תרחיקו את ההורים

הצעד הראשון והפשוט לשיפור תהליך האימון וההכשרה של ספורטאים צעירים.

השבוע שמעתי שיחה בין העיתונאי אוריאל דסקל לכדורגלן העבר, והיום מאמן מנטלי, ז'אן טלסניקוב, שאמר משפט שהחזיר אותי לימיי כהורה מלווה לילדים ספורטאים.
הוא תיאר את המשבר שעבר עליו במעבר לבוגרים, מאחר והכישורים שהספיקו לו כנער כבר לא היו רלוונטיים יותר, וממעמד של כוכב נוער, הוא היה על סף פרישה.
ז'אן סיפר שבגיל 19 אוהד קרא לו "לתלות את הנעליים", ואני חשבתי מה זה עושה לבחור צעיר.

Credit to "Wikimedia Commons"

שמענו וקראנו על הרמה הנמוכה של מאמני ילדים ונוער בספורט הקבוצתי בישראל. קטונתי מלשפוט את אותם מאמנים, אני רק יכול להעיד ששני בניי ששיחקו כדורסל שנים רבות, זכו למאמנים טובים.
לאיכות המאמנים אני לא יכול להתייחס אבל לשיטה כן, ובעיקר לנושא המשחקים והליגות בגילאים הצעירים.
גם בנושא זה התפרסמו לא מעט חומרים וכולם מספרים לנו שבמדינות הספורט המתקדמות אין דבר כזה שנקרא ליגות ילדים או אפילו נערים. במדינות הללו מתמקדים בגילאים הצעירים בלימוד היסודות ושיפור היכולות הגופניות, כאשר את התחרויות הם מתחילים בגיל מאוחר יותר, כשהבסיס המנטלי, הפיזי והמקצועי של הילדים יציב יותר.

תחשבו על "רכבת ההרים" המנטלית שאותם ילדים צריכים לעבור והמעמסה הרגשית שקיימת במשחקים במסגרת תחרותית באופן קבוע בגיל צעיר. המעבר בין הפסדים לנצחונות, בין מגרש לספסל, בין הבקעת שער לביקורת מהמאמן ומעל לכל ההורים שצופים בהם מהצד ומשתוקקים להצלחתם, וכנראה גם מלחיצים אותם. ואסור לשכוח כמובן את הקשיים הפיזיים והפציעות שגורמים גם הם ללא מעט תסכולים.

אם נשווה את קבוצות ספורט הילדים לפעילויות דומות אחרות, כמו לימוד מוסיקה, מחול או בלט, נגלה ששם הילדים מופיעים בפני ההורים פעם או פעמיים בשנה בלבד. נכון שילד שלומד נגינה מתאמן בבית וההורים כנראה שומעים אותו, אבל זה אימון ובו מותר לטעות, ולא משחק שבו צריך לנצח או קונצרט אמצע או סיום שנה שבו כל צליל חייב להיות במקומו. משחק כדורגל בליגת ילדים ג' צפון העמקים יש כל שבוע וקונצרט יש פעם בשנה. אותם מאמנים וילדים עומדים בפני הלחץ לנצח כל שבוע ולשם הם מכוונים ולא לשיפור כישורי המשחק שלהם או להקניית ערכים שישרתו אותם כאנשים בוגרים, ואז מגיעים למצב של ז'אן טלסניקוב בגיל 19. או שתשתנה ומהר או שתפרוש ותישאר עם הזכרונות והמשקעים של הכישלון. רוב הצעירים אינם מצליחים לעשות את הסוויץ' הזה בכלל, ואלו שמצליחים מתקשים להגיע לרמות הגבוהות בספורט הבינלאומי כי ההכשרה שלהם היתה לקויה.

נבחרת ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק "ההתאחדות לכדורגל בישראל"

הפיתרון המושלם הוא כמובן ביטול הליגות התחרותיות לגילאים הצעירים, אלא שאני מתקשה להאמין שזה יקרה בטווח הקרוב. צריך אומץ ניהולי עצום מצד ההתאחדויות השונות ומצד הקבוצות עצמן. אפשר לעשות זאת בשלבים, והשלב הראשון צריך להיות הרחקת ההורים מהמגרשים בזמן משחקי הילדים.
זה אמנם נשמע דימיוני, אבל סביר להניח שהמהלך יוריד את רמת הלחץ מהילדים ויאפשר למאמנים לנהל את המשחק באופן מקצועי יותר וללא הלחץ שמופעל על ידי ההורים.

כאמור, אני מעריך שהסיכוי שזה יקרה הוא קטן ולא בגלל שזה לא הגיוני או לא נכון. אני מעריך שהשיקול העיקרי הוא כלכלי מאחר וקבוצות הילדים הן משאבת כסף וההנחה היא שההורים לא יסכימו לשלם אם יקחו להם את משחקי הליגה, שהם התרגלו אליהם כל כך. אלא שאם נחזור לדוגמא מלמעלה אז נגלה ששם זה אפשרי והורים מוכנים לשלם עבור חוגים גם בלי לראות את הילדים מופיעים כל שבוע, שלא נדבר על זה שיש לא מעט משפחות שהמשחק השבועי הוא עונש בשבילן, ביחוד אם הוא שורף להן את כל השבת.

אני בטוח שמועדונים שיהיה להם את האומץ לעשות מהלך כזה יצליחו לגדל שחקנים מוכשרים יותר ובני אדם טובים יותר.
אני מקווה שלהתאחדויות השונות יהיה האומץ למהלך של ביטול הליגות הללו על מנת לשפר את תהליך ההכשרה של הספורטאים הצעירים.

Credit to Flicker