דקת דומיה

ביום שישי האחרון עשיתי את הביקור השנתי שלי ב"אצטדיון" גרין בנצרת עילית. בכל זאת, הפועל ראשון לציון הגיעה לעיר ואת זה בד"כ אני לא מפספס.
רציתי לכתוב על היציעים הרעועים, התנאים הירודים לקהל, הדשא הגרוע והרמה הלא מי יודע כמה, למרות שניצחנו 0-4. אבל זה אולי בפוסט אחר.

מה שבעיניי היה הכי מוזר/הזוי/מגוחך/פתאטי/כל התשובות נכונות, זה מה שקרה לפני המשחק והתרחש השבוע בכל משחקי ליגת העל בכדורגל:
דקת דומיה לזיכרו של יו"ר הטוטו, צחי פישביין ז"ל, שנפטר השבוע בפתאומיות מדום לב.
דקת הדומיה לוותה בטקסט מלא תשבוחות והילולים שהוקרא ע"י כרוז הקבוצה.

הוא בהחלט היה אישיות מרשימה ותרם לא מעט לספורט הישראלי כפי שציינו כל מספידיו, אבל אסור לשכוח שמתוקף תפקידו כמחזיק הברז הכספי של הספורט בישראל, זה מה שאני מצפה מאדם במעמדו. כלומר, הוא כנראה פשוט עשה את עבודתו נאמנה.

יש לי בעיה עם העובדה הפשוטה שהוא מנהל ארגון הימורים, חוקי אמנם, אבל עדיין ארגון שמנהל הימורים בקנה מידה עצום.
אמנם הכספים מיועדים למטרות טובות, אבל עדיין זה אירגון שמנהל הימורים. אני חושב שהנקודה ברורה.

האם זה המקצוע שאמור לשמש דוגמא לאלפי הנערים שיגיעו למגרשים השבוע?
זה מה שאנחנו רוצים לשדר להם? שטוטו זה טוב?

אני חושב שהרבה יותר ראוי היה להקדיש דקת דומיה לזיכרו של יוסי שריד ז"ל שהלך השבוע לעולמו והיה שר החינוך, השר לאיכות הסביבה, ח"כ משפיע ואישיות מרשימה בפני עצמה (אפילו יריביו יסכימו להגדרה הזו).

האם יש קשר לכך שהטוטו הוא הספונסר הראשי וסם החיים של ההתאחדות לכדורגל, המינהלת וכל קבוצות הליגה?
לא נראה לי שבתרבויות ספורט קצת יותר מפותחות כמו ארה"ב, אנגליה וכו' יציינו בדקת דומיה את פטירתו של ראש "המועצה להסדר ההימורים בספורט".

בסופו של דבר זו בסך הכל עוד דוגמא קטנה לכיוון הלא נכון אליו הולכת החברה הישראלית.