בבואנוס איירס החלוקה ברורה – או שאתה בוקה או שאתה ריבר. זה או שתצעד בכל סוף שבוע לכיוון הבונבוניירה בשירת "דאלה בוקה" או שתהיה מזוהה עם החלק הצפוני של העיר, תשבע אמונים לריבר ותשנא בכל רמ"ח איבריך את הצהוב-כחול של השכנים משכונת לה-בוקה. בבואנוס איירס אין אמצע.
יחד עם זאת, בעידן המקצועי הוכיחו לא פחות מ-33 שחקנים שדווקא יש אמצע ולבשו את חולצותיהן של שתי הקבוצות הללו שחולקות יחד את היריבות העירונית המרה והמפורסמת בהיסטוריה שידועה בכינויה ה"סופר קלאסיקו" – אלו הם הבולטים שבהם. חלק א'.
אבל באלבו – אלו שעקבו אחרי הכדורגל האיטלקי בניינטיז, לבטח זוכרים את החלוץ הארגנטינאי אבל באלבו בימיו הגדולים כשחקן רומא. ההתמקמות ברחבה, הסיומת העדינה וכמובן ריצת האמוק עם האגרופים הקמוצים לכיוון יציעי האולימפיקו, הפכו את בלאבו לשם דבר בבירת איטליה. אך עוד לפני העונות הנפלאות במדי הארגמן, נקטף באלבו בשנת 1988 מקבוצת נעוריו ניואל'ס אולד בויז ע"י הטוענת לכתר האליפות, ריבר פלייט.
באלבו בן ה-22 כבש 12 שערים בעונתו היחידה בריבר, הניף עמה את תואר האליפות ומשם נדד ל-13 עונות באיטליה. ארץ המגף לא מיהרה להאיר פנים לבאלבו, שחווה בשנותיו הראשונות באיטליה ירידת ליגה עם אודינזה, אך בחלוף שנה נוספת הצליח להשיב אותה לסרייה-א' במו רגליו. משם המשיך לחורר רשתות גם באולימפיקו ואף זכה בגביע אופ"א ובגביע האיטלקי עם פארמה כשחקן ספסל וותיק.
באלבו שב לבואנוס איירס בגיל 36, הפעם, לצידה הדרומי של העיר. באלבו רצה לזכות בפרישה לה כל כוכב ארגנטינאי מייחל, אך לגוף היו תכניות משלו ובאלבו הספיק לשחק רק ארבעה משחקים במדי בוקה לפני שתלה את נעליו שכבשו כל כך הרבה שערים נפלאים, בפעם האחרונה.
הוגו גאטי – הוגו "אל-לוקו" ("המשוגע") גאטי היה "השוער השלם" הראשון שראתה יבשת אמריקה הדרומית. מצד אחד, כפי שמצופה מכל מי שעוסק במלאכת השוערות, לא הייתה בגאטי טיפת פחד. מצד שני, הייתה לו ראיית משחק נדירה שהפכה את ההצלות שלו למחושבות ומדויקות במיוחד, משחק רגל משובח והוא אף היה השוער הראשון ביבשת שנהג להסתער על שחקני היריבה כשאלו היו מנסים לחדור לרחבת ה-16, עליה נהג להגן בחירוף נפש. בקיצור, השוער השלם והמושלם ביותר. אך כל הקריירה המטורפת הזו שעבר השוער הארגנטינאי הטוב בהיסטוריה, לא הייתה קורת אילולא אמדו קאריסו, שוערה של ריבר פלייט משנות משנות הארבעים עד לשנות השישים.
גאטי, ששיחק בימי נעוריו בעמדת החלוץ, סיפר שרק בזכות צפייה בקאריסו החליט להמיר את תפקידו לשוער בגיל 16. צחוק הגורל ושנתיים לאחר מכן הגשים גאטי חלום וחתם בריבר פלייט שרצתה לערוך חפיפה בין השוער הצעיר לבין המודל שלו לחיקוי, קאריסו, שהיה באותם ימים בשלהי הקריירה שלו. לאחר 4 עונות, בהן חלק את אפודת השוער עם המנטור שלו, עבר גאטי לחימנסיה לה פלטה בשביל לבסס את מקומו כשוער ראשון בקבוצה כלשהי בליגת העל הארגנטינאית. במדי חימנסיה גאטי הפך לאחד השוערים הטובים ביבשת, מה שגרם לבוקה ג'וניורס להחתים אותו בשנת 1976.
בבוקה ג'וניורס הפך גאטי משוער מצטיין, לאגדה – ב-12 עונותיו בשכונת לה-בוקה, זכה גאטי בשני גביעי ליברטדורס, בתואר כדורגלן השנה בארגנטינה, בגביע הביניבשתי, בשלוש אליפויות והוא אף ממוקם עד היום במקום שני בטבלת ההופעות במועדון כאשר רק רוברטו מוצו, המגן ששיתף אתו פעולה במשך 8 עונות בקבוצה, מקדים אותו בהפרש של תשעה משחקים בלבד.
הוגו גאטי- סיפור האגדה הבלתי ייאמן שהתחיל ביציעי המונומנטל והסתיים בין הקורות של הבונבוניירה.
גבריאל באטיסטוטה – חלוץ ארגנטינאי נוסף שזכור בעיקר בזכות עונותיו הקסומות באיטליה הוא כמובן "באטיגול", הלא הוא גבריאל באטיסטוטה. כמו באלבו, גם באטיסטוטה החל את דרכו במחלקת הנוער המפוארת של ניואל'ס אולד בויז ומשם עבר לריבר פלייט. לאחר עונה בודדת במדי ריבר פלייט, קיבלו ראשי המועדון החלטה חסרת תקדים – למכור את הכישרון הצעיר, שהיה מרבה לריב עם מאמנו דניאל פסארלה (גדול בלמי ארגנטינה בכל הזמנים), לבוקה ג'וניורס.
בבוקה הפוטנציאל התגלה – באטיסטוטה כבש 13 שערים ב-30 הופעותיו הראשונות וזכה במקביל במדי הנבחרת בקופה אמריקה ובתואר הכובש המצטיין של הטורניר. משם כמובן, הדרך לאירופה הייתה קצרה.
באטיסטוטה, כזכור, עבר קריירה אדירה באיטליה. הוא הפך לגדול חלוצי פיורנטינה בכל הזמנים וזכה עם רומא באליפות היסטורית. אך חשוב לזכור שכל הקריירה הלא-שגרתית הזו החלה בחוזה לא שגרתי כלל וכלל שנחתם בין שתי היריבות המרות ביותר בכדורגל העולמי.
(Credit: Argentina Football Team Facebook page)
