.
