// מאת נתיב כפרי
כשלואיס אנריקה הגיע לפני 3 שנים לקאמפ נואו, היו לא מעט סקפטים לגבי היכולת שלו להנהיג את המועדון המצליח ביותר באירופה באותן שנים. אנריקה, שעבר בדרך גם בכמה קבוצות קטנות, נכשל כישלון חרוץ ברומא ומלבד היותו סמל וקפטן עבר בקבוצה, עמד לצידו רק המוניטין על מוסר העבודה הגבוה שלו. לא היה לו הניסיון הדרוש, ובטח שלא את ההילה הראויה כדי לאמן מועדון בסדר הגדול של בארסה. אם נבחן רגע לעומק את הקדנציה המשונה משהו של לוצ'ו בברצלונה, נגלה שלצד טרבל לא צפוי, ישנה שורה של החלטות מקצועיות תמוהות, ובעיקר דעיכה הדרגתית ביכולת של הקבוצה.
אחרי טרבל בשנה הראשונה ודאבל בשנייה, השנה השלישית של אנריקה הסתיימה בטעם חמוץ עם גביע שלא באמת מנחם. מבחינת יכולת, הייתה זו ברצלונה הגרועה ב-8 השנים האחרונות. 90 הנקודות שצברה בסיום המחזור האחרון של העונה לא מספרות את סיפור הכישלונות החוזרים והנשנים שלה בליגה. הניצחון הדי מקרי של בארסה בקלאסיקו הוא הסיבה העיקרית והמטעה למספר הנקודות הזה, ושכרון החושים מהנפת החולצה של מסי בברנבאו נראה כמו חיפוי על מציאות עגומה. אותו מסי לא הופיע בצמד המשחקים המכריע נגד יובנטוס. גם ב-6-1 המיתולוגי נגד פ.ס.ז' הוא לא היה טוב, ובכלל המוטיב של שחקנים שמופיעים ונעלמים לסירוגין הפך למסורת מביכה בעונה הזו תחת לואיס אנריקה. ראקיטיץ', שאיבד את היכולת וחזר לעצמו רק בשלהי העונה כשזה כבר לא שינה הרבה; אינייסטה, שבגיל 32 שומרים עליו בצמר גפן והוא ממעט לשחק; מסצ'ראנו, שאיבד את המקום בהרכב ולפתע נראה חלש מתמיד. ומעל כולם ניימאר, שבמשך שלושה חודשים באמצע העונה הוא פשוט נעלם. זה היה מעבר לבצורת שפקדה אותו. הוא פשוט לא תפקד.
אם נוסיף לכך את הבחירות הלא רציונאליות ואף תמוהות בסגל, נקבל תמונה מאוד ברורה על הכישלון החרוץ של אנריקה בעונה הזו בפרט ובקדנציה בכלל. עם הגעתו של לוצ'ו, עזבו כמה שחקני מפתח את המועדון. פויול, הקפטן האלמותי, פרש מכדורגל; ויקטור ולדס עזב את מועדון נעוריו וכריסטיאן טיו, הבטחה אדירה באגף, עזב גם כן. עדיף אולי לא להזכיר לאנריקה בקול רם את הכישלון המהדהד בוויתורו בקיץ שעבר על דני אלבס, שצוחק כל הדרך אל הגמר; זה יהיה כבר ממש לדרוך לאנריקה על פצע פתוח. בגזרת החלוצים, עזבו בשנתיים הקודמות שני עוגנים של ההתקפה – פדרו ואלכסיס סאנצ'ס. האחד זכה העונה באליפות באנגליה עם צ'לסי והשני קורע רשתות בפרמייר ליג ושובר שיאים בארסנל המאכזבת, שאין לה את הקישור או את ההתקפה המפחידים ברמה הכי גבוהה כמו שיש לברצלונה.
בנוסף, מופקד אנריקה על הבאת שחקנים רבים שלא תרמו דבר וחצי דבר העונה. עובדה זו גרמה לברצלונה, שהתמודדה אולי נגד הספסל הטוב בהיסטוריה בצד היריבה ריאל מדריד, שלא יהיה בכלל מאצ' אפ בינה לבין ריאל על התואר המקומי, כי למעשה לא היה לברצלונה ספסל. בדיעבד, זה עלה לה באליפות. אם כי יש לציין, ריאל הייתה מצוינת והגיעה לפרקה אחרי 5 שנים שחונות ללא אליפות, שהם פשוט יותר מדי עבור מועדון כמו ריאל מדריד.
אבל הטעות הכי קשה שנעשתה בקדנציה של לואיס אנריקה הייתה במקום הכי כואב – בלב הקבוצה, קרי במרכז המגרש של בארסה. עם הגעתו של אנריקה, עזב ססק פאברגאס את המועדון לטובת צ'לסי. הפליימייקר הספרדי תוצר מחלקת הנוער של הקבוצה אמנם לא קיבל מספיק דקות בברצלונה, אבל רק שלוש שנים לפני כן הוא חזר למועדון נעוריו בקול תרועה רמה כדי להפוך ליורשו העתידי של צ'אבי. האשליה של הטרבל התנפצה מהר מאוד. הנטייה לחשוב שצ'אבי המבוגר לא היה פקטור משמעותי בזכייה הזו מוטעית. היה לו תפקיד מכריע גם ב-2015. צ'אבי היה אמנם שחקן ספסל במרבית שלבי העונה, אבל הנוכחות שלו השפיעה על כל הקבוצה ותמיד כולם ידעו, גם אם בתת המודע, שכשצריך את צ'אבי הוא יעלה לשחק. כל שיטת משחק הטיקי טאקה בדור הזהב של ברצלונה הייתה מבוססת למעשה על היכולות הווירטואוזיות של השחקן הטוב אי פעם בתפקידו, ורק שנה אחרי ההיפרדות האירונית מססק, עזב צ'אבי את המועדון בעוד פרידה עצובה של סמל וותיק.
זאת הייתה אמורה להיות שריקת הפתיחה של עידן פאברגאס בברצלונה. פאברגאס מכיר את שיטת המשחק, את המנטליות הפנימית של המועדון והוא אולי השחקן היחיד כיום שמסוגל למלא תפקיד כה מלא אחריות – להחליף את צ'אבי במרכז השדה של ברצלונה. על אף שהוא התקפי יותר מטבעו, הוא ללא ספק המועמד הטבעי לתפקיד. אלא שברצלונה לא הייתה סבלנית, והאחריות העיקרית לשחרור היא קודם כל על המאמן. אם אנריקה היה רוצה את פאברגאס ואומר לו שהוא בונה עליו לטווח הארוך, הוא לא היה עוזב לשום מקום. העזיבה של צ'אבי באין מחליף ראוי היא הסיבה העיקרית לנפילה הגדולה ביכולת של הקבוצה; זאת החלה כבר באמצע העונה שעברה עם ההדחה מהאלופות וההפסד הביתי לריאל, שהביא לשרשרת הפסדים מביכה בליגה שכמעט עלתה לבלאוגראנה באליפות. השנה זה כבר לא היה כמעט והאמת התגלתה במערומיה – ברצלונה היא קבוצה מצוינת אבל ביחס לעצמה, ולריאל מדריד כמובן, היא בינונית. ובשורה התחתונה, זוהי המורשת המאכזבת של לואיס אנריקה כמאמן בארסה.
אם כן, לא פלא שלוצ'ו החליט "לתלות את נעליו" בפעם השנייה בברצלונה, הפעם כמאמן; הלחץ ההולך ומתגבר בעקבות שורת כישלונות שבאחריותו המלאה, שמשאירים את ברצלונה למעשה מפורקת, גרם לו להבין שאת הנזק שעשה הוא לא יהיה מסוגל לתקן. אם ברצלונה היא מועדון גדול בדי אן איי שלו, וזה בדיוק מה שהיא, הרי שהבלאוגראנה ימצאו את הדרך להשתקם בעונה הבאה ולבנות את הקבוצה מחדש תחת מאמנה החדש ארנסטו ולורדה סביב טריו האם אס אן. השאלה הכי גדולה היא, מי יהיה השחקן שייצב אותה במרכז השדה?
