גמר ליגת האלופות. אולי המשחק הגדול ביותר בעולם הכדורגל. רגע השיא של כל עונה. הערב בו לא קובעים שום תוכניות והכל סובל דיחוי. הערב לו אנחנו מצפים מרגע הישמע שריקת הפתיחה במחזור הראשון של שלב הבתים, מפנטזים על קפטן הקבוצה שלנו מניף את הגביע.
רגע, ומה קורה אם הקבוצה שלנו לא מגיעה לגמר? בעצם, מה עושה מי שקבוצתו, או קבוצותיו האהודות באירופה, לא מצליחות להגיע למעמד? איזה טעם יש בלראות משחק גמר אם אין לך עניין אישי בו?
מרבית אוהדי הכדורגל בישראל אוהדים לפחות קבוצה אחת בחו"ל. יש כאלה שבאמת בחרו בקבוצה אחת ויחידה ויש כאלה שיש להם האהובה בכל ליגה כמעט. באופן טבעי, לכל אחד יש גם את הקבוצות שהוא שונא. אבל מה עם כל היתר? מה עם קבוצות שאפשר לא לאהוד, אלא סתם לחבב? בארץ תופעת הקבוצה ה"שניה" די שכיחה, למשל אוהדים של הקבוצות הגדולות הרבה פעמים מאמצים גם חיבה לקבוצה קטנה, בדרך כלל מסביבת המגורים שלהם, ולהיפך – אוהדים שהולכים עם הקבוצה המקומית שלהם גם כשהיא בליגה ג', אבל כדי שיוכלו ליהנות מליגת העל הם בוחרים קבוצה כלשהי לעודד. האם זה אפשרי גם עם קבוצות מחו"ל? מבחינתי לפחות התשובה היא: בהחלט כן!
בחירה של קבוצה אהודה בחו"ל נעשית ברוב המקרים באופן שרירותי למדי. לפעמים אתה יכול להתלהב מקבוצה מסוימת בתקופה מסוימת, אבל עם הזמן הדברים משתנים ותמצא את עצמך פחות מתעניין בה ויותר באחרת. כמובן שאם זו אהבה אמיתית זה יישאר בכל מצב. אני מתקשה לראות מצב שבו אוהד של קבוצה מסוימת בליגה האנגלית, למשל, יחליף אותה בקבוצה אחרת מאותה ליגה. אלא שבליגת האלופות הנושא קצת יותר מורכב. יש הרבה קבוצות מהרבה מדינות ולאהוד רק אחת מתוך 32 בטורניר מסוג כזה, זה מבאס. הרי ברוב המקרים הקבוצה הזו תודח בשלב זה או אחר. אז כדי לשמור על העניין והתשוקה, לכל אוהד מומלץ שתהיה פילגש או שתיים.
תחשבו על זה רגע – הרי זה יתרון אדיר. קודם כל, זה שומר על יותר עניין. בהנחה שקבוצתך האהודה הודחה בשלב מוקדם יחסית, הסיכוי שעדיין תהיה לך קבוצה לעודד גדול משמעותית. זה תמיד יותר כיף כשאתה יכול לבחור צד. ומכיוון שמדובר בקבוצה שאינך באמת אוהד שלה במלוא מובן המילה, אתה יכול רק להרוויח.
כזו היא באיירן מינכן עבורי כבר שנים רבות. הבונדסליגה לכשעצמה, בכנות, אינה מעניינת אותי במיוחד, על אחת כמה וכמה בשנים האחרונות כאשר באיירן לא משאירה שום סיכוי לאחרות במירוץ האליפות שנה אחר שנה. ובכל זאת, עוד מימי אוליבר קאן יש לי סימפטיה מסוימת לקבוצה הזו. כאוהד ברצלונה קשה לי לתאר את התחושה של ההשפלה ברבע הגמר. שמינייה? ברצלונה? זה בלתי נתפס, זה נורא וזה מדכא. הנחמה היחידה היא שאם כבר זה קרה – לפחות זה קרה מול באיירן, שבדרך כלל בהיעדרן של קבוצותיי האהודות (ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד) היא האלטרנטיבה הראשונה שלי. מצד אחד, אם באיירן תפסיד בגמר, אני ממש לא אקח את זה קשה. מצד שני, במקרה של ניצחון אהיה שמח מאד.
אז נכון, חלקכם יטען שזו לא חוכמה ושאיך אפשר בכלל לתפוס טרמפ על קבוצה שאתה לא באמת אוהד וללכת איתה רק בהצלחות, אבל היי – זה נכון לגבי כל קבוצה שהיא בעולם – כשיש הצלחות יש יותר אוהדים, חלקם אמיתיים וחלקם רוכבים על הגל. חוץ מזה, מעולם לא הגדרתי את עצמי כאוהד באיירן. יותר מזה, אני אפילו מייחל ליום בו קבוצה אחרת תזכה באליפות גרמניה ולו רק בשביל הגיוון והעניין. אבל בליגת האלופות, באופן מסורתי – יש לי את הקבוצות שמיועדות למלא את החלל ובאיירן היא אחת מהן.
ומה יהיה בגמר? וואו, זה הולך להיות חתיכת גמר. שתי קבוצות עם התקפה מטורפת והגנה, איך נאמר, לא מדהימה. פוטנציאל לגמר עם המון שערים, למשחק בלתי נשכח. באיירן הנוכחית, בעיניי, ראויה כבר עכשיו, עוד לפני הגמר, להיכנס לרשימה של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. מקבוצה שמחפשת את עצמה היא הפכה עם החלפתו של קובאץ' בפליק למכונה קטלנית ומרהיבה. היא עם מאזן מושלם בליגת האלופות ומשהו כמו 7,000 נצחונות רצופים מאז החזרה מפגרת הקורונה. לבנדובסקי רק משדרג את עצמו כל פעם מחדש, גנאברי נראה כמו אחת הרכישות הגדולות של העשור, מולר פורח מחדש, גורצקה גם הוא תגלית מרעננת ובכלל הכל הולך לקבוצה הזו. זה נראה שהיא מסוגלת לכבוש כמה שרק תרצה ומתי שרק תרצה.
נכון שמונחים כמו "כדורגל יפה" הולכים ונהיים פחות רלוונטיים בשיח על כדורגל כבר לא מעט שנים, אבל הקבוצה הזו משחקת כדורגל יפה. ממש יפה. הכי מגיע להם לנצח ואני מאמין שגם יעשו את זה. ואם לא – לפחות לא אצטרך להתבאס יותר מדי. תאמינו לי, קבוצה שניה זה כיף.
