שווי הוגן – "מחיר שהיה מתקבל במכירת נכס בעסקה רגילה בין משתתפים בשוק במועד המדידה". זוהי ההגדרה החשבונאית שלמעשה מתארת איך קובעים מחיר של כל דבר בערך, ולעניינו, מחיר של שחקני כדורגל. האם ניימאר באמת שווה מעל 200 מיליון אירו? ואם כן, אז למה? הדבר החשוב ביותר להבין הוא שגם אם השווי ההוגן של שחקן אחד יותר גבוה מאחר או אפילו מחיר ההעברה שלו היה גבוה יותר, זה לא בהכרח אומר שהוא יותר טוב ממנו כרגע, לא אומר שהוא יהיה יותר טוב בעתיד, פשוט אומר כמה היום תשלם קבוצה א' לקבוצה ב' כדי לרכוש אותו נכון לרגע זה בדיוק.
בחשבונאות יש שלוש שיטות עיקריות לקביעת שווי הוגן:
שיטת העלות – השווי נקבע לפי הסכום שבו נרכש ומופחת על פני שנות השימוש המקובלות בנכס, ("עלות מופחתת"). לדוגמה, אם קניתם את בונוצ'י ב-40 מיליון אירו לתקופה של 5 שנים, אז ברגע הרכישה הבלם יוצג בסכום של 40, ואחרי שנתיים וחצי יוצג ב-20 מיליון. השווי של שחקני כדורגל אמנם לא נקבע לפי העלות שלהם, אבל החוזים שלהם כן מוצגים ככה בספרי מועדוני כדורגל – גם בארץ וגם בקבוצות בינלאומיות כמו יובנטוס ומנצ'סטר יונייטד שנסחרות בבורסה. אלא ששיטת העלות פחות רלוונטית בימינו עבור חברות שנסחרות בבורסות והציבור מושקע בהן, אותם לא מעניין כמה עלה הנכס, אלא כמה הוא שווה היום, בכמה אפשר למכור אותו.
היוון תזרימי מזומנים
השיטה העיקרית והמקובלת ביותר להערכת שווי של נכס היא שיטת היוון תזרימי מזומנים (Discounted Cash Flow, DCF). מחשבים כמה כסף, נטו, אפשר להפיק מהנכס לאורך השנים. נניח שקיבלתם דירה בירושה ואתם רוצים להשכיר אותה – אתם יכולים להעריך שאפשר להשכיר דירת 4 חדרים באזור שלכם בערך ב-5,000 ₪ נטו לחודש ל-20 השנים הקרובות ובחישוב פשוט אתם יכולים להעריך כמה שווה הדירה.
אלא שגם השיטה הזאת לא כל כך ניתנת ליישום כשמעריכים שווי של שחקני כדורגל. הרי כמעט בלתי אפשרי לחשב כמה כסף שחקן יכניס למועדון. מי יכול לתמחר איזה חלק ממכירת הכרטיסים, המרצ'נדייז וזכויות השידור מיוחס אליו ספציפית? וגם אם כן ניתן, איך אפשר לדעת לאיזה מועדון הוא יימכר? ההכנסות שהוא עשוי להפיק במנצ'סטר יונייטד שונות מאלו שיפיק במדריד. לכן השיטה הזו יורדת מהפרק.
שיטת ההשוואה
זוכרים את אותה דירה שקיבלתם? אתם יכולים באמת לחשב אותה לפי שיטת היוון תזרימי המזומנים, אבל אתם יכולים לעשות משהו יותר פשוט. להיכנס ל-Yad2 ולראות בכמה מכרו לאחרונה דירות דומות באזור שלכם – 4 חדרים, בלי מעלית, קומה רביעית. אבל איך מיישמים את זה בכדורגל? איך יודעים כמה שווים מסי ורונאלדו למשל? יש שחקנים דומים להם? שהם גם באותו גיל, רזומה, לאום, תפקיד? יש כל כך הרבה פרמטרים.
מי שנחלץ לעזרתנו הוא אתר הכדורגל CIES FOOTBALL OBSERVATORY שפיתח אלגוריתם שמתבסס על יותר מ-2,000 עסקאות בחמשת הליגות הבכירות מאז שנת 2010. האתר התחשב בשלוש קבוצות של פרמטרים ובדק לאילו נתונים יש השפעה על השווי. ביוני האחרון הוא פרסם את רשימת מאה המובילים, לפני שנפתח חלון ההעברות הנוכחי.
http://www.football-observatory.com/IMG/sites/b5wp/2016/192/en/
קבוצות פרמטרים
הפרמטר הראשון הוא ביצועי השחקן – כמה פעמים שיחק בשנים האחרונות ובאיזו מסגרת, גם במדי הקבוצה וגם בנבחרת. למשל שחקן שמשחקת בנבחרת ברזיל או ארגנטינה כנראה יקבל ערך נוסף על שחקן שאינו נמנה על סגל הנבחרת שלו או על אחד שמשחק בנבחרות חלשות יותר. CIES פיתחו גם מנגנון להאריך את הביצועים של השחקנים עם התאמה לתפקיד, מה שגם כמובן משפיע על הניקוד. קבוצת הפרמטרים השנייה מתייחסת להצלחה של הקבוצה שלו ואותה נבחרת. אם הקבוצה הצליחה, כנראה שהוא גם היה בזרקורים וזה צפוי לעלות את הערך שלו.
הקבוצה השלישית היא הקבוצה שהכי כדאי להתעכב עליה – נתוני השחקן – גיל, תפקיד, אורך החוזה ועלות מופחתת של ההעברה הקודמת. הגיל כאן מאוד משמעותי. משחקן מבוגר מדי, טוב ככל שיהיה, לא נותרו עוד שנים רבות להפיק תועלת, ואכן ניתן לראות שבמאיה הראשונה יש רק שלושה שחקנים מעל גיל 30 – רונאלדו כמובן (המבוגר ביותר במאיה), אדין דזקו וגארי קייהיל. אז האם לצעירים יש יתרון משמעותי כאן? לפי ההיגיון הזה כן, ניתן להפיק מהם הכנסות לאורך שנים רבות. אבל אין להם מספיק פרמטרים של ניסיון שמגבים אותם. ולכן יש רק ארבעה שחקנים מתחת לגיל 20 במאיה הראשונה – ראשפורד, פוליסיץ', רנאטו סאנצ'ז וכמובן, קיליאן אמבפה. החלוץ בן ה-18 אמנם מדורג במקום ה-18 בסה"כ, אבל תג המחיר שמוצמד לו הוא כ-90 מיליון אירו. מחצית מהסכום שנטען שריאל מדריד עשויה לשלם עליו. אפשר להקביל את אמבפה לקרקע אטרקטיבית במרכז תל אביב שעדיין לא קיבלה היתר בניה. כלומר, יש עדיין הרבה סיכון ברכישת אמבפה. תנו לו שנתיים והוא מתקרב לאזור של דלה עלי בן ה-21 שמדורג שני בדירוג.
התפקיד גם כן חשוב לקביעת השווי כאשר באופן טבעי, שחקני ההתקפה בדרך כלל נהנים משווי גבוה יותר. פול פוגבה (מדורג 7, שווה 134 מיליון), הוא היחיד ב-20 הראשונים שאינו חלוץ או קשר התקפי. 59 מתוך 100 הראשונים הם שחקנים התקפיים עם שווי ממוצע של 80 מיליון, לעומת שווי ממוצע של כ-60 מיליון עבור קשרים מרכזיים, שחקני הגנה ושוערים.
אורך החוזה והעלות המופחתת של העברה הקודמת הם גם כן פרמטרים שמשפיעים – יהיה קשה מאוד לרכוש שחקנים עם חוזה ארוך טווח, בטח כאלה ששולם עליהם הרבה כסף. ולכן שחקנים כאלה מדורגים גבוה, ל-80 מה-100 הראשונים יש חוזה לבין 3 ל-5 שנים. מנגד, יש רק ארבעה שחקנים במאיה שהחוזה שלהם מסתיים בעוד שנה בלבד. אלכסיס ואוזיל מארסנל כמובן, איסקו מריאל, ולאו מסי, שמדורג רביעי. האתר גם יודע לזהות שחקנים שצפויים להימכר, מדובר בעיקר בכאלו שנשארה להם שנה לחוזה, או מקבוצות שיורדות ליגה, ואז גם באופן אוטומטי המחיר שלהם יורד.
מה עוד אפשר ללמוד מהמאיה הראשונה?
כפי שציינו, לא מדובר בהכרח ב-100 השחקנים הטובים בעולם, ושחקן שפתאום יערוך משחק בינלאומי אחד, או יחתום על חוזה חדש, יכול לקפוץ כמה עשרות מקומות. ובכל זאת, אפשר ללמוד כמה דברים מעניינים. בטור הקודם שלי דיברתי על חוסר התחרות בליגות הגדולות, שנובעת בין היתר מהכסף הגדול שיש באנגליה. ואכן, 39 מתוך ה-100 מגיעים מהליגה האנגלית, (סיטי, טוטנהאם וצ'לסי עם 7, ארסנל 5, ליברפול ויונייטד עם 4) כשלאחר פרסום הדירוג עוד 6 מהמאיה עברו גם כן לאנגליה מליגות אחרות ופנקס השקים עוד פתוח. ספרד שולחת עוד 23 שחקנים שמתוכם רק שניים מהם לא מגיעים מברצלונה (8), ריאל (8) ואתלטיקו (5). מדובר בשחקני סביליה, השוער סרחיו ריקו וויטולו, שהספיק מאז גם לעבור לאתלטיקו. גרמניה עם 14 נציגים ששוב, רק שניים מהם לא מבאיירן (8) ודורטמונד (4), מדובר בטימו וורנר ונבי קייטה מרד בול לייפציג. אני נותן להם עוד עונה אחת ברדבול לפני שיעשו את המעבר. צרפת עם עשרה – ארבעה מפ.ס.ז', מונאקו עם חמישה ששניים מהם כבר עזבו והשלושה האחרים בדרך, וליון עם לקאזט שכבר בארסנל. מבחינת לאום השחקנים, הרי שניתן לראות שיוויון בין ארבע נבחרות – ברזיל, ספרד, גרמניה וצרפת ששולחות כל אחת 11 שחקנים, אנגליה עם 9 ובלגיה עם 8. בולטות בהיעדרן היחסי – איטליה (4), פורטוגל (3) והולנד (2).
אז האם השיטה עובדת?
המודל של האתר לא מתחשב בסעיפי שחרור, הוא אובייקטיבי לגמרי. והוא העריך את ניימאר מאוד קרוב לסעיף השחרור שלו – 210 מיליון אירו. הסיבה היא שניימאר מדורג גבוה מאוד בכל הקטגוריות – הביצועים שלו בטופ העולמי, שיחק בכל המסגרות והנבחרות הנכונות, הוא בגיל המתאים ויש לו חוזה ל-3 שנים, כלומר הוא בערך במקסימום בכל קטגוריה אפשרית. אז לגבי ניימאר די פגעו, אבל מה עם היתר?
ב-CIES באמת השקיעו הרבה כדי לפתח את המודל המשוכלל הזה. אלא ששיטת ההשוואה מתבססת על היסטוריה, והיא לא תמיד יודעת לקחת בחשבון את השינויים בכדורגל כמו פתיחת הסכמי השידור באנגליה, וכמובן שלא את סעיפי הרכישה. לכן הוסיפו למודל עוד 10% לגידול בדמי ההעברה ועוד תוספת לשחקנים שמיועדים לעבור למועדונים גדולים, שכן ידוע שקבוצות כמו מנצ'סטר סיטי ופריס סן ז'רמן תמיד ישלמו קצת יותר. את ההעברות הבינוניות שהתרחשו עד כה במאיה הראשונה כמו של ויטולו, דגלאס קוסטה, חאמס (בשקלול אופציית הרכישה), ויטולו, באקיוקו ולקאזט הם הצליחו להעריך די נכון בסטייה של כ-5%, בסכומים הגבוהים יותר בהעברות כמו של לוקאקו, מוראטה וסלאח הם אפילו אולי העריכו יתר על המידה את השווי, אבל באמת שזה משהו שקשה לעשות בחלון העברות כל כך משוגע.
