עונת 2019/20, מחזור 17, מכבי ת"א מול מכבי חיפה. תוספת זמן, שוויון, ואז…כולנו זוכרים.
עונת 2020/21, מחזור 17, מכבי ת"א מול מכבי חיפה. תוספת זמן, שוויון, ואז…
אז כן, ההיסטוריה חוזרת. ובספרי ההיסטוריה נרשם שיא חדש ביריבות בין הצהובים לירוקים – מכבי חיפה לא מנצחת את מכבי ת"א ב-15 מפגשי ליגה רצופים. והתסריט הזה, שמתחיל להרגיש מאד מוכר, התרחש שוב והזכיר לכל מי שבמקרה שכח: מכבי ת"א עדיין כאן ומכבי חיפה תצטרך לעבוד קשה מאד כדי לזכות באליפות שהיא כל-כך רוצה.
השיח לפני המשחק היה מצחיק מאד. כמעט כל האוהדים שדיברתי איתם, משני הצדדים, פחדו מהמשחק הזה פחד מוות. אוהדי מכבי חיפה, למרות הפער המבטיח בצמרת ופתיחת העונה הפנטסטית, סוחבים איתם עשור של אכזבות עם המון הפסדים ליריבה הגדולה שלהם. אוהדי מכבי ת"א היו בטוחים שעם ההרכב החסר והמומנטום החיפאי מתחילת העונה, הפעם רצף ההצלחות ייגמר. כולם היו פסימיים. לי היתה תחושה שהמצב הזה יביא לאיזון של הדברים ולתיקו. כמעט צדקתי. לשמחתי זה היה רק כמעט.
זה היה משחק מוזר עם שינויי מומנטום וכיוון והתנהלות לא ברורה של שתי הקבוצות. מבחינת רמה, רוב המשחק היה בינוני ומטה. שתי הקבוצות באמת רצו וניסו, אבל לא ברור אם זה העומס או הלחץ מהמעמד או סיבה אחרת היו לא מפוקסות בהתקפה. במחצית הראשונה מכבי ת"א לא נראתה כמעט על המגרש, חיפה שלטה כצפוי, אבל למעשה כמעט ולא סיכנה את השער וגם את היתרון שלה השיגה משער עצמי פוקסיונרי במיוחד. ואז הגיעה הברקה אחת של חוזז שהביאה לשוויון מהיר – ואז שוב המשחק חזר לאותה תבנית. חיפה לוחצת, אבל לא מצליחה לעשות עם זה כלום. במחצית השניה זה היה הפוך. מכבי חיפה נעלמה, מכבי ת"א הלכה קדימה, אבל היתה מאד אנמית, ואז הגיעה עוד הברקה של חוזז וטעות של פלאניץ' – והנה עוד ניצחון צהוב.
אז מה ואן לוון יכול לקחת מהמשחק הזה? קודם כל את מתן חוזז. הילד המוכשר הזה, שלא נספר ע"י דוניס, קיבל את ההזדמנות, אמנם בחסות הפציעה של יהונתן כהן, אבל הוא לקח את ההזדמנות הזו וחיבק אותה בשתי ידיים. משחק מלא חוצפה, ביטחון ונחישות, בישול גדול, מהלך שהביא את פנדל הניצחון. ברור שכשיהונתן כהן יהיה כשיר הוא יחזור להרכב, אבל חוזז בהחלט ראוי לקבל יותר הזדמנויות, במיוחד בעונה כה צפופה ועמוסה שמצריכה רוטציות.
שחקן נוסף שמכבי מתחילה להרוויח בגדול הוא טל בן-חיים. אחרי התקופה הקשה בקריירה שלו, החזרה למכבי נראתה כסימן שאלה גדול. בשבועות האחרונים הא לאט לאט מתחיל להראות לכולנו שהוא לא שכח את מה שהוא יודע. הוא לא בשיאו, אבל הוא נלחם ללא הפסקה ורץ ובאמת עושה את המקסימום, והפעם גם בא על שכרו בשער נהדר. מכבי צריכה את טב"ח בכושר טוב ואם היא תקבל אותו היא תרוויח מזה בענק.
והדבר הכי חשוב שואן לוון יכול לקחת, מעבר לשחקן זה או אחר, זה האופי והנחישות שמכבי הראתה. אחרי מחצית ראשונה אנמית ומבולבלת, הגיעה מחצית שניה שבה השחקנים עלו כמו קמיקזות. נכון, זה היה קצת אגרסיבי ולא הכי יפה לעין, אבל במשחק שהוא ההזדמנות האחרונה שלך לחזור לעניינים אפשר לסלוח על היעדר האסתטיקה. כמה תיקולים, כמה מלחמה על כל כדור. אם מכבי תביא את הנחישות הזאת לכל משחק יקרו לה דברים טובים.
מה ברק בכר יכול לקחת מהמשחק הזה? בעיקר את מה שהיה לו במשחקים קודמים וחסר לו הפעם – הרעב. מכבי חיפה של העונה הנוכחית היא קבוצה שלא משחקת כדורגל שמפיל אותך מהכסא, אבל היא משחקת כדורגל של קבוצה מאד מוכשרת ובעיקר מאד מאד רעבה לאליפות אחרי עשור. זו קבוצה שהראתה לא פעם ולא פעמיים העונה שהיא יודעת איך להשיג את מה שהיא רוצה על המגרש עם משחק התקפה מאד מתואם וחכם. הפעם זה פשוט לא קרה. הם שיחקו עם הראש בקיר ולא הצליחו למצוא פתרונות יצירתיים. בסוף גם הגיעה שטות בהגנה והנה הפער בטבלה רק 5 נקודות. מבחינת חיפה מדובר בפספוס ענק, כי היא קיבלה את מכבי ת"א במצב אופטימלי מבחינתה ולא הצליחה לנצל את זה.
למרות הכל, צריך לזכור שהמצב בטבלה עדיין לטובת חיפה ויש לה את כל הכלים כדי להתאושש במהירות מההפסד הזה ולהמשיך לרוץ לעבר המטרה. המבחן עכשיו הוא כמובן מנטלי. במכבי חיפה צריכים להפסיק לפחד ממכבי ת"א ובעיקר להפסיק לפחד מעצמם. התחושה שאישית שלי היא שעדיין האליפות תנחת השנה בכרמל, אבל מכבי ת"א הרוויחה לא מעט במשחק הזה, גם אם לא תזכה השנה בתואר. אם בהרכב כה חסר ובמשחק לא משהו היא מצליחה לנטרל כמעט לחלוטין את המוליכה וגם לנצח אותה, זה סימן שיש בקרית שלום קבוצה טובה שיש לה מה להציע, אם לא העונה אז בעונה הבאה.
בכל מקרה, בינתיים הליגה חיה, בועטת ומרתקת. בתקווה שלא יסגרו לנו שוב את הכדורגל. חלאס, אנחנו צריכים אותו.
