אחד הטרנדים המאוסים ביותר בשנים האחרונות הוא טרנד ה'לא-חוגג'. שחקנים שכאות כבוד לקבוצתם לשעבר החליטו שלא לחגוג שערים שכבשו נגדה, גם אם שיחקו בה תקופה קצרה מאוד, היו מושאלים ולא הצליחו להטביע חותם. אפילו דירגנו את חמשת ה'לא חוגגים' הכי הזויים בכתבה לסיכום 2018.
אבל יש מקרים בהם אי החגיגה מובנת בהחלט ואפילו מרגשת. כמו בסיפור שלפניכם, שהתרחש לפני 10 שנים פחות שבוע:
סוף עידן ליון
פריס סן ז'רמיין שולטת ללא עוררין בליגה הצרפתית בימים הללו, אבל היא עדיין לא התקרבה לשיא של ליון מהעשור הקודם שכלל שבע אליפויות רצופות (שיא אליפויות רצופות בחמשת הליגות הגדולות עד לאליפות השמינית של יובנטוס השנה). אבל בעונת 2008/09 הייתה רוח של שינוי בצרפת. ליון עברה חילופי משמרות, כולל החלפת מאמן וכמה שחקני מפתח, ומי שניצלה את החלון הזה הייתה בורדו. המירוץ לזכייה באליפות היה משולש וצמוד עד הסוף בין בורדו, ליון ומארסיי, אבל בורדו, עם לורן בלאן על הקווים בעונתו השנייה בלבד כמאמן, הייתה חדה יותר בסיום ועם 11 ניצחונות רצופים הצליחה לזכות בתואר השישי בתולדותיה כשהיא עולה לפסגה בפעם הראשונה רק בתום המחזור ה-36, כשנותרו עוד שני משחקים.
עונה ראשונה מחוץ לבית
בורדו שילבה בין קשיחות הגנתית במרכז השדה ובהגנה, ויכולת התקפית גבוהה בניצוחו של יואן גורקוף, שנבחר לשחקן העונה, אבל הגיבור של הסיפור הזה הוא דווקא יואן אחר, יואן גופראן. החלוץ/ווינגר, יליד גוואדלופ שגדל בפרברים של פריז, שיחק מגיל 16 בקון הקטנה, וכשהיה בן 21 העלה אותה לליגה העליונה כשהוא מסיים כשחקן המצטיין בליגה השנייה. הוא היה אחד השחקנים החמים בגילאים הצעירים, כבש בגמר אליפות אירופה עד גיל 19 במדי צרפת וגם שיחק בנבחרת הצעירה מול ישראל, כשזו הדיחה את צרפת. גופראן, שהיה מאוד מחובר לקון, כמעט וחתם בפריס סן ז'רמיין, אבל לאחר שכבר הושג סיכום בין הקבוצות הוא התחרט ברגע האחרון – פסז' זעמה ובית המשפט קבע כי הוא צריך לפצות את המועדון הפריזאי ב-200 אלף יורו, אך בסוף ביטל את העונש.
גופראן המשיך לעונת בכורה טובה בליגה הראשונה במדי קון, אך בקיץ סוכמה העברתו לבורדו תמורת 6.5 מיליון יורו. אלא שגופראן לא ממש מצא את עצמו בבורדו ורק במחזור ה-26 הוא הצליח למצוא את הרשת בפעם הראשונה באותה עונה. רצה הגורל, והמשחק האחרון של העונה בו בורדו הייתה חייבת נקודות היה בחוץ מול קון, קבוצתו לשעבר של גופראן באצטדיון בו גדל, שמצידה, הייתה חייבת ניצחון כדי להישאר בליגה. 3 דקות בתוך המחצית השנייה הגיע השער – תרגיל גאוני בבעיטה חופשית הסתיים בנגיחה פנימה של גופראן, שערו השני בלבד בבורדו. תראו את התגובה שלו.
גופראן לא מרים ידיים ומתנצל בנימוס או לא מנסה להישאר מאופק כמו שחקנים אחרים ששמחים אך מכבדים, הוא פשוט תופס את הראש כלא מאמין. הודף מעליו את כל חבריו שקופצים עליו. הוא הרגע כבש את שער האליפות של בורדו, הראשונה מזה 10 שנים, אחרי 7 אליפויות רצופות של ליון, אחרי עונה כל כך קשה, והבחור מפורק כי הוא יודע שהוא מוריד את החברים שלו ליגה.
המשחק הסתיים ב-0-1, בורדו זכתה באליפות, וקון ירדה ליגה, בגלל אותו שער של גופראן. כל אנשי בורדו חגגו עם שמפניות, שרו, רקדו, קפצו והשתגעו. ותראו מה גופראן עשה (החל מ-0:43):
הוא לא סתם הלך לנחם את חבריו לשעבר לקבוצה, הוא יושב איתם, מנחם אותם וכואב את כאבם, כאילו הוא היה בצד המפסיד. אני לא חושב שראיתי תמונות כאלו מאז שעודד קטש ניצח את מכבי ת"א עם פנאתנייקוס ואחרי המשחק פשוט לא ידע לאיזה קהל ללכת.
ההיסטוריה חוזרת
מאז קון מדשדשת בין הליגה העליונה והשנייה, בורדו רשמה שנה לאחר האליפות קמפיין יפה בליגת האלופות (כולל 2 ניצחונות 0-1 על מכבי חיפה), אבל לא התקרבה לזכייה בתואר והעונה בילתה בתחתית. בצירוף מקרים נדיר, בדיוק 10 שנים אחרי, קון תפגוש בשישי בערב שוב את בורדו במחזור האחרון כששוב היא בסכנת ירידה לליגה השנייה. קון מדורגת כרגע עם 33 נקודות במקום ה-18 המוליך למבחנים. ניצחון שלה (וכנראה גם תיקו) יבטיחו שלא תרד ישירות, וגם יכולים להשאיר אותה באופן סופי אם אמיין (מקום 18, 35 נקודות) תפסיד בבית לגנגאן, האחרונה בטבלה שכבר ירדה. מצד שני, הפסד של קון וניצחון של דיז'ון (מקום 19, 31 נקודות) על טולוז יוריד את הקבוצה מחבל נורמנדי שוב לליגה השנייה.
"זה המועדון הראשון שלי, בזכותם עשיתי את צעדיי הראשונים בליגה הבכירה. יש לי הרבה זכרונות טובים ותמיד מוזר עבורי לפגוש את קבוצתי לשעבר", אמר גופראן בראיון ב-2012 כששוב פגש את קון. "אני אוהב את האצטדיון הזה, הקהל תמיד תמך בי וזה עזר לי להצליח כאן. אפילו כבשתי באצטדיון את שער האליפות של בורדו. אבל התחזקתי והתבגרתי. כשעזבתי את קון לבורדו, לא חשבתי שהשינוי יהיה כזה עמוק, אבל האתגרים הפכו אותי לחזק יותר".
גופראן המשיך אחרי כמה עונות בבורדו לניוקאסל. הוא לא רשם קריירה מזהירה ומעולם לא זומן לנבחרת הבוגרת, רשם מספרים סבירים וכיום הוא משחק בגוזטפה הטורקית, לא ממש בהצלחה עם שער אחד בלבד העונה. קון תמיד נשארה בליבו, והוא נשאר בליבם של אוהדי הקבוצה, שחלקם אפילו ניסה לפני כמה שנים לגייס כספים מאוהדי הקבוצה על מנת להחזיר את גופראן הביתה ללא הצלחה. לא הייתי מופתע אם בעונה הבאה נראה את גופראן חוזר הביתה.
