//נכתב על ידי גל גוסרסקי

הפינה הפסימית:

על אף מספר סיבות לאופטימיות ארבעת הנקודות השליליות שאפשר לקחת מההפסד של הפועל באר שבע לספרטה פראג הן:

1. חוסר מחץ: ב"ש שלטה לאורך כל המשחק והעבירה אין ספור כדורים מסוכנים, אך הדבר שבלט מכל היה חוסר המחץ. הכדורים שרקו ברחבת פראג ורק הרגל המסיימת הייתה חסרה. היה נדמה שבעיה זו נפתרה עם הגעתו של לוסיו , הברזילאי הנהדר, אך לבאר שבע עדיין חסרה הצטרפות מקו שני של הקישור המרכזי, הובאן\ראדי.

2. יאללה בלאגן: הרבע האחרון של המשחק התאפיין בחוסר סדר, סבלנות ומשחק קבוצתי. זה התחיל במטווחים חסרי סיכוי של שחקני ב"ש מ-30 ו-40 מטרים והמשיך בכדורים ארוכים אל החלוצים. לברק בכר יש חלק גדול בבלאגן הזה כשהוציא את ראדי בדקה ה-67 והכניס את בוזגלו במקומו. ב"ש ויתרה על השלישייה החזקה במרכז השדה (אוגו, הובאן וראדי) ועברה לשחק עם בוזגלו & וואקמה באגפים כאשר מליקסון מתופקד כשחקן חופשי. שינוי זה היה מוקדם ופזיז מדי, האלופה איבדה את השליטה במרכז המגרש ואיתה גם את הנקודות.

ברק בכר המשיך והחריף את טעות זו כשהוציא גם את הובאן לטובת שהר לאחר הספיגה. באר שבע שיחקה עם חמישה שחקני התקפה (מליקסון, וואקמה, בוזגלו, שהר וגאדיר\לוסיו). אוגו נותר בודד במרכז ובלמי ב"ש שיגרו כדורים ארוכים אל רחבת פראג, שיטה שלדעתי לא הולמת קבוצה חכמה, מאומנת ומוכשרת כמו הפועל באר שבע.

3. אוגו & צדק: שני עמודי תווך בעונה שעברה, אולי המצטיינים אשתקד, כל אחד מהם היה אי של יציבות. העונה ישנה תחושה של ירידה ביכולת אצל שניהם למרות ההישגים של הקבוצה. אצל אוגו הירידה מתבטאת במסירות לא מדויקות והפסדים בקרבות אוויריים, שניים מהאספקטים החזקים ביותר שלו. היכולת המאכזבת מובילה לעצבים שאותם אוגו מוציא בעיקר על חבריו לקבוצה שכרגע אינם מגיבים (אפשר להאשים אותם?), אז זה היה אופיר דוידזאדה והיום זה בן ביטון. אצל שיר צדק הירידה מתבטאת בטעות פר משחק, עד היום הצליחה החוליה ההגנתית ברשותו של ויטור להתמודד ולהכיל זאת אבל היום הגול שספגה קבוצתו הוא 100% באשמתו. רצף טעויות זה אינו אופייני לשיר כאשר בעונה שעברה העביר עונה כמעט נטולת טעויות.

4. סיכויי ההעפלה: ההפסד הזה פגע קשות בסיכויי ההעפלה של ב"ש לשלב הבא, כאשר הניצחון של אינטר בסן סירו מחזיר אותה אל התמונה ויוצר מרוץ של ארבע קבוצות. על מנת להעפיל באר שבע חייבת, אבל חייבת לנצח את המשחק הבא בפראג, אין אופציה אחרת.

הפינה האופטימית

על אף התוצאה המאכזבת וארבע הנקודות שנמנו בסעיפים הקודמים , ישנן גם סיבות לאופטימיות בקרב האלופה והן:

1. שליטה מוחלטת: לאורך כל 90 הדקות הייתה קבוצה אחת על המגרש עם 67% החזקה בכדור, 19 איומים לעומת 5 של הצ'כים ו-459 מסירות מדויקות מתוך 521 ניסיונות (88%) לעומת 139 מסירות מדויקות מתוך 201 ניסיונות (69%) של ספרטה. האדומים הפגינו דומיננטיות אדירה והוכיחו פעם נוספת שבטרנר הם מסוגלים להכתיב את הקצב גם מול קבוצות אירופאיות.

2. עומס, אינטנסיביות וכושר: 20 משחקים עברה הפועל באר שבע העונה. בקצת יותר משלושה חודשים שיחקה הקבוצה נגד סלטיק, אולימפיאקוס, אינטר, סאות'המפטון וספרטה פראג. עדיין הקבוצה עולה כל משחק ומשחקת בקצב ובאינטנסיביות שאנחנו לא רגילים לראות בביצה המקומית שלנו, מדהים!

3. ויטור & ביטון: שני המצטיינים של המשחק בעיניי. המגן נתן משחק אדיר עם המון כניסות מסוכנות לעומק ויציבות הגנתית ובאופן כללי עשה התקדמות אדירה העונה, שיפר את היכולות ההתקפיות ומשחק הגובה שלו. במקרה של הבלם הפורטוגלי מדובר בבינגו אדיר, אחד הבלמים הגדולים שנחתו כאן, עם שלושה שערי זכות ושלושה שערי חובה הבלם הפורטוגלי מציג משחקים מושלמים מבחינה הגנתית ללא אף טעות, עמה יעמיק.

4. האווירה: אצטדיון טוטו-טרנר ממשיך להוות בית חם לאלופה גם במסגרות האירופאיות, עם עוד תפאורה יוצאת דופן לאוסף ועוד משחק עם עידוד של 90 דקות ואווירה יוצאת מן הכלל. בשריקת הסיום נעמדו 15 אלף אוהדים ומחאו כפיים למרות ההפסד. הקהל הבאר שבעי מעריך ומוקיר את העבודה הקשה והמקצוענות שמציגה הקבוצה שלו.

לסיכום אני מאמין שבנגב יכולים להיות מעודדים מהדרך, אבל פחות מהתוצאה. הפועל באר שבע שיחקה את המשחק שלה והייתה עדיפה אך לא הצליחה להשאיר נקודות בטרנר בפעם הראשונה מאז נבנה.

נותרו עוד שלושה משחקים והפועל באר שבע מסוגלת להעפיל בכוחות עצמה, היא הוכיחה את זה. בשביל לעשות זאת בכר חייב להתחיל עם ניצחון במשחק החוץ הקרוב נגד ספרטה, האלופה הראתה לנו שהיא מסוגלת לתת תצוגות גם במגרשים עוינים ותזדקק לאחת כזו כדי לשמור על סיכויי ההעפלה שלה בחיים.