תרבות הספורט בישראל רדודה ומטה. זה לא סוד. נישה אחת בתוך כל העולם הזה שנקרא ספורט ישראלי היא תקשורת הספורט בישראל, שאיך נאמר בלשון המעטה, גם היא לא משהו. האתר שמאפשר במה לטור הזה והאנשים בו, התאגדו בין היתר מחמת מיאוס בתקשורת הספורט הישראלית, שנדמה שכל פעם שוברת שיאים של עצמה בסגנון הרדוד, האינטרסנטי והמתבהם שלה.
השבוע ירדנו לדרגה נוספת של שפל. אופירה אסייג, שמחזיקה בבעלותה את אתר הספורט מספר 1 בישראל, תוכנית רדיו ותוכנית טלוויזיה, העלתה את הבעלים של קבוצת הפועל רעננה אשר אלון לשידור חי. המאזין הסביר ציפה לשמוע דיון, בו תינתן למר אלון הזכות להסביר את הדברים החמורים שאמר על בעלי קבוצת בית״ר ירושלים, אלי טביב, מספר ימים לפני השידור. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. שלא בפעם הראשונה, קיבלנו מניפסט בהמי ומשתלח של שתי דקות מהגברת אסייג, באופן שגורם למאזין לה לייתר את הצורך בלתהות מי צודק ומי לא, ולהתכווץ בכיסא נוכח הגועל שבלהקשיב לסגנון שלה ולדבריה.
מי שמכיר את התוכנית של אסייג וברקוביץ׳ לא הופתע. שנים על גבי שנים בהן השניים משתלחים באורחיהם, לא נותנים להם זכות להגיב וצורחים עליהם את אשר על ליבם, בווליום שיאפשר רק לדבריהם להישמע. נתון קריטי בפלטפורמת שמע. כשאלו האמיצים מעיזים, "בחוצפתם", לענות להם, הם נחתכים מהשידור בעוד השניים ממשיכים כמובן לטנף עליהם בלי שלמישהו תינתן הזכות להגיב לדברים.
במשך שנים אנחנו שומעים על האלימות בספורט, השכונתיות, הסגנון הבוטה וחוסר הכבוד לדבר הזה שאנחנו כל כך אוהבים. האבסורד הוא שאנחנו שומעים את ההטפות הללו בדרך כלל מאנשים כמו אייל ברקוביץ׳, אופירה אסייג ורון קופמן. האנשים שמנהלים תוכניות טלוויזיה בצרחות, קללות, ניפנופי ידיים וזילזול באורחיהם. באופן מעשי האנשים שמטיפים לנו מוסר על איך להתנהג, לא עומדים בסטנדרטים הלא גבוהים של עצמם.
אז בפעם הבאה שמישהו יצרח על איך צריך להתנהג, אולי ראוי שיסתכל לפני על הדבשת של עצמו.
