"שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה
מבולבלת ויפה, היא לא השתנתה
יום בהיר אחד עזבה והנה חזרה
מרעידה בי בהלה, מניסה שלווה
כי איתה כמו תמיד, אין עבר ואין עתיד
רק הרגע החולף לא חוזר, יפה, כואב
והכל פתאום אחר, מסוער יותר,
מהיר יותר, יפה יותר, אחר"
(עלי מוהר)
ארבע שנים חיכינו. ארבע שנים ארוכות, מייגעות, מתישות, מורטת עצבים, מאכזבות ומתסכלות. מה לא עברנו בארבע השנים האלה? עלינו לליגת האלופות רק כדי לחטוף שם חזק חזק, ראינו את הפועל ב"ש משתלטת על הליגה ועושה מאיתנו צחוק בכל פעם מחדש, הפסדנו שני גמרי גביע, החלפנו מאמנים, נפרדנו מג'ורדי, הסתבכנו עם הפייר פליי. מעכשיו, כל זה שייך להיסטוריה.
נכון, זה כבר היה ברור תקופה. ידענו שזה מגיע, שזה שלנו, שזו רק שאלה של תאריך. אבל כשזה קורה באמת, זה מרגש וזה נפלא וזה מדהים וזה לא מתעכל. אליפות 8 מחזורים לפני הסיום, 27 נקודות הפרש ממקום שני. 0 הפסדים. דברו איתי עד מחר על הרמה של הליגה, זה פשוט לא מעניין. מה שמכבי עשתה העונה הוא פשוט מדהים. זו אליפות אדירה ונדירה וזה כל כך מגיע לנו.
מגיע לולדימיר איביץ', ראש ממשלת מכבי ת"א הטוב ביותר שהיה פה מזה שנים. האיש שהגיע אחרי רכבת של מאמנים שלא באמת הותירו חותם ונאלץ להתמודד עם סגל לא אידיאלי, לפחות על הנייר, גיבש את הקבוצה, הרים לה את הביטחון והפך אותה לתלכיד בלתי שביר של נחישות, התלהבות ועוצמה. האיש שעד היום לא חייך ולא שבר דיסטנס, נשאר בתפקיד 24/7 ועשה את שלו עד השניה האחרונה, והנה, עכשיו כשזה שלנו הרשה לעצמו להתפרק, לשמוח ולחגוג עם השחקנים וכמעט להזיל דמעה בריאיון נרגש ומרגש בשידור חי. מזל טוב, קואץ'. סומכים עליך שתצליח להחזיר את השחקנים לקרקע עד לחצי הגמר ובכל מקרה מצפים להסתער איתך גם על העונה הבאה.
מגיע לדור מיכה הנפלא, שחקן העונה. מכביסט אמיתי, קצין וג'נטלמן. שחקן שכולנו ידענו שהוא גדול והשנה היה עוד יותר גדול. אחרי שנים של חוסר יציבות ביכולת עלה מדרגה ועשה את ההבדל בהמון משחקים. בלט בהיעדרו במשחק ההכתרה. הלוואי שיחלים בהקדם, נצטרך אותו לגביע.
מגיע לאלירן עטר, שחזר בענק השנה. מהרגע הראשון הוא היה רעב ונשאר רעב. מאז שעזב את מכבי לטובת ההרפתקה הצרפתית הקריירה שלו ידעה בעיקר נדנדות ויכולת למטה ממה שהוא שווה באמת. העונה הניצוץ חזר. תמיד בטירוף, תמיד מחויב עד השניה האחרונה. יותר בוגר, יותר אחראי ויותר קבוצתי. המוציא לפועל.
מגיע לעומר אצילי. בעונה שעברה הפציעה שלו היתה אחד הגורמים לקריסה במאבק האליפות. היה חסר מישהו עם עוצמה ויצירתיות כמו שלו. העונה הוא פיצה על זה בגדול. מסוג השחקנים שגם ביום לא טוב יכול לקחת כדור ולעשות פעולה גדולה אחת שתביא את השער. מהשחקנים שיודעים לעשות את הפעולות הכי יפות שקיימות במשחק הכדורגל ולגרום להן להיראות פשוטות מאד. כל גול בצבע.
מגיע לפרדראג ראיקוביץ'. מה לא נאמר עליו מהיום שהגיע למכבי? כמה לעגו לו, כמה עקיצות וביקורות ארסיות הוא חטף, גם מאוהדי מכבי. אבל כל עונה הוא התקדם, לאט לאט אבל בטוח. נכון שהעונה ברוב המשחקים מכבי היתה מספיק טובה כדי שהוא לא יידרש להרבה עבודה, אבל כשהיה צריך אותו הוא היה שם. הוא אולי לא השוער הטוב בעולם לגילו, אבל הוא אחלה שוער. אין לי ספק שהוא יעשה חיים בליגה הצרפתית.
מגיע לדן גלזר, למאור קנדיל, לרוסלן ברסקי, לשחר פיבן, לדור פרץ וליהונתן כהן. כשהקבוצה משופעת בשחקנים צעירים, בוגרי מחלקת הנוער של המועדון, ומצליחה לקחת איתם אליפות כזאת דורסנית – זה סימן מעודד לבאות. נכון שבכדורגל של ימינו דיבורים על סמלים ומסורת נשמעים קצת מיושנים, אבל מכבי הנוכחית היא קבוצה עם שחקנים שמחויבים לסמל ולמועדון. שחקנים שגדלו עם הצהוב-כחול וזה הבית שלהם. זה מרגש וזה כיף וזה מודל לחיקוי לכל קבוצה.
מגיע למיטש גולדהאר, האיש שלא מוותר ולא מתייאש, שבניגוד ללא מעט בעלי קבוצות בארץ לא מתפתה לשליפות פופוליסטיות מהשרוול ומתנהל באופן הכי מקצועני שיש. הכל מחושב, הכל שקול, לומד מטעויות וחושב קדימה. האיש שהביא את המועדון בשנים האחרונות להישגים ושיאים בלתי נשכחים ואין לי ספק שעוד יהיה שותף לכאלה בהמשך.
ארבע שנים ארוכות חיכינו ושוב היא כאן. צהובה, נוצצת והכי יפה שיש. וזה עוד לא הכל, אנחנו עדיין רעבים. יש עוד משימות להשלים העונה. אבל בינתיים אפשר לעצור לרגע, לעמוד, למחוא כפיים, לשיר, לקפוץ, לשמוח. כמה שזה מגיע לנו. כמה שהתגעגענו אליה. כמה מרגש זה לומר (או לשיר בקצב) את שלוש המילים המופלאות האלה.
יש אליפות למכבי!!!
