אני תופס את הראש לא מבין מה אני רואה,
לא מבין איך את לא רואה את זה ואני לא
מאמין איך הגענו למצב הזה
שלא תביני לא נכון, אני לא רוצה שנתגרש
בכלל לא חושב בכיוון, למעשה זה לא היה
ומעולם גם לא יהיה על הפרק, אבל את לא
מפסיקה לפגוע בי, הדברים שאת עושה, או
יותר נכון לא עושה, נכנסים לי כמו חץ
בלב… וכן, אני מודה לפעמים אני גם בוכה
בגללך ואל תגידי שאת לא יודעת את זה…
הכי מעצבן זה שאני אומר לך את זה כבר
כמה שנים ואת תמיד אומרת שיהיה בסדר,
שזה יהיה אחרת, שאת בלחץ ושאת מנסה אבל
חסרת ביטחון.
אני מצטער, אבל זה נשמע לי כמו תרוצים
זולים, אין שום הגיון שזה כך וכבר הרבה
זמן. את מודעת לבעיות, מודעת למצב, את
פשוט לא עושה מספיק.
את השתנת, את פשוט לא אותה אחת, אני
מסתכל עלייך ופשוט לא מכיר אותך. זה
כאילו לא אכפת לך ממני, את יודעת מה?
יותר גרוע, כנראה שלא אכפת לך מעצמך!
ולא פעם אמרתי לך אל תשתני בשבילי, תעשי
את זה קודם כל בשבילך!
תמיד הייתי שם בשבילך ותמיד אני אהיה,
אפילו היום שזה קשה יותר מאי פעם אני
איתך יותר מתמיד.
אני נזכר בימים היפים יותר שהיו לנו
יחד, כל הרגעים המרגשים, השמחה, הגאווה,
הייתי שיכור מרוב הטוב שהיית עושה לי.
זה לא שאז היה קל או פשוט, היו משברים,
היו רגעים של אכזבה, רגעים של לחץ, היה
עצב לפעמים, אבל תמיד את היית את.
זה מצחיק… פעם כולם היו מצביעים עלינו
ומקנאים והיום הם שואלים מה אני עושה
איתך?
נכון אני כועס ומתעצבן ולפעמים אפילו
מרים את הקול, אבל אני פה ותמיד אהיה,
ואני לא מתכוון לוותר לך כי מאז שראיתי
אותך בפעם הראשונה ידעתי שאנחנו לנצח.
חשוב שתביני שאפילו עכשיו, כשאני בקושי
יכול להסתכל עלייך כי אני בקושי מכיר
אותך, אני לא מאבד תקווה. אני יודע
שנצליח, אני יודע שיפול לך האסימון ואת
תשתני ותחזרי להיות מה שהיית. כן, אולי
זה יקח זמן, אבל נשבעתי לך ויש לי סבלנות.
זה אולי משבר גדול, אבל משברים נועדו
כדי שנתגבר עליהם. גם אם נצטרך להרוס
הכל ולבנות הכל מחדש אהיה שם לצידך.
אז כל מה שנותר לי, עם כל הכעס והאכזבה,
זה לחכות לרגע הזה שתביני ותרצי
להשתנות, כי בלי הרצון הזה שום דבר לא
ישתנה….
חמוד.
חבל שלא היה לך משהו מתוחכם לכתוב על ירידת ליגה – כי לשם אנחנו מתקדמים בצעדי ענק.