ראמבל, טייקאובר ואמברוז. סיכום שבוע עמוס בפיניקס.

השבוע הארוך של הראמבל, טייקאובר: פיניקס וה-RAW והסמקדאון שאחרי, הגיע לסיומו. ונותר לנו רק לסכם, עם מבט למה מתרחש כרגע ויתרחש בשבועות הקרובים (וזה הרבה).

 

טייקאובר: פיניקס

הייתה מין תחושה קלה באוויר, שהאירוע הטייקאובר הפעם לא היה “ענקי” כמו האירועים הקודמים, אבל אפילו אם לוקחים את זה בחשבון, זה עדיין היה אירוע התאבקות פשוט פנטסטי, ואם יש רק קרב אחד בלבד שאתם יכולים לראות מכל השבוע הזה, זה ללא ספק גארגנו נגד ריקושט. אבל בוא נתחיל מסודר. האירוע התחיל עם קרב הזוגות כשה-War Raiders הצליחו לזכות בתואר הזוגות מידי קייל או’ריילי ורודריק סטרונג מה-Undisputed Era. הכניסה של הריידרס הייתה מאוד נזכרת, עם ה”ויקינגים” וכו’. אפילו אשתו של Raymond Rowe (שהיא כמובן Sarah Logan מה-Riot Squad) הייתה מתחת לאחד המסכות של הוויקינגים. האקשן בזירה היה פנטסטי כשבלט במיוחד עבורי Hanson, שזז בצורה שלא רואים הרבה Big Guys זזים ככה.

הקרב של אונו מול מאט רידל היה בסגנון הישן של “קרבות בכורה” שהיו עושים בטייקאובר (פחות בשנה – שנתיים האחרונות), עם קרב יחסית קצר שרוב מטרתו היא לגרום לבחור החדש בשכונה להיראות לגיטימי ומעניין. אני לא חושב שבכל מקרה מאט רידל היה מתקשה בזה, עם הרקע המאוד לגיטימי שלו ב-UFC, ועם הניצחון המשכנע פה, הוא אחד מהפוטנציאלים להיות הכוכבים הגדולים של NXT בשנים הקרובות. שיינה בייזלר שמרה על אליפות הנשים שלה מול ביאנקה בל-אייר. ב-WWE עשו, בתוכנית הפרי-שואו, עניין מזה שביאנקה בל-אייר לא “מבוססת” כפי שמתמודדות קודמות על התואר היו; ובאמת הרגשתי שהקרב הזה נועד לבסס אותה בצורה וודאית בתור כוכבת טופ קארד בדיוויזיית הנשים. ההפסד תוכנן בצורה שהוא מגן על בל-אייר ככל שאפשר עם התערבות של שאפיר ודיוק, וחוסר המוכנות שלה להיכנע לחניקה של בייזלר, עד שאיבדה את ההכרה. בגדול קרב מאוד מהנה והוא קיים (בדומו לקרב של מאט רידל) את המטרה שלשמו הקרב תוכנן.

ככה מספרים סיפור; צ’יאמפה וגארגנו. באדיבות הפייסבוק הרשמי של WWE NXT.

 

קרב הערב (וכל השבוע מבחינתי כאמור) היה ג’וני גארגנו מול Ricochet. אני לא יודע מה אפשר להגיד על הקרב הזה חוץ מ: אם לא ראיתם אותו, תעזבו את מה שאתם עושים כרגע, לכו תראו ואז תחזרו לפה. ישנם סגנונות רבים בהתאבקות, אני אישית תמיד נמשכתי מאוד לקרבות ה-“Heavyweights” כששני ענקים פשוט מתפוצצים אחד על השני באימפקט ועוצמה אדירה (נגיד, סטרומן נגד ריינס); וישנם הקרבות של הבחורים היותר אתלטיים ומהירים, שמחברים מהלכים שאתה פשוט לא מאמין למה שאתה רואה. וזה היה אחד מהקרבות מהסוג השני הזה, וזה היה ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. אז שוב פעם, אם לא ראיתם – לכו תראו. ואם ראיתם, אז אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר.

לבסוף, הערב נחתם עם תומאסו צ’יאמפה, שמצליח להגן על התואר שלו מול אליסטר בלאק (שנראה שהוא בדרך לרוסטר הראשי בקרוב, אולי אחרי מאניה). שני המתאבקים האלו מצטיינים בלספר סיפור בתוך הזירה (כנראה האלמנט הכי חזק בדמותו של בלאק), ושניהם הצליחו ליצור פה קרב סופר מהנה כשברקע הסיפור של צ’יאמפה וגארגנו נמשך, במיוחד עם השוט האחרון של האירוע – שני החברים לשעבר, שהפכו לאויבים הכי גדולים ושעכשיו מוצאים חיבור כלשהו מחדש בצד השני של מפת הדמויות – עומדים ביחד על הרמפה ומחזיקים את התארים האינדיבידואלים שלהם למעלה באוויר. לסיכום, עוד אירוע סופר מהנה של NXT; אולי האירועים הקודמים הרגישו יותר “גדולים” במובן מסוים, אבל זאת תלונה כל כך מינורית באמת, וכשרמת האירוע כל כך גבוהה בכל מקרה; כל מה שנותר זה להמתין לאירוע הבא של NXT, שיגיע צמוד לראסלמאניה.

 

הרויאל ראמבל

נתחיל עם הפרי שואו. אני מעולם לא אבין למה זה נראה נחוץ ל-WWE לזרוק קרבות שלא קשורים לכלום בפרי שואו. התחלנו עם קרב רנדומאלי (שלא הוכרז לפני) כשסקוט דוסון (מהריבייבל) ורייזאר (מה-AOP) הפסידו לרוד וגייבל. אני אתאר את זה בצורה הכי פשוטה: רוד וגייבל, הריבייבל וה-AOP, אף אחד מהם לא נראה יותר טוב אחרי הקרב הזה; אז אני לא מצליח לראות סיבה אחת ללמה הקרב הזה בכלל התרחש. שינסקה נאקאמורה ורוסב הראו קרב קצר ודי כיפי (יש להם כימיה טובה בזירה), עם סיום מפתיע וזכייה מחדש של נאקאמורה בתואר. לאיזה יממה וחצי, עוד שאבתי עידוד מהתוצאה המפתיעה הזאת, שאולי מנסים לפייס את נאקאמורה מאחורי הקלעים אחרי הפוש הנוראי שהוא קיבל מאז שהגיע לרוסטר הראשי. אבל בסמאקדאון, הוא הפסיד את התואר ל-R תרוט’ ועכשיו הוא חלק ממין צמד היל ביחד עם רוסב (תעצרו אותי, אם משהו מכל זה נשמע לכם אפילו טיפה הגיוני). אני באמת שלא מצליח להבין את הצעדים האלו של ה-WWE בנוגע למתאבקים מאוד פופולריים, שהקהל יודע שהם לא מקבלים את היחס שמגיע להם מהחברה – וכל זה במיוחד בלהתחשב באקלים שיש בעסק כרגע עם הכניסה למשחק של AEW.

התגובה לא איחרה להגיע ונאקאמורה צייץ אחרי תוכנית הסמאקדאון השבוע ציוץ קצר של שלוש אותיות: WCW, כשהוא גורם לכולנו להיזכר בברט הארט מצייר את האותיות האלו אחרי ה-Montreal Screwjob, יממה לפני שהוא יעזוב את ה-WWF ויעבור ל-WCW. הייתה לי שיחה אתכם בתגובות לכתבת ההכנה, על מתאבקים שיעזבו או לא את הארגון (עוד על כך, כמובן בהמשך) וספציפית על נאקאמורה. נאקאמורה דיבר כבר שהוא לא מעוניין להעביר את כל המשפחה שלו בחזרה ליפן אחרי שהוא כבר העביר את כל המשפחה לארה”ב לפני שלוש שנים. לכן אם הוא יעזוב, זה יהיה כנראה ל-AEW ולא ל-NJPW; והחוזה שלו מסתיים באפריל. ב-WWE צריכים מאוד מאוד להיזהר.

נאקאמורה. עוד שם לקטגוריית “ישאר או יעזוב”. באדיבות הפייסבוק הרשמי של ה-WWE.

 

אני אחפור עוד טיפה על הנושא הזה, כי זה לא להאמין כמה חוסר הגיון יש פה בבוקינג של כל הסיפור הזה. אם המטרה היא לשים את התואר בצורה מפתיע על Veteran שעשה עבודה מדהימה בשנה האחרונה (R-Truth) ואין לי בעיה עם ההחלטה הזאת, אז הדרך הכי פשוטה ולא מזיקה לעשות את זה, זה לתת לרוסב את הניצחון בקרב פרי שואו חסר משמעות על נאקאמורה (שיראה כביכול שנאקאמורה סיים את הסיפור הזה ויכול להתקדם הלאה) ואז להעביר את התואר ישירות לתרוט’ בסמאקדאון. במקום זה, גורמים לרוסב להיראות כטיפש עם ההפסד לנאקאמורה, גורמים לנאקאמורה להיראות כמו טיפש עם ההפסד לתרוט’ ואז בשביל הקינוח, גורמים לרוסב להיראות כטיפש פעם שנייה כשהוא מפסיד גם הוא לתרוט’.

החלטות הבוקינג האלה, שלא מצליחות לתרום לאף אחד, אלא רק לגרום לכולם להיראות יותר טיפשים וחלשים – זהו נגע ופגע ב-WWE שאני לא מצליח לעולם להבין. וינס מקמהאן מבשל לעצמו את הדייסה פה, אבל שלא יופתע אם הוא ימצא את עצמו עם רוסטר יותר דק בעוד כמה חודשים, ועם מוניטין שיגרום לכל מתאבק יפני לעולם לא לרצות לחתום בחברה שלו שוב. וזה משמעותי, כי רמת הכישרון שיש ביפן היא כנראה הגבוהה ביותר בעולם, ובאופן שבו מקמהאן מצליח לקבור את נאקאמורה (אולי מהמתאבקים המרשימים והכריזמטיים ביותר שיצאו מיפן אי פעם), שולח איתות ברור למתאבקים כמו קוזיצ’קה אוקאדה (סתם דוגמא, למתאבק שה-WWE בהחלט הביעו בו עניין בעבר): תישארו ביפן, זה לא שווה לכם להגיע ל-WWE.

 

ונסגור את הפינה של הפרי שואו, עם הקרב המרובע של ה-CW כשבאדי מארפי מצליח לשמור על התואר שלו מול הידאו איטאמי, אקירה תוזאווה וקאליסטו. הקרב עצמו היה פנטסטי, עוד מפגן כוח לדיוויזיה הסופר מוכשרת הזאת, שכרגיל לא מקבלת את הבמה הראויה בשביל להצליח לפרוח, וכנראה כבר לעולם לא תצליח להתאושש. וכדי לקשור את הסיפור מהפסקה הקודמת, יומיים אחרי – הידאו איטאמי ביקש את השחרור שלו מהחברה וקיבל אותו. הוא כבר חזר לשמו הקודם (KENTA) וסביר להניח שימצא את עצמו ביפן בקרוב. איטאמי ייזכר כאחד הסיפורים היותר עצובים בריצה שלו ב-WWE, כשהוחתם בתור אחד המתאבקים הפופלריים ביותר באינדיז, והיה אמור לקבל פוש מפלצתי ב-NXT, אבל נפצע בצורה קשה פעם אחרי פעם אחרי פעם, ומעולם לא הצליח להתניע באמת את הריצה שלו ב-WWE אחרי זה. ברוסטר הראשי הוא לא קיבל הזדמנות אמיתית, ועכשיו הוא ינסה לשקם את הקריירה שלו בחזרה באינדיז וביפן, ואני צופה שהוא יצליח לעשות את זה בצורה שעוד תגרום ל-WWE להתחרט, כי מדובר בכישרון יוצא דופן בזירה.

בקארד הראשי, נתחיל מלהתייחס לצד של הנשים באירוע. הקרב הראשון של הערב היה אוסקה מול בקי לינץ’ וזה היה הקרב הכי מוצלח כנראה של כל הערב (לפחות מבחינת הרמה בזירה בשילוב עם תגובת הקהל). רבות עוד ידובר האם ההחלטה שבקי לינץ’ תיכנע להכנעה של אוסקה היא נכונה מבחינת הבוקינג, אבל אני חושב שעד סוף הערב, אף אחד לא דיבר יותר מדי על הכניעה של לינץ’, אלא יותר על הזכייה שלה בראמבל, אז לדעתי הבוקינג עבד פה בצורה מושלמת. אוסקה יוצאת מהאירוע הזה כשהיא מקבלת פוש ענקי מהניצחון פה, ואני ממש סקרן לראות נגד מי היא תילחם במאניה. בצד השני של המתרס, רונדה ראוזי וסאשה בנקס סיפקו את הקרב הטוב ביותר של ראוזי ב-WWE עד היום לדעתי, וזה לא מפתיע, ורק מגביר את התהייה ליחס לסאשה בנקס (וביילי גם מהצד השני, אחרי קרב מעולה שהיא נתנה לראוזי ב-RAW) בשנתיים אחרונות.

לינץ’ וראוזי. ה-Main Event. באדיבות הפייסבוק הרשמי של ה-WWE.

 

הכל הוביל לראמבל של הנשים. החצי הראשון של הראמבל היה לדעתי מעט חלש ואיטי, אבל הכל תפס תאוצה לקראת החצי השני של הראמבל ואחד מ”סיפורי” הראמבל הטובים ביותר בתולדות האירוע. חיבור של הרבה סיפורים מהאירוע (כמו ה”פציעה” של לאנה מהפרי שואו), יצרו פופ ענקי כשבקי לינץ’ הצטרפה לראמבל ברגע האחרון. לינץ’ מצליחה להדיח את ניה ג’קס (מתחבר לסיפור האגרוף לאף מלפני כמה חודשים), ואז ניה ג’קס תוקפת את לינץ’ ופוצעת את הברך שלה. הכל נבנה לניצחון הבייביפייס הכי גדול שאפשר כשלינץ’ הצליחה לזרוק את שארלוט ולזכות בראמבל. עוד רגע יפה של סיפור, כששארלוט הדיחה כמה מתאבקות עם הבעיטה הגבוהה הזאת, ובסוף זה התנקם בה, כשלינץ’ הצליחה להתכופף ולהעיף את שארלוט עם המהלך הזה. ציון מהיר גם להרבה מהמתאבקות מ-NXT שנתנו הופעה מאוד יפה בראמבל, כמו איו שיראי, קיירי סיין, קנדיס לה-ריי, ריאה ריפלי ואפילו Xia Li.

בצד של הגברים, שיין והמיז זכו בתואר הזוגות מידי הבאר בקרב הכי פחות מעניין של הערב, אבל עדיין היה מאוד מבדר ומהנה לצפייה (מה שמצביע על הרמה הדי גבוהה של האירוע ככלל). דניאל בריאן מול AJ סטיילס היה הדבר הביזארי ביותר שראיתי מזה זמן מה. הקהל היה מותש אחרי הראמבל של הנשים והזכייה של לינץ’, ולמרות שברמת הקרב, קיבלנו קרב טכני פשוט אדיר בין השניים – לא משנה מה הם עשו, הקהל פשוט לא הגיב לכלום וישב בשקט במהלך כל הקרב. פשוט עניין של משבצת המוות באירוע, והשניים עשו כל מה שהם יכלו, אבל לא הייתה דרך להציל את הקרב הזה מתגובה אפאטית לחלוטין. פין באלור וברוק לסנר היה הקרב שרובנו צפינו לו. באלור קיבל בערך 70% מההתקפה בקרב, ולסנר מכר את הנשמה שלו עבור באלור, וזה מאוד מעודד לראות. בסוף לסנר הצליח להפוך את היוצרות עם הכנעה מפתיעה עם הKimura Lock- וקיבל את ה-Heat שלו בחזרה אחרי הקרב עם תקיפה על באלור. אני מאוד אשמח לקבל בעתיד את לסנר מול באלור השד. אני חושב שזה יכול לסגור בצורה יפה את הסיפור של הקרב הזה.

סת’ רולינס, הזוכה הגדול. באדיבות הפייסבוק הרשמי של ה-WWE.

 

והאירוע הסתיים עם הראמבל של הגברים, שלא היה יותר מדי דרמתי אבל עדיין, סופר מהנה לדעתי. התחלנו עם ספוט של אליאס ו-Jeff Jarret שהיה מאוד מבדר ודי הדליק את הקהל מחדש לקראת הראמבל (האירוע היה מאוד ארוך; 7 שעות כולל הפרי שואו). ג’ארט אגב, חתם על חוזה Legends חדש עם ה-WWE והוא עכשיו עובד מאחורי הקלעים וגם יופיע כדמות על המסך (כפי שראינו ב-RAW) מעתה; יופי של התפתחות. שאר הראמבל היה מאוד נחמד, במיוחד עם ההופעות גם פה של כוכבי NXT כמו ג’וני גארגנו, אליסטר בלאק, פיט דאן (ספוט אדיר עם “שבירת” האצבע של בלאק, ובלאק מקפיץ את האצבע פנימה) ואפילו אהבתי את הכניסה של ניה ג’קס לראמבל הגברים (אגב, דיווח אומר שהיה/יש לה heat אמיתי עם תרוט’ אחרי האירוע, כי היא ממש דפקה את הראש שלו לתוך הגדר בהתקפה שלה והוא לא היה מרוצה בכלל). הזוכה בסוף היה הזוכה הצפוי לפי הדיווחים עם זכייה של סת’ רולינס שכצפוי גם שלח את הקהל הביתה מרוצים אחרי ניצחון של פייבוריט שלהם.

 

לסיכום האירוע, יופי של ראמבל, כשהביקורת היחידה שאפשר להגיד על הקארד הראשי (על הפרי שואו דיברתי מספיק ביקורת) זה שהאירוע היה ממש ארוך. לשבת 7 שעות זה לא פשוט. עכשיו לחדשות הגדולות של הימים האחרונים:

דין אמברוז, או בשמו האמיתי ג’ונתן גוד, הודיע ל-WWE שהוא לא מחדש את החוזה שלו ועוזב באפריל. זאת העזיבה בקאליבר הגדול הראשונה של ה-WWE מזה כמה שנים, וזה מצטרף לאווירה המטורפת שיש בכל התחום לאחרונה עם הכניסה של AEW (אמבורז מאוד קרוב אישית לג’ריקו ולקודי רודס החתומים ב-AEW אגב). אמברוז, לפי הדיווח של דייב מלצר, דחה הצעה כספית אסטרונומית של ה-WWE, ואמר להם שנימאס לו והוא עוזב. מהדיווח של מלצר עולה, שאמברוז לא היה מרוצה מהכיוון של הדמות שלו כבר שנים, והוא כבן אדם שונא את כל ה-“Hockey Bullshit” בהתאבקות, וכידוע, הוא נאלץ לעשות לא מעט מזה עם הדמות שלו לאחרונה. בצורה מפתיעה (הם לא עושים את זה כמעט אף פעם), ה-WWE הגיבו לשמועות ואישרו אותן כשהודו שאמברוז יסיים את החוזה שלו באפריל ויעזוב (גרם לכמה אנשים לחשוב שאולי מדובר ב-work אבל קשה לי להאמין).

בסמאקדאון השבוע, כל מתאבק שהחוזה שלו מסתיים בשנתיים הקרובות, נלקח לשיחות עם המפיקים והוצע לו לחתום על חוזה חדש ומשופר ל-5 שנים. מלצר דיווח שמתאבקים היו בהלם ממה שהתרחש מאחורי הקלעים בסמאקדאון (אחרי ההכרזה על העזיבה של אמברוז), ושה-WWE יגיב בצורה כזאת חריפה ממש מול העיניים של כל המתאבקים. החודשים הקרובים הולכים להיות מרתקים מבחינת מה שאפשר לקרוא “עונת המלפפונים” החמה ביותר שהייתה בעולם ההתאבקות מאז התחרות של שנות ה-90 עם WCW.

דין אבמרוז. יעזוב אחרי מאניה באפריל. באדיבות הפייסבוק הרשמי של ה-WWE.

נעצור כרגע, והכתבה הבאה תבוא לקראת תחילת חודש מרץ, עם סיכום אירוע ה-Elimination Chamber, הכנה לאירוע Fastlane (האירוע האחרון לפני מאניה) והמשך לכל השמועות והסיפורים מהתקופה המרתקת הזאת בעולם ההתאבקות!

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!