ניוקאסל יונייטד היא לא עוד קבוצה בפרמיירליג שנקנית על ידי מיליארדרים מהמזרח התיכון. אוהדי אחת הקבוצות האהודות, הרגשיות וההיסטוריות בכדורגל האנגלי הצליחו להיפטר אחרי 13 שנים ארוכות ממייק אשלי. השאלה היא האם המחיר ששילמו גדול מדי עבור המועדון ההיסטורי והאם הוא יוביל אותם לתואר ראשון בחמישים השנים האחרונות.
פאוסטינו אספרייה הוא אחד הכדורגלנים הקולומביאנים הגדולים בדור האחרון. השחקן שלקח גביע, גביע המחזיקות, פעמיים גביע אופ"א וסופרקאפ אירופאי עם פארמה נחת בפברואר 1996 בניוקאסל כדי לחזק את הקבוצה מצפון מזרח אנגליה שנלחמה על האליפות מול מנצ'סטר יונייטד, ובאותו הזמן אפילו הובילה עליה. אספרייה לא היה מאוד רע בתקופה שלו בטינסייד, אבל לא ממש היה מרוכז במה שקרה על המגרש. אחרי שמכבי האש הגיעו לביתו לילה אחד אחרי שהעלה אותו באש, הוא דעך לאיטו ולא ממש השפיע באותה עונה.
אספרייה הוא דוגמה אחת מני רבות מדי לכישלונות החוזרים ונשנים של ניוקאסל בכמעט מאה השנים האחרונות לקחת את אליפות אנגליה. בעונת 1926/27 לקחה ניוקאסל את האליפות האחרונה בעזרתו של הסקורר יואי גאלצ'ר ומאז היא עסוקה בעיקר בלשרוף לעצמה את הבית ופחות בלשרוף את הדשא ולהתקרב לאליפות. הסיפור שלה בשלוש עשרה השנים האחרונות היה בכלל מלחמה – מלחמה נגד הירידה, מלחמה נגד הבעלים, מלחמה נגד היריבות המקומיות, סנדרלנד ומידלסבורו. זה הסיפור המלא על המועדון שיכול להפוך בזמן הקרוב למועדון העשיר ביותר בכל העולם, ולטהר את שמה של ערב הסעודית.
חלק א: מולדת הכדורגל
הכדורגל, בגלגוליו השונים, היה חלק בלתי נפרד מהתרבות האנגלית בימי הביניים, וכיוצא מכך גם מהתרבות של צפון מזרח אנגליה. המשפחות רובסון, צ'רלטון, בל, ארמסטרונג ואליוט מוצאן מהאיזור הזה, והן הפכו את משחק הכדור למומחיות שלהם עד היום. בובי צ'רלטון ובובי רובסון הם יוצאי האיזור, אבל בעיקר מסמלים את המגמה מאז ומתמיד בכדורגל המקומי – הכדורגלנים של האיזור עוזבים מאוד מהר דרומה לקבוצות של מנצ'סטר, ליברפול ולונדון, שם הם זוכים להצלחה הגדולה. אפילו הכדורגלן הגדול בכל הזמנים ששיחק בקבוצות האיזור, אלן שירר, אמנם נולד בניוקאסל, אבל פרץ בסאות'המפטון הרחוקה והדרומית.
כדי להבין את ניוקאסל, מספיק לצפות בסדרה המצוינת על יריבתה האיזורית, "סנדרלנד עד המוות". האוהדים בצפון מזרח אנגליה באים מאיזור עני ונחשל, איזור כפרי מאוד ומנותק גאוגרפית ומחשבתית מליבה של אנגליה. כמעט שישים אחוז מתושבי האיזור הצביעו בעד ההתנתקות מהאיחוד האירופי בהצבעה על הברקזיט. זה איזור קשוח שיצר אוהדים מסורים ופאנטיים, והכי מסורים אלו אוהדי ניוקאסל יונייטד, המועדון שעדיין נחשב מבחינת קהל לאחד הגדולים בממלכה. ה"טון ארמי" (במקור כמובן זה "טאון ארמי", אבל המבטא הצפון מזרחי עושה שמות בשפה האנגלית) הם חוויה אדירה לכל אוהד שרוצה לטעום את תרבות האוהדים באנגליה.
בעוד ביציעים ניוקאסל היא אחת הקבוצות האיכותיות בממלכה, על הדשא במשך עשרות שנים המגפייז (סוג של עורב) הראו פוביה אמיתית מתארים, במיוחד מתואר אלופת אנגליה. למעשה, מאז מלחמת העולם השנייה זכתה ניוקאסל בשלושה גביעים ובגביע ערי הירידים (שהפך יותר מאוחר לגביע אופ"א ואז לליגה האירופית) ב-1969. זה גם התואר האחרון של הקבוצה, ורוב האוהדים שגודשים את יציעי הסיינט ג'יימס'ס פארק המצויין לא נולדו כשזה קרה. גם כשהיו קרובים מאוד לאליפות היסטורית ב1995/96, הצליחה ניוקאסל לשמוט יתרון של עשר נקודות על פני מנצ'סטר יונייטד ולסיים רק במקום השני.
ב-2007 היה נדמה שהמזל של ניוקאסל מתחיל להשתנות. מייק אשלי, מיליארדר לונדוני ובעל חברת הקמעונאות "פרייזר", קנה את הקבוצה והאוהדים האופטימיים שלה התחילו לחלום על חברות קבועה בצמרת. במקום זה, הסתבר שלאשלי היה יותר חשוב לקדם דרך הקבוצה את עסקיו והמספרים היחידים אותם ראה כמספרי ניצחון היו המספרים הירוקים שסיפרו על הרווחים בספרי החשבונות של הקבוצה. ניוקאסל הפכה להיות אחד המועדונים הרווחיים ביותר באנגליה, אך גם מועדון נדנדה קלאסי, שנע בין תחתית הפרמיירליג לפסגת הצ'מפיונשיפ. פעמיים ירדה ניוקאסל ליגה בתקופתו של אשלי, שהחזיק בעבר במנוי למשחקי טוטנהאם, דבר שהרתיח את האוהדים מצפון מזרח המדינה.
ב-2009 קבוצת שחקנים בראשות אלחאדג'י דיוף, ג'יבריל סיסה ופבריסיו קולוצ'יני יצרו קבוצה אנמית וחלשה שירדה לצ'מפיונשיפ, והיה נראה שההידרדרות תמשיך בדומה למה שקורה בשנים האחרונות ליריבתה הגדולה סנדרלנד. אם זה לא מספיק, המאמן השני באותה העונה, ג'ו קיניר, חטף התקף לב והוחלף על ידי כריס יוטון, שכמובן לא עזר לקבוצה להשתפר, אבל הוביל אותה בעונה שאחרי.
עונה אחרי כן הציגה לתפארת את העוצמה של קהילת העיר ניוקאסל ואוהדי הקבוצה. המגפייז, בתמיכת אוהדיהם השרופים, הצליחו לעלות ליגה מהמקום הראשון תוך עונה אחת בלבד, תוך כדי שהם לוקחים גם את גביע הצ'מפיונשיפ (גביע הליגה של הליגה השנייה באנגליה) וכל זה ללא הפסד בית אחד. זאת הייתה קריאת ההשכמה לאוהדי ניוקאסל, ומאז הם לא הפסיקו לדרוש שאשלי יעזוב את הקבוצה. המיליארדר הלונדוני המשיך לפטר מאמנים בסיטונאות, והמשיך לקנות שחקנים בינוניים שקיבעו את ניוקאסל בתחתית.
בנובמבר 2017 אמנדה סטייבלי, אשת עסקים מצפון יורקשייר הלא רחוקה, הציעה לקנות את הקבוצה מידי אשלי בסכום של 300 מיליון פאונד. הוא הצהיר תקשורתית בכל מקום על כך שנמאס לו מהמועדון והוא רוצה למכור אותו, אבל בפועל סירב לכל הצעה ריאלית של סטייבלי וקבוצת הרוכשים שלה, והיא ירדה מהעסקה. אוהדי ניוקאסל חשבו שכנראה הלונדוני לעולם לא ילך, אבל אז הגיעה הקורונה, והביזנסמן שבאשלי גרם לו לעשות את הצעד שכולם חשבו שלעולם לא יעשה.
כבר בתחילת המשבר ועם ההודעה על הפסקת הליגות, הוציא אשלי את כל עובדי המועדון לחל"ת, דבר שעורר זעם עצום בעיר, בעיקר בהתחשב שרוב עובדי המועדון הם אנשים ממשפחות קשות יום שאינם מסוגלים לפרנס את משפחתם ללא העבודה במועדון. לאחר מכן, כשהמחאות נגדו גברו, נפגש אשלי עם סטייבלי שוב, והצעת ה-300 מיליון חזרה אל השולחן. כפי שנקבע בהסכם, את המועדון תקנה קבוצת רכישה של שלושה גורמים. סטייבלי תהיה בעלת אחזקה של 10 אחוז במועדון, עוד 10 אחוז יהיו שייכים אנשי העסקים היהודים-בריטים דייויד וסיימון רובן, ו80 אחוז יהיו בידי קרן בשם PIF, קרן ההשקעות של ערב הסעודית. למעשה, מי שאמור לקבל את השליטה במועדון הוא מי ששולט בקרן, וזה הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמן. וכאן זה הפך להיות קצת פחות נעים עבור אוהדי ניוקאסל.
חלק ב: נסיך המוות
אחמד בן סלמאן הוא בנו של מלך סעודיה, סלמן בן עבד אל עזיז. ה-7 במרץ היה עוד יום רגיל מבחינתו. הוא סיים את ארוחת הבוקר בבית הפאר שלו בג'דה. על דלת האחוזה נקשו אנשי ביטחון שלקחו אותו למקום לא ידוע עד עתה. כל חטאו היה שהיווה איום עבור מי שמוכתר כיורש העצר של הממלכה הסעודית, אבל בפועל כבר משמש כראש הממלכה ואחד האנשים הכי עוצמתיים בכדור הארץ, מוחמד בן סלמאן.
מוחמד בן סלמאן, שצפוי להפוך להיות דרך קרן ההשקעות הסעודית שבבעלותו הבעלים של ניוקאסל יונייטד, הוא אולי הדמות הכי שנויה במחלוקת בפוליטיקה העולמית. מצד אחד, הוא שואף להפוך את סעודיה למדינה מודרנית יותר, עם זכויות נהיגה לנשים, עם היכולת לאפשר לנשים להיכנס לאיצטדיונים, ולהקים עיר מודרנית באיזור מיצרי טיראן שתהיה מערבית וטכנולוגית לחלוטין. מהצד השני, כמות האנשים שנעלמו או נרצחו מאז שהוכרז בממלכה כיורש העצר היא בלתי נתפסת. הפרת זכויות אדם, כולל במלחמה בחות'ים בתימן. ואם כל זה לא מספיק, הגיע רצח שזיעזע את העולם בקונסוליה הסעודית בטורקיה, רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י.
ג'מאל ח'אשוקג'י היה בסך הכל עיתונאי שקצת ביקר את הממשל המלוכני בסעודיה ונאלץ לברוח לטורקיה. שם, כדי להינשא לארוסתו, היה צריך לחתום על מסמכי הגירושין מאשתו הסעודית, ולשם כך נכנס לקונסוליה הסעודית. לאחר כמה שעות, כשלא יצא משם, דיווחה ארוסתו שחיכתה לו בחוץ שהוא נעדר. רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, שמדינתו נמצאת בסכסוך מתמשך עם הסעודים, הורה לחקור את העניין עד תום, והטורקים הם אלו שגילו שח'אשוקג'י נרצח באכזריות בבניין הקונסוליה וגופתו בותרה והועלמה. הפרשה גרמה לשערוריה בינלאומית עבור הסעודים, שהכחישו את מעורבות הממשל במקרה וטענו כי מדובר ב"חיסול ספונטני" של האנשים במקום.
מאז הידיעה על הצעת הרכישה שהגישו הסעודים, פנו מספר ארגוני זכויות אדם עולמיים ובראשותם אמנסטי, אל הפרמיירליג במטרה לפסול את עסקת המכירה של הקבוצה. ההאשמות כלפי הסעודים נוגעות בעיקר למצב זכויות האדם במדינה. בעוד הקרן של אבו דאבי מגיעה ממדינה קטנה יותר ומערבית הרבה יותר, ולכן פחות גבות הורמו כשהאמירים החליטו לקנות את מנצ'סטר סיטי, כאן נמצאת גם מעורבות בוטה יותר של ממשלה בקניית הקבוצה, בטח ובטח שזו ממשלה שמפרה זכויות אדם באופן קבוע.
סביר להניח שלבסוף הפרמיירליג תאשר את הסכם המכירה והסעודים יהפכו את ניוקאסל לאחת הקבוצות הגדולות בכדורגל האנגלי בעשור הבא. עבור אוהדי ניוקאסל זה יהיה מתוק מאוד להיפרד לשלום מאשלי, אם כי לא בטוח שהם קיוו שמי שיקנה את המועדון יהיה מדינה ים תיכונית שמבצעת הפרות חוזרות ונשנות של הדין הבינלאומי. מבחינת הסעודים זאת הזדמנות להציג פנים אחרות, ידידותיות ומערביות עבור העולם, ולחזק את האינטרסים שלה במערב, תוך כדי המלחמה הגדולה שלה בשכנה השנואה מצפון, איראן. האם התמזגות האינטרסים של נסיך מג'דה ושל בנים לפועלי מכרות מניוקאסל יכולים להביא לקבוצה המקומית אליפות לפני שנת המאה לאליפות הקודמת? המגפייז מקווים שכן.
חלק ג: להיות רגשן זה לא בושה בצפון
בשנה שעברה הוציאו ב"בליצ'ר ריפורט", אחד מגופי תקשורת הספורט הכי טובים בעולם, סדרת אנימציה סאטירית שעוסקת בליגת האלופות. לפי הסדרה, ליגת האלופות היא מעין "האח הגדול", בו נכנסים כל השחקנים והמאמנים בליגת האלופות לאחוזה אחת גדולה, והסדרה היא בעצם סדרת ריאליטי שעוקבת אחריהם. בפרק השני של העונה השלישית של הסדרה מארגנים יורגן קלופ ושחקניו בליברפול משתה גדול לחגוג את הזכייה שלהם בליגת האלופות. המשתה, שמכונה על ידי פפ גווארדיולה "פסטיבל רגשנות ליברפולי בלתי נסבל" כולו מלא בפאתוס ליברפולי, כאשר כל אגדות המועדון משעממים את שחקני הקבוצות האחרות בסיפורים מתמשכים ומשתפכים במבטא סקאוזרי. שיא הערב הוא קליפ מרגש עם שיר מרגש שבסופו הכותרת "אנחנו ליברפול. זה חשוב מאוד. אתם חשובים פחות". עד שפפ מאבד את זה ויוצא מדעתו.
הרגשנות היא חלק בלתי נפרד מצפון האי הבריטי, גם במערבו בליברפול ומנצ'סטר, אבל גם בצפון מזרח המדינה. התחושה הזאת, שאתה נותרת לבדך לגורלך, וכל מה שנשאר לך הוא להחזיק את עצמך, מלוות את אוהדי הקבוצות הצפוניות מאז הקמתן. בניגוד ללונדון הקשוחה, כאן אפשר לדבר על רגש, כאן אף אחד לא עושה עניין מאוהדים שכל חייהם סובבים בשיא הרצינות סביב הקבוצה. אותם אוהדים קשי יום סבלו עשרות שנים כקבוצת נדנדה שלא ממש הצליחה להתקרב לאליפות או אפילו למקום קבוע במרכז הטבלה בפרמיירליג. האם ניסיון ההשתלטות של סעודיה על הקבוצה ייגמר בניפוץ שיאי המועדון? מה שבטוח, בניוקאסל, שהאיזור שבו היא נמצאת מכונה בבריטניה "בית היולדות של הכדורגל", עקב כך שבאיזור זה יוצאים פי שלושה כדורגלנים מכל איזור אחר בממלכה, החיים הולכים להשתפר.
בעוד היריבה האיזורית סנדרלנד סובלת במעמקי הליגות ומתקיימת בעיקר בנטפליקס, בניוקאסל רואים את השמיים בהירים, אפילו שזה באחד האיזורים הכי אפורים בעולם.
