לכבוד חזרתה המוזרה של ליגת האלופות בסוף השבוע הקרוב בעונה המוזרה ביותר בתולדות הענף, חזרנו אחורה בזמן אל בתים שאמנם שוחקו בעונות רגילות למדי ללא מגיפה עולמית סביבן, אך קרו בהם דברים בלתי רגילים.
מצירופי קבוצות שנראים כאילו נלקחו מעונת 2086 בפרו אבולושן או בפוטבול מנג'ר, מועדונים שהפציעו להופעת יחיד בבמה האירופית הבכירה ונעלמו כלעומת שבאו, קרבות עלייה דרמטיים ולא צפויים במחזור הסיום ועוד סיפורים שהיה כיף לצלול לתוכם ולהרגיש כאילו הם קרו ממש אתמול, בעונת ליגת אלופות רגילה שנמתחת מספטמבר עד השבוע האחרון של מאי או הראשון של יוני.
כותבים: אודי ריבן, יוחאי שטנצלר, רום טל דן ומוטלה רפלד.
חלק א' – שנות ה-90, פרק 1:
עונת 1995/96– בית א': פנאתנייקוס, נאנט, פורטו ואלבורג
משחקי הבית נפתחו בניצחון 0-1 של דינמו קייב על פנאתנייקוס. אבל רגע, מה מוזר כאן? אם תסתכלו על רשימת השמות בכותרת, לא תמצאו שם את אלופת אוקראינה. שופט המשחק, לופז נייטו הספרדי, התלונן שראשי קייב ניסו לשחד אותו לפני המשחק. הם טענו בתגובה שמדובר באי הבנה ושנייטו ביקש מהמועדון לרכוש עבור צוות השיפוט מעילי פרווה וכובעים בשל הקור העז, אך התחרט כאשר ראה את מחירם הגבוה.
אופ"א השעתה את האוקראינים מהטורניר במהלכו, ביטלה את תוצאת המשחק מול היוונים (פעם ראשונה ויחידה שאחד מהאירועים האלו התרחש) והחליפה אותה באלבורג, אלופת דנמרק, שהודחה מול קייב בשלב הנוקאאוט. דנים שמוזמנים לאליפות אירופה ברגע האחרון, למרות שלא העפילו אליה? נשמע מוכר.
החלום של אלבורג נמשך כשניצחה במשחק 'ההשלמה' את פנא 1-2 משער ניצחון בדקה ה-89'. אבל זה היה הניצחון האחרון שלהם בטורניר והם סיימו אחרונים. כך שהבית הזה לא היה שיחזור של יורו 92'. דומה יותר ליורו סנסציוני אחר, יורו 2004.
למרות ההפסד לדנים, זה היה הבית של פנאתנייקוס. היוונים, בראשות החלוץ הפולני, קזישטוף וארז'יחה, ניצחו 1-3 את נאנט הצרפתית, וחזרו מהדרגאו עם ניצחון 0-1 על פורטו, כ-10 שנים לפני שיוון תנצח שם את פורטוגל במשחק הפתיחה של היורו. כמיטב המסורת היוונים הציגו הגנה קשוחה שלא ספגה ב-4 משחקים וסיימו במקום הראשון עם 11 נקודות, 7 שערי זכות ו-3 חובה. את המקום השני תפסה נאנט, שהצליחה להקדים במעט את פורטו, ועלתה גם כן לרבע הגמר.
שתיהן גם הצליחו להגיע לחצי הגמר. נאנט ניצחה את ספרטק מוסקבה שסיימה את שלב הבתים עם 100% הצלחה, אבל התקררה אחרי פגרת החורף. פנא' הדיחה את לגיה וארשה עם 0-3 בגומלין.
חצי הגמר בין פנאתנייקוס לאייאקס, האלופה המכהנת, היה אמור להיות אחד החד צדדיים ביותר אי פעם, אבל היוונים הדהימו שוב וחזרו מאמסטרדם עם 0-1 קטן של וארז'יחה בדקה ה-87'. שערו השישי בקמפיין, צמוד במקום השני לראול ודל פיירו. זה לא הספיק בגומלין, אייאקס ניצחה 0-3 באתונה עם צמד של ליטמאנן (מלך השערים של הטורניר עם 9), בדרך להפסד בגמר מול יובנטוס.
(יוחאי שטנצלר)
1995/96: השלמות של ספרטק והקטטות של בלקבורן
אם בבית א' קיבלנו קבוצה שלא הייתה צריכה להיות במפעל, אבל נהנתה מקצת ניסיון שחיתות אוקראיני, אז בבית ב' קיבלנו קבוצה שכנראה מתחרטת על החוויה היחידה שלה עד היום במפעל: בלקבורן. חלקו איתה את החוויה ספרטק מוסקבה, לגיה ורשה ורוזנבורג.
אלופת הפרמייר ליג של עונת 94-95 החליפה את האידיליה של אותה עונה היסטורית בפתיחה נוראית בליגה, אחת הגרועות בהיסטוריה של אלופה אנגלית, וזה בא לידי ביטוי גם באירופה. אחרי שהצעיד את הקבוצה לאליפות עונה קודם, קני דלגליש עלה להנהלה (דירקטור אוף פוטבול) וריי הארפורד החליף אותו כמנג'ר.
מה לא עבד שם? המון. כל שנה אפשר לקרוא על גרסה אחרת שגרמה לבלקבורן לסיים אחרונה באותו בית, עם 4 נקודות בלבד, חמישה שערי זכות בשישה משחקים, ועם ניצחון שמגיע במשחק האחרון מול רוזנבורג (שנשמע עליה דברים טובים עוד מעט). חוסר משמעת על ומחוץ למגרש, אפס סקאוטינג כשדלגליש מתעסק בעיקר בגולף, וגם חוק שלושת הזרים של אופ"א, שכלל גם סקוטים, אירים ו-וולשים, מה שהגביל את היכולת של בלקבורן להעמיד סגלים ראויים במפעל.
בלקבורן הפסידה לכל קבוצות הבית בסיבוב הראשון, ובמחזור הרביעי לא הצליחה לנצח את לגיה באיווד פארק למרות סגל מאוד חסר של הפולנים, במשחק שכלל עצירה אדירה של אחד מצ'ה שצ'נסני (אבא של) מרגלי אלן שירר. אחרי התיקו עדיין היה סיכוי, אבל בלקבורן הייתה חייבת להוציא תוצאה טובה במוסקבה מול ספרטק המעולה.
מאז תחילת ליגת האלופות, שש פעמים ראינו קבוצה מנצחת 6 מ-6 בשלב הבתים. הראשונה הייתה פריז סן-ז'רמן של לואיס פרננדס וג'ורג' וואה עונה קודם לכן. ספרטק, באמצע עשור השליטה שלה בכדורגל הרוסי הייתה השנייה, והראשונה לעשות את זה בעידן שלוש הנקודות במפעל. אם אנחנו יודעים שהיא סיימה עם 18 נקודות בבית הזה, אז אנחנו כבר יודעים שבלקבורן לא ממש הצליחה בביקור שלה במוסקבה.
ועדיין, באותו הפסד 0-3, בקור של מינוס 20 מעלות בלוז'ניקי, היה אירוע זכור, אולי יותר מכל דבר אחר מבלקבורן של שנות ה-90 חוץ מהאליפות עונה קודם: המכות בין גרהם לה סו ולדייויד באטי. טוב, לא בדיוק מכות – מכה. פחות מחמש דקות לתוך המשחק, באטי ולה סו נתקלו אחד בשני במרדף אחד כדור באגף השמאלי. באטי רץ אל חברו לקבוצה לסוג של עימות, ולה סו הגיב בסנוקרת אדירה עם יד שמאל (שגם נשברה בעקבות האגרוף) שיותר מהכל הממה את באטי. יותר מאוחר באותו משחק טים שרווד וקולין הנדרי היו קרובים לפרק אחד את השני גם כן.
בלקבורן התאוששה בחצי השני של אותה עונה וסיימה במקום ה-7, דלגליש ושירר עזבו, וחזרה לליגת האלופות לא הייתה. ספרטק? הקבוצה שכללה את סרגיי יוראן, דמיטרי אלייניצ'ב ועוד רבים וטובים עפה ברבע הגמר אחרי פגרת החורף הידועה לשמצה בהשפעה שלה על קבוצות ממדינות מסוימות באירופה. לגיה ורשה הודחה באותו שלב. ורוזנבורג? את שלב הבתים הבאמת זכור שלה היא שמרה לעונה אחר כך.
(אודי ריבן)
תיקון קל:פאו לא חזרו מהדרגאו יו יו יו, כי הוא לא היה קיים אז.
האצטדיון של פורטו דאז היה כמובן "דאס אנטאס".