תודה לך הפועל באר שבע

// מאת אוראל פרטוק

הפועל באר שבע הייתה אחראית בשנים האחרונות למסע קסם היסטורי, אחד כזה שנכתב פעם ב-40 שנה. אחד שסחף את כל חלקי הנגב אחריו ולימד אותם להאמין. כן כן, זה הרבה יותר מסתם הצלחה זמנית, זה מסע. אם תשאל כיום אוהד באר שבעי ממוצע על אליפות, הוא ידע להגיד שיש לו 3 רצופות, זאת אותה מילה אסורה שבתחילתו של המסע הוא לא הכיר.

אותו מסע מדובר התחיל הרבה לפני האליפויות, הרבה לפני בכר, הרבה לפני שובו של ברדה. הוא התחיל אי שם בוסרמיל 2013. הקבוצה של בירת הנגב בזמנו נאבקה על חייה בתחתית הטבלה (כדרכו של עולם) כשהיא פוגשת את בית״ר ירושלים למשחק שסוגר את העונה ובו היא חייבת לנצח על מנת להישאר חלק מליגת העל. לא ניתן לתאר איך היו משתנות תוצאות אותו מסע שעברה אילולא הייתה נכשלת ולא מצליחה להישאר בליגה לאחר אותו משחק. למרבה המזל המשימה הושלמה והפועל באר שבע אכן ניצחה את בית״ר (דבר שיחזור על עצמו המון בשנים הבאות) ומשם זה המשיך אל דרך קסומה צבועה באדום לבן.

עונה לאחר מכן במקום שמיני, מרכז הטבלה. רחוק מהקו האדום, רחוק מירידה, סוף סוף אפשר לכוון למעלה בלי לפחד ליפול למטה. ואז, זה התפוצץ. ברדה חזר הביתה. הקבוצה התחברה לצמרת הכדורגל ולמדה להסתכל בלבן של העיניים לקבוצות הצמרת של הכדורגל הישראלי. מקום שני, השאיר טעם של עוד לעונה הבאה.

ושוב, הפעם זה מליקסון שחזר הביתה. שוב במרחק נגיעה. הפעם גם בתוספת תבוסה בגמר הגביע. תחושת מיצוי שזה השיא, שזה הכי רחוק שהפועל באר שבע יכולים להגיע, במיוחד אחרי טראומת גמר הגביע. אבל לא אצל הקהל הבאר שבעי, הוא היה רעב יותר מתמיד. ״הגיים צ׳יינג׳ר״ השלישי נכנס למשוואה, כמו שכולכם ניחשתם קוראים לו ברק בכר.

משם הדרך לצלחת הייתה ברורה, וכשהיא באמת הגיעה, כבר לא היה אפשר לעצור את המפלצת שנוצרה. תקראו לה לסטר או בקנה מידה ישראלי קריית שמונה, אבל הפועל באר שבע היא לא עוד סנסציה או טעות שקרתה. לפני האליפויות התמוגגו והתלהבו מהקבוצה הקטנה מהדרום שלפתע עלתה, אך פתאום התחילו לפחד ממנה כשהבינו כמה היא חזקה. 3 אליפויות רצופות, פעמיים אלוף האלופים, גביע הטוטו אחד, קמפיינים מוצלחים באירופה, ופתאום הפועל באר שבע הקטנה, שעלתה לאט לאט, כבר השתלטה על הכדורגל הישראלי, עד שעמדה בראשו מעל כולם.

הפועל באר שבע של אותה תקופה היא הקבוצה שמסמלת יותר מכל את המשפט ״אם תרצו אין זו אגדה״. היא מייצגת והביאה למרכז הבמה את האנשים השקטים במדינה. היא הפכה את הפריפריה לאימפריה. אבל כמה סימלי הוא שהמסע הזה מגיע לסיומו דווקא בסיום העשור. דווקא כשמאור מליקסון פורש. דווקא כשבכר עוזב. כמו מעין פעולה שמסכמת מסע יפה שהתחיל בתחילת העשור ונגמר בסיומו, אקורד הסיום לקבוצה העוצמתית של הפועל באר שבע.

כשנותר רק להיפרד, ובזמן שהאורות כבויים בטרנר ומסמלים את סיומה של התקופה וסיומו של המסע. נשאר רק להגיד – תודה לך הפועל באר שבע. תודה על הישארות בליגה. תודה על מקום שני בוסרמיל. תודה על גמר גביע. תודה על אליפות ראשונה אחרי 40 שנה. תודה על פלייאוף ליגת האלופות. תודה על שלב בתים אירופי. תודה על אינטר. תודה על סאותהמפטון. תודה על 32 הגדולות. תודה על אליפות שנייה בדקה ה-89. תודה על אליפות שלישית שסגרה רצף מטורף. תודה על מליקסון. תודה על ברדה. תודה על ברק בכר.

בעוד כמה רגעים תפתח הפועל באר שבע את העידן החדש ללא מליקסון וברק בכר. עם יוסי אבוקסיס על הקווים, במשחק חוץ מול הפועל רעננה שיפתח את תחילתו של מסע חדש. נותר רק לקוות שיהיה מוצלח כמו הקודם לפניו…