נתחיל מהסיפור החם ביותר בימים האחרונים. באימון המסכם של בוקה ג׳וניורס שנערך בבומבונרה, אצטדיונה הביתי, נכחו לא פחות מ-50,000 אוהדים שהטריפו את האווירה לפני הגמר המכריע שייערך הלילה, כשרבים מהם אף העבירו את הלילה מחוץ לאצטדיון בכדי להבטיח את מקומם באימון שבמהלכו עשרות אלפי אוהדים נוספים של הבוטרוס נותרו בחוץ. אם אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז הסרטון המדהים של תצוגת העידוד האדירה שווה לחמישים אלף אוהדים שבעבורם המשחק מחר נחשב ללא פחות ממלחמת עולם.
הסופרקלאסיקו הארגנטינאי שמפגיש כאמור בין בוקה ג׳וניורס לריבר פלייט הוא הרבה יותר ממשחק כדורגל. הקרב בין שני המועדונים הללו מתקיים בחזיתות רבות – החברתית (בוקה מייצגת את החלק העני של בואנוס איירס בעוד שריבר מגיעה מהחלק העשיר של בירת ארגנטינה ואף מכונה ״המיליונרים״), הפוליטית (נשיא ארגנטינה המכהן מאוריסיו מאקרי היה בעבר נשיאה של בוקה מה שמוביל לשנאה וכעס מצד אוהדי ריבר כלפי הממשל במדינה), וכמובן – הספורטיבית – מדובר בשתי הקבוצות המעוטרות ביותר בארגנטינה שזכו יחד בלא פחות מ-68 אליפויות ו״חולקות״ בניהן כ-70% מאוהדי הכדורגל בארגנטינה כולה.
הוסיף לחדד את גודל היריבות המגזין הבריטי ״האובסרבר״ שדירג ב-2004 את הסופרקלאסיקו בראש רשימת ״50 דברי הספורט שתרצה לעשות לפני מותך״ ואף ציין שיום הדרבי בבואנוס איירס גורם לכל דרבי אחר ברחבי הגלובוס נראה כמו משחק בין קבוצות ילדים – אז רק תנסו לחשוב כמה עומד על הכף כשמדובר בגמר הקופה ליברטדורס.
ההיסטוריה של המפגש הספורטיבי הגדול בעולם כוללת בתוכה גם לא מעט טרגדיות, המוכרת והעצובה בהן היא ללא ספק ״אסון שער 12״. ב-68׳ נהרגו לא פחות מ-76 אוהדים של ריבר שניסו לצאת דרך שער שהיה חסום ונדרסו למוות. עד היום אוהדים רבים של ריבר מאשימים בכך את אוהדי היריבה המרה שזרקו לעברם דגל בוער וגרמו להם לברוח בבהלה לכיוון השער. זו הסיבה המרכזית לכך שדווקא באחד המשחקים הגדולים והסוערים בעולם, אין כלל כניסה של קהל חוץ לאצטדיון, מה שלא מפחית את הצורך באמצעי שיטור ובטחון מתוגברים בכל פעם שבוקה וריבר נפגשות.
ואם כל זה לא מספיק – גם על המגרש יתחולל קרב אמיתי. בצד האדום ניצב מרסלו גז׳ארדו, ששיחק 12 שנים ב-3 קדנציות במדי ריבר ועומד על הקווים שלה בארבע השנים האחרונות. ״אל מונייקו״ נחשב בעיניי האוהדים הארגנטינאים לאחד המאמנים הגדולים ביותר שצמחו במדינה, בשורה אחת עם שמות גדולים כמו מרסלו ביילסה, דייגו סימאונה ומאוריסיו פוצ׳טינו – טענה שזוכה לאישור מיידי כשצופים בריבר שלו על כר הדשא, ללא ספק אחת הקבוצות המרשימות והמאומנות ביותר שראיתי בכדורגל העולמי בשנים האחרונות. כל אחד מהשחקנים יודע בדיוק את מקומו במערך ונע בדיוק לפי תבנית המשחק המוכתבת מראש על ידי הגאון העומד על הקווים. השחקנים רצים ללא הפסקה ונותנים את כל כוחם ונשמתם בעבור המאמן והקהל המדהים שלהם, שייתן להם דחיפה אדירה הלילה בדמות 60,000 אוהדים משולהבים במונומנטל.
אם ציינתי שריבר מאופיינת במשחק מסודר ומשמעת טקטית גבוהה, בוקה (כמו בכל תחום אחר) היא ללא ספק ההיפך הגמור. גיז׳רמו בארוס-שלוטו, ששיחק למשך עשור במדי הבוטיקה ומאמן אותה בשנתיים האחרונות, יצר קבוצה מלהיבה שמשחקת כמעט ללא חוקים, נהנית להבקיע שערים ומתהדרת בכוכבים התקפיים רבים כמו כריסטיאן פאבון הצעיר שהופיע במדי האלביסלסטה במונדיאל האחרון, דריו בנדטו שכבש ארבעה שערים לטובת הבוטרוס מאז גמר המפעל וכמובן קרלוס טבס. את האיזון מספק לה הקשר האחורי הקולומביאני ווילמאר באריוס שנלחם על כל כדור ונחשב לאחד השחקנים החשובים ביותר במערך הקבוצה, אם לא החשוב שבהם.
אז הלילה ב-22:00, משחק הגומלין המכריע בסופרקלאסיקו הראשון אי פעם בתולדות גמר הקופה ליברטדורס. המשחק שאין ממנו דרך חזרה, זה שהאוהדים מוכנים למכור את חייהם למען ניצחון בו, המשחק החם ביותר בכדורגל העולמי.
