// מאת חן סיטון
מי שמכיר אותי יודע שאני אוהד של מכבי חיפה ומילאן מזה שנים. גם בתקופות הכי קשות לא החלפתי לרגע את אהבתי אליהן, והאמת שהן האהבות הגדולות בחיי.
שתי הקבוצות הללו חוות שנים מזעזעות וההקבלה ביניהן מתבקשת. למעשה שתי הקבוצות מתנהלות באותו סגנון – שתיהן עם זכייה אחרונה באליפות ב 2011, עבור שתיהן התואר האחרון היה גביע ב 2016 (מכבי חיפה בגביע המדינה, מילאן בסופר קאפ האיטלקי), שתיהן רוצות לעבור מהפכה בקיץ ולפנות לניהול חדש (מכבי חיפה עם ברק בכר, מילאן עם ראלף רנגניק), פשוט עקב לצד אגודל.
גם עבורי השנים האלו היו קשות מאוד. שנים של הורדת ראש כלפי לעג וזלזול של אוהדים יריבים שמנסים להקניט, שנים של עלבון, אכזבה ותהייה מה קרה לקבוצות שכל כך אהבתי בתור ילד צעיר. הגעגוע והכמיהה לגיבורי הילדות שלי: יניב קטן, אלון חרזי, אריק בנאדו וגוסטבו בוקולי ממכבי חיפה, ומנגד אנדריי שבצ'נקו, קאקא, ג'נרו גאטוזו ופאולו מלדיני ממילאן (נכון, ההקבלה הזאת בין השחקנים קצת מצחיקה, אבל אלו החיים שלנו כאוהדים) ואילו לאחרונה אני לא יכול לספור על כף יד אחת את השחקנים שאיתם אני מזדהה.
כעת, נראה שיש סימני תחייה. שהגופות של מילאן ומכבי חיפה, שהיו על סף מוות קליני במונחים ספורטיביים, מתעוררות לחיים. מילאן מציגה כדורגל מרשים לאחרונה והלוואי שהמלך זלאטן איברהימוביץ' ימשיך, מכבי חיפה אולי בונה משהו חדש שיחזיר את האליפות לכרמל סוף סוף לאחר עונה שהחזירה את הצבע ללחיים שלי.
התהליך החיובי שאני מדבר עליו התחיל בעונה שעברה בקבוצות. ידוע כי לשחקני עבר, אשר היו מנהיגים בחדר ההלבשה, סיכוי טוב להצליח בקבוצותיהם בתפקידים ניהוליים במועדון. אפשר לקחת כדוגמא את זינאדין זידאן בריאל מדריד, פפ גוואדיולה בברצלונה, קרלו אנצ'לוטי במילאן ועוד. מילאן וגם מכבי חיפה הביאו אליהן בתחילה דמויות מפתח מפוקפקות, שעשו רכישות לא ברורות ושפכו כספים על שחקנים שהתבררו כפלופים, ואז, שחקני העבר של שתי הקבוצות שהיו דמויות מפתח נקראו לדגל. מן הצד האחד מרקו בלבול במכבי חיפה, ומן העבר השני פאולו מאלדיני וזבונימיר בובאן.
האנשים הללו אומנם לא הצליחו להביא אליפויות בשנתיים האחרונות, אבל אין ספק שהחזירו במעט את הקבוצות למסלול הנכון. הם ביצעו רכש נקודתי ונכון עם השקעה כספית לא פזרנית, והבינו כי לא תמיד צריך להביא את הכוכב הכי נוצץ שיש בשוק, אלא צריך להביא שחקנים שיתאימו לאופי המועדון.
מכבי חיפה בתקופת בלבול צירפה את דולב חזיזה, טיירון שרי, יובל אשכנזי ווילדסחוט. רכש שהתברר כבינגו לאחר שנים איומות של רכש לא מתאים. מילאן הביאה את איסמעיל בנאסר, אנטה ראביץ', תאו הרננדז וסימון קיאר. גם כאן לא מדובר בכוכבים הכי גדולים שהיו בשעתו בשוק העברות, אבל כיום אלה שחקנים שעשו את התפנית הגדולה במילאן.
אחרי שחזרו להיות רלוונטיות בצמרת, חלה תפנית נוספת בצוות המקצועי בקבוצות – שליחת שחקני העבר, אותם הרופאים שהצליחו לשקם את המועדונים, הביתה. מרקו בלבול סיים את דרכו במכבי חיפה בעת מינוי ברק בכר, ואילו בובאן ומאלדיני בדרך החוצה ממילאן כאשר ראלף ראנגניק מגיע למילאן (הטור פורסם לפני שהגעתו בוטלה) אני יכול להבין את ההנהלות של הקבוצות, שרוצים להביא דמויות חזקות שהוכיחו את עצמם בקבוצות אחרות, על מנת לעשות את קפיצת המדרגה ולהחזיר את מכבי חיפה ומילאן למקומן הטבעי – אליפות והתמודדויות במסגרת אירופית. אין ספק שבכר וראנגניק הם אנשים שיכולים לבצע את קפיצת המדרגה הזאת. יש להם רקורד מוכח של בניית קבוצות, אם זה בהפועל באר שבע וקריית שמונה אצל בכר, כאשר הצליח להביא אליפויות לבאר שבע בעידן מיץ' גולדהאר של מכבי תל אביב וגביע עם קריית שמונה. לעומתו, ראנגניק הצליח עם שאלקה ולייפצינג, כאשר הצעיד את שאלקה אל לא פחות מחצי גמר ליגת אלופות ועם לייפציג לבנות קבוצה מאפס ולעלות אותה לא פחות מ2 ליגות, כאשר לאחרונה, עד פגרת הקורונה, לייפציג הצליחה לקרות תיגר על האליפות בגרמניה מול באיירן מינכן.
גם מילאן וגם מכבי חיפה צריכות לעבות את הסגל ולבצע רכש של 3,4 שחקנים על מנת שיוכלו לעשות את השדרוג המיוחל. מכבי חיפה חייבת מגנים, בלם וקשר אחורי נוסף לסגל ואילו מילאן חייבת מגן ימני, בלם, קשר נוסף וקיצוני ימני .אני אישית סומך על בכר וראנגניק שיצליחו בכך.
בקיצור, אני מקווה שהתהליך החיובי שמתבצע בקבוצות לאחרונה יימשך, ואני אלך בראש מורם ואצעק גרנדה מילאן ומכבי יש רק בחיפה!
התגעגעתי אליכן קבוצות שלי.
אני חושב שמדובר פה יותר בתקוות מאשר משהו מובנה ומתוכנן. מקווה שאתה צודק בנושא הירוק וטועה בעניין האדום.