תודה דון אלגרי

בואו נדבר על הפיל שבחדר – אני אוהב את מסימיליאנו אלגרי כמאמן. אמרתי את זה בעבר לא מעט, מי שקרא אותי בעבר יודע את זה. אני חושב שלא מעט מאוהדי יובה שקולם לא נשמע חושבים כמוני.
גם חלק מאלו שלא חושבים כך מסתייג מהדרך בה כותבים לא מעט אנשים בפורומים השונים.

מסימו אלגרי
אלגרי. גם הוא הצליח להיות מחליף ראוי. קרדיט צילום: Juventus Facebook Page

אני לא שמח שאלגרי הולך ולא בטוח שכל שינוי הוא מבורך. אני חושב שהוא היה מאמן גדול, בשנים האחרונות אחד מחמשת המאמנים הטובים באירופה ואחד מהמאמנים עם טביעת אצבע החזקה ביותר שראיתי ביחד עם פפ. כל שנה עם עזיבה של שחקנים גדולים יותר – טבס, מוראטה ופוגבה, פירלו ובופון, בונוצי לפני שחזר – ושנה אחרי שנה בשלבים הגבוהים ביותר ומול הקבוצות החזקות ביותר עמדנו בגאווה מאחורי האמירה שיובה לא מפחדת מאף קבוצה.

אחרי כל משחק שהפסדנו – ולפעמים גם אחרי נצחונות – הייתי בהלם מחדש, מי אתם אותם אוהדים שכל כך שונאים את אלגרי? מילא שאתם  שמחים שהוא הולך, זה עוד לגיטימי – לא מבוסס על כלום חוץ מהרצון שלכם לראות את יובנטוס בדמות ברצלונה או כל קבוצה אחרת ששיחקה כדורגל התקפי עוצר נשימה בשנים האחרונות – אבל איזו שנאה כלפי הכדורגל שהוא הביא, איזו יהירות בביקורת על ההרכבים ושיטות המשחק שלו.

בשבוע האחרון, בזמן שחשבתי איך להודות לו, קראתי יותר מידי טוקבקים על אלגרי ועל יובה של השנים האחרונות תחת הנהגתו. אני יודע שחלק מהכותבים אוהדי יובה כבר שנים, יובה בוערת בהם כמו בי, אבל איני יכול עוד. חלק מאלו שקוראים לעצמם אוהדי יובה כבר משתלחים בשפה אחרת, בטענות לא ראויות.

 

אותם אוהדים פה כדי ללכת. ולא, אל תספרו לי על דור חדש של אוהדי יובה שרוצה כדורגל איכותי ומעניין. אל תמכרו לי את האהבה שלכם לקבוצה בזמן שאתם רומסים כל שנה מחדש את המאמן שהוביל אותה לשנים הטובות ביותר שלה ברבע מאה האחרונה וניצח פעם אחר פעם את הקבוצות הגדולות באירופה, בטענה שהדרך חשובה לכם.

אוהדי הצלחות הנכם, הייתם ותישארו, וזה בעיני התואר הנמוך ביותר שאוהד ספורט יכול לקבל. אתם יכולים לקרוא לעצמכם אוהדי יובה עכשיו, הייתם אוהדי ריאל או ברצלונה לפני. ארונכם עמוס תארים וחזכם מנופח. מלכים ערומים, קבצני תארים, עבדים של הזמן והמקום. חסרי חזון ויכולת לצעוד בדרך ארוכה.

לעולם תצעדו לבד, מוקפים בהמון חסרי זהות כמוכם.
אף אחד מכם לא חשב לאהוד את ליברפול, שאותה אתם כל כך מהללים היום, בבצורת הארוכה שלה. אף אחד מכם לא מדמיין לאהוד את אייאקס. לא תרדו ליגה עם הקבוצה האהובה שלכם. לא תחזרו איתה מתהומות כמו עוף החול. לעולם תחיו את חייכם הספורטיביים ממורמרים, בטוחים שמגיע לכם יותר. לעולם לא תהנו באמת. זוהי הקללה שלכם אוהדי ההצלחות, כל הר שתעלו, לכל פסגה שתעפילו זה יהיה כי הגיע לכם. אחרי כל ניצחון גדול, תמצאו את עצמכם נושמים לרווחה ומזייפים שמחה אמיתית. אחרי כל תואר תרצו את הבא.
אם יש משהו שאני בטוח בו, זה שלא חיכיתם ולא תחכו עשרים ושלוש שנים לגביע עם האזניים הגדולות. מתישהו בשנים הקרובות תאהדו את הקבוצה המנצחת, בזה אני בטוח.

 

זה לא כתב אישום ולא בקשה שתעזבו את הקבוצה שאתם אוהדים בשקט. כל דכפין ייטה ויקרא לעצמו אוהד יובה. או אוהד ברצלונה או ריאל או ארסנל. כל קבוצה מכבדת את אוהדיה. 
זו בקשה שתתעוררו, שתחוו את הגדולה שבקבוצה. כל בחירה היא נכונה, כל קבוצה תעניק לכם, בחלוף השנים, רגעים של אושר בל יתואר.
יהיו מי שיגידו שאני צבוע, כבר שמעתי את זה לא פעם, בחרת לאהוד קבוצה מהטופ האיטלקי, האירופי ואתה בא אלינו בטענות? למזלי הקבוצה שלי ירדה ליגה, וגם אחרי שעלתה חזרה לקחו לה שבע שנים לחזור באמת לקדמת הבמה האירופית וגם אז היא נחלה שוב ושוב שנים צורמות. כבר עשרים ושלוש שנים אני מחכה לגביע עם האזניים הגדולות. כבר חשבתי שדל פיירו יניף אותו שוב ואז חשבתי שבופון יניף.

אני עוד אראה בימי חיי את יובנטוס עולה על הפודיום והקפטן שלה, יהיה מי שיהיה, מניף את הגביע. וקונפטי שחור לבן יעוף מלוע התותחים. או אז אצנח אל הספה, שיכור ולא מיין ידידיי, האדרנלין יעזוב לאט לאט את הגוף, ואני אדע. אני מקווה שגם אתם ולא משנה איזו קבוצה אתם אוהדים. אחרת כל זה לא שווה כלום.

תודה דון אלגרי על שנים אדירות, תודה על התשוקה, על הגדולה, על האיכות. וכן, תודה גם על התוצאות.

Credit to “Juventus” Facebook page
 
   

תגובה אחת

  1. אזכור מופיע גם ב יורדים מהפסים - הזווית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!