רוחות של שינוי

יש רגעים בחיים בהם אתה מבין שהגיע הזמן ועליך להתמודד עם מציאות חדשה, כזו שתמיד חששת מפניה, אך מעולם לא העזת באמת להיערך לקראתה. רגעים כאלה הם רגעים מכוננים, מפכחים, או כמו שהקלישאה אומרת, שחר של יום חדש.

Credit to Pixabay


ביום שלישי האחרון
, ערב יום הבחירות, היה לי רגע מפכח כזה. ערוצי החדשות שידרו את תוצאות המדגמים והחלו עוסקים בספקולציות בדבר תוצאות הבחירות והעתיד לבוא, אך אותי הטריד דבר נוסף. צצו בראשי שאלות וכולן אופיינו בחוסר ודאות ואי בהירות. הסתכלתי אחורה וגללתי בראשי אירועים שונים שהיו, רגעי מפתח שנחרטו, פשוט מדהים. מה לא היה לנו בעשור האחרון (וקצת יותר אבל מי סופר)? רגעי מתח ומשבר, עליות וירידות. רגעי שיא בלתי נשכחים ונצחונות שרק אחד מסוגל להם.

“גאון” קוראים לו ואף טוענים שהוא כזה עובדתית. נדמה שאפילו שונאיו הגדולים ביותר מבינים היום, אחרי כל השנים, שזו עובדה מוגמרת, ללא קשר לדעתם האישית עליו. השתלטות כה מובהקת, עליונות בתחום תחרותי כל כך, מלא בביקורות ובאנשים שרק חיכו לרגע הנפילה. אך הכותרת תמיד נשארה זהה, שוב חזר לו הניגון. התוצאות תמיד הלכו באותו כיוון צפוי ומוכר. גם ברגעים שהיה נדמה והנה, זה עומד להיגמר, השנים הרבות עשו את שלהן, שוב הופתענו מגודל העוצמה והגאונות. נכון שמדי פעם צצה לה איזו בחורה חדשה בבלוק, איזו הפתעה מרעננת עם סגנון שחשבנו שלא ראינו, אך תמיד בהשוואה לטוב והמוכר, לא באמת הייתה תחרות.

 

קהל “מאמיניו” מדברים עליו כמלך, כגדול ביותר שהיה כאן, שיודע בדיוק מהו הצעד הנכון בזמן הנכון, כזה שמוצא פתרון בכל מצב, גם כשהמשימה, לכאורה, בלתי אפשרית. מתנגדיו מאידך, מדברים עליו ככזה שאופיו אינו של מנהיג אמיתי אלא דווקא של אגואיסט, חולה כוח, כזה שמעיף מעליו כל אויב אפשרי, אם זה עלול לסכן את הצלחתו האישית. המאבק בין הצדדים החריף בשנים האחרונות, עד שאותם מתנגדים החלו מדברים על סופו של עידן שמתקרב.

ביום שלישי האחרון, הבנתי שלמציאות החדשה כדאי להיערך בהקדם האפשרי, שמא איתפס לא מוכן. קשה להתעלם, משהו אכן השתנה, כף המאזניים נוטה כעת, יותר מאי פעם, לעבר שינוי, לעבר משהו חדש. אותו טוב ומוכר הפך שבלוני וצפוי, אותו קסם שהלהיב מיליונים מתחיל להתפוגג לו אט אט. משהו ביכולת, בחדות, בהתמודדות עם השינויים בסביבה, נפגם. האמת, זה לא חדש וזה גם הגיוני, בכל זאת, הגיל עושה את שלו והשחיקה היא אך טבעית. השותפים לדרך התחלפו בפחות טובים, פחות משכנעים, כאלו שההמון כבר לא נשבה בקסמם באותה קלות. כבר כמה שנים שההרגשה היא שהסוף קרב, שהגיע הזמן להיפרד. פתאום ההופעה במאני טיים היא קצת ליד ולא בדיוק, נראה שמה שבא בקלות בעבר, באותה הקלות הולך ונעלם.

Credit to Pixabay

כולם שואלים, מה יקרה ביום שאחרי, איך נתמודד, איך נתקיים, איך לעזאזל נקום בבוקר עם הידיעה שהכל הולך להשתנות, שהאיומים שבעבר הדפנו בזלזול ולא באמת חששנו מהם, הפכו קיומיים, אמיתיים כל כך? העתיד, מעצם היותו, אינו ידוע והדרך עודנה נפקחת. מי יודע, אולי נראה עוד הופעה פנומנלית, אולי איזה שפן יישלף מהכובע. אבל גם אם זה יקרה, וההצגה תימשך עוד קצת, כבר ברור לכולם שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ושכנראה הגיע הזמן להתחיל להיפרד.

ביום שלישי האחרון, בשעה 00:00, כשבאולפני החדשות עסקו בניתוח עתידה הפוליטי של המדינה, הסתיים לו גם מחזור הפתיחה של ליגת האלופות ואותי העסיקה שאלה אחרת לגמרי. אותה שאלה שמעסיקה הרבה מאיתנו כבר לא מעט זמן. תהיתי לעצמי בסיום המשחק, האם זהו אכן סופו של עידן? אני לא בטוח. אבל דבר אחד כן בטוח: ליונל מסי, זמנך הולך ואוזל, והזמן שלנו להתחיל להיפרד הגיע.

 
   

תגובה אחת

  1. Avatar

    אחלה כתיבה וממש מעניין.
    רק אוסיף שבסופו של יום, זה לא מסי ורונאלדו שהפכו את הליגות לחד צדדיות וצפויות מראש.
    זו השיטה שבה הליגות מתנהלות. אין הגבלת תקציבים, אין סוג של פלייאוף שמחייב הכרעה ישירה על התואר.
    אז מה נראה לנו שיקרה לאחר שמסי ורונאלדו יפרשו?
    אותי הדבר בדיוק, אפילו בדומיננטיות יתרה של המועדונים העשירים. הם קונים את כל הכשרונות שגם רוצים להגיע בדיוק לשם.
    אי אפשר שלא להבין.
    פשוט יש לאנשים אינטרס לא לדבר על זה כי הם מוויחים מהסיטואציה מכל מיני מקומות.
    אז יש קשר שתיקה על מה שברור וגלוי.
    הספורט ותאגידי ההימורים שזורים זה בזה.
    זה העולם וזו המציאות. לייק איט אור נוט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!