רוחות המלחמה נושבות בעולם ההתאבקות, וזה כבר לא נרמז יותר. המלחמה בין WWE ל-AEW יצאה עכשיו לגלוי ונמצאת במרכז הכתבה הבאה.

ב-25 למאי בלאס וגאס, קיימה AEW את אירוע הבכורה שלה תחת השם Double or Nothing, עם אולם מפוצץ קהל (שהכרטיסים לאירוע נמכרו בפחות מ-4 דקות מרגע הפיכתם לאפשריים לרכישה). התקווה של קודי רודס וחבריו הייתה, אני בטוח, לקיים אירוע מוצלח שישיק בצורה טובה את הארגון, והם הצליחו לעמוד ביעד הזה והרבה יותר מזה. האירוע היה הצלחה אדירה, עם כמה שמות נוצצים כהפתעות במהלך הערב, כמו למשל קונג המדהימה שצורפה לקרב הנשים, או ברט הארט שחשף בפני הקהל את חגורת האליפות של הארגון. מבחינת התאבקות אני ממליץ לכולם לא לפספס את קרב האחים של קודי רודס מול דסטין רודס שהפך לקרב מגואל בדם (תרתי משמע, היה דם ב*כל מקום* אחרי שדסטין דימם בצורה מפחידה ממש; כל המזרן, בתוספת שני המתאבקים כוסו כולם בדמו), קרב הזוגות של היאנג באקס מול ה-Lucha Brothers (פיניקס ופנטגון ג'וניור) וכמובן שגם הקרב המרכזי, שבו הצליח כריס ג'ריקו לנצח בקרב מעולה את קני אומגה. ואותו הקרב המרכזי מוביל אותנו לרגע הגדול ביותר של האירוע, וכנראה האירוע המהדהד ביותר בעולם ההתאבקות (עד ל-27 ביוני, על כך בהמשך).

עם סיום הקרב, ג'ריקו תופס את המיקרופון ומתחיל לדרוש מהקהל שיודה לו, כי כל ההצלחה בהשקה של AEW היא רק הודות לו. ואז המצלמה עוברת לקהל וג'ון מוקסלי נראה עובר בו בירידה אל עבר הזירה, וכל המקום על 15 אלף הצופים בו, התפוצץ. למי שלא מזהה את השם, ג'ון מוקסלי הוא שמו החדש/ישן של מתאבק WWE עד לאחרונה: דין אמברוז. מוקסלי ירד אל עבר הזירה, תקף את ג'ריקו, את השופט ולבסוף את קני אומגה והאירוע הסתיים באנדרלמוסיה ומוקסלי עומד מנצח על התפאורה שעל הבמה. אני מעריך שברגע שוינס שמע על זאת, התפוצץ לו לפחות וריד אחד במצח מרוב כעס. הדעה של ה-WWE הייתה שדין אמברוז עוזב את החברה רק כי הוא נשחק, כי הוא צריך כמה שנים של הפסקה והוא לא רוצה להתאבק יותר בכלל כרגע; אבל לא היה ספק מבחינתם, שהוא יחזור לארגון במאוחר או מוקדם. לראיה, הצורה שבה נתנו לו לעזוב את הארגון, עם כל קרבות ה"פעם האחרונה" של ה"שילד". בגדול הוא עזב בצורה מאוד מכובדת ויפה; מה שלא קורה הרבה בכלל (לרוב מתאבק שעוזב חברה, "נקבר" עם הפסדים מרובים לכל מני מתאבקים, כדי להעביר את היוקרה שהוא צבר למתאבקים אחרים בחברה). אבל וינס העריך בצורה מאוד רעה את כמות התסכול של המתאבקים שלו מאחורי הקלעים (הזהרתי על כך בעבר), ועד כמה דין אמברוז פשוט רצה לברוח מה-WWE.

ג'ון מוקסלי לא הסתפק ב"רק" להופיע בחברה המתחרה הישירה של ה-WWE בארה"ב (ולהפוך למתאבק הכי חשוב שלה בין לילה). באותו הלילה הוכרז גם שיופיע ב-NJPW ביפן, ובהמשך הוכרז שגם ישתתף בטורניר השנתי הענקי של החברה, ה-G1 Climax, יחד עם כל הכוכבים הענקיים ביותר ביפן. מוקסלי, הפך בעצם למתאבק ה"חם" ביותר בכל העולם. וזה מדהים, כשחושבים שהוא היה מתאבק די מכובה ובדיחה כבר ב-WWE. ופה לא מפסיקות הבעיות שמוקסלי יצר ל-WWE. כמה ימים אחרי זה יצא ראיון נרחב של מוקסלי בפודקאסט המאוד פופולרי של כריס ג'ריקו. מוקסלי התחיל את הפודקאסט בלהודות ל-WWE, ולהגיד שאין לו כלום חוץ מאהבה וכבוד למקום שבסופו של דבר נתן לו את הפלטפורמה הכי גדולה בחייו; ועכשיו שהוא אמר את זה, "בוא נקבור להם את הצורה במשך שעתיים". וזה מה שהוא עשה.

בפודקאסט של שעתיים, מוקסלי סיפר סיפור אחר סיפור של עד כמה כל המערכת מאחורי הקלעים של ה-WWE היא מסואבת, לא יעילה, טיפשית ובלתי אפשרית לעבודה. ובמרכז המערכת הזאת עומד כמובן וינס מקמהאן בעצמו. בין הדברים שמוקסלי סיפר היה שוינס ממש רצה שמוקסלי יגיד באמצע פרומו את צמד המילים "Scooter Pooper" (דבר שמוקסלי סירב בתוקף), ועל הדרך גם חשף שאת הפרומו הנוראי המפורסם של רומאן ריינס מלפני כמה שנים (עם ה”saqotesh”), רומאן היה במצב דומה וממש לא רצה לעשות, אבל נותר בלי ברירה עם התעקשות של מקמהאן. הוא גם סיפר שהוא התבקש גם לעשות את הפרומו שבו הוא דיבר על המחלה של ריינס ואמר שהוא "כבר ייענש ע"י אלוהים" ושהוא פשוט הרגיש מטונף לאחר מכן והתחיל להגיע לימי שני ב-RAW עם תחושת בחילה עמוקה ושרק רצה לסיים כל שבוע את היום הזה ולעוף משם. הוא גם סיפר שהוא התבקש לחתוך פרומו נוסף באותו הקשר של המחלה של ריינס (פרומו שלטענתו היה כל כך נוראי, שלדעתו היה מסתיים בפרישה של ספונסרים של החברה, לא פחות) אבל פשוט סירב בתוקף מוחלט, ולא משנה מה וינס אמר לו – הוא לא היה מוכן להגיד את המילים האלו. הוא לא היה מוכן אפילו להגיד מה היה אותו פרומו גם בפודקאסט.

הפודקאסט הזה (שתוך כמה ימים ספורים הפך לפודקאסט המורד ביותר בהיסטוריה של הפודקאסטים של ג'ריקו) התפוצץ ברחבי עולם ההתאבקות והיכה גלים במשך שבועות ארוכים. וב-WWE לא היה הרבה נחת מכיוונים אחרים באותה התקופה. החברה נסעה להופעה השנתית שלהם בערב הסעודית, כשיותר מתאבקים מסרבים השנה לנסוע לשם. דניאל בריאן סירב לנסוע, כמוהו גם קווין אוונס (מי שלא ידע למה פתאום דולף זיגלר הופיע, זה כי תוכנית א' דניאל בריאן סירב לנסוע וכך גם תוכנית ב' קווין אוונס), לאליסטר בלאק הומלץ לא לנסוע בגלל הקעקועים שלו (שחלקם בעל משמעות דתית "מעליבה" עבור הסעודים), ולסאמי זיין נאסר להגיע (בגלל הרקע הסורי במשפחה שלו). היו שמועות שיצליחו ב-WWE הפעם לקיים קרב נשים בערב הסעודית (אלכסה בליס ונאטאליה נסעו לסעודיה ספציפית בגלל התקווה הזאת), אך ברגע האחרון הממשלה סירבה לקיים את הקרב (אתם יודעים, חס וחלילה, נשים מתאבקות).

והכי גרוע, במהלך האירוע הבאמת מביך הזה של ה-WWE בסעודיה, היה הקרב המרכזי של גולדברג והאנדרטייקר. תראו, זה היה פשוט על הספקטרום שבין עצוב לעלוב ועד למפחיד. הקרב עוד התחיל בצורה סבירה ואז כ-2 דקות לתוך הקרב, גולדברג נכנס בעוצמה גדולה מדי לעמוד הפינה ופשוט KO’ed את עצמו. מהרגע הזה, הקרב התפרק לחלוטין עם גולדברג מטושטש שמנסה איכשהו לשרוד את הקרב. ניסיון Tombstone של האנדרטייקר כמעט ששיתק לחלוטין את גולדברג (שלא קיפל נכון את הראש ונחת בצורה ישירה על הראש כשכל הלחץ של כל הגוף שלו הופעל על הצוואר שלו), וניסיון אחר כך של Jackhammer של גולדברג לאנדרטייקר לא צלח, והוא הפיל את האנדרטייקר בצורה מסוכנת מאוד על הצוואר שלו. השניים ניסו אחר כך לעשות מהלך של Tombstone Reversal אבל גולדברג לא היה מסוגל אפילו להרים את האנדרטייקר והשניים נפלו. עשר שניות אחרי זה, לאנדרטייקר נמאס – הוא קרא לסיום הקרב לשופט, נתן לגולדברג Chokeslam ואמר לו לא לשבור את ההצמדה והקרב הסתיים. הדבר העצוב ביותר היו הפנים של האנדרטייקר בסיום הקרב. היה ממש כתוב על הפנים שלו עד כמה הוא כועס, עצוב, מתוסכל. שני המתאבקים האלו הם אייקונים של הילדות שלי, ואני בטוח של רבים אחרים פה, ולראות אותם פרקטית מושפלים עם תצוגה כל כך עלובה (שלא לדבר על להיות סנטימטרים מלשתק אחד את השני לכסא גלגלים לכל החיים) זה משהו שאני פשוט מעולם לא רוצה לראות שוב.

אם כל זאת לא מספיק, אז הרייטינגס של ה-WWE נמצא בצניחה חופשית מוחלטת בכל החודשים האחרונים, והדבר מתחיל גם להשפיע בצורה חריפה על מכירת כרטיסים. לאירוע ה-PPV האחרון של האירגון לפני כשבוע וחצי (Stomping Ground), היה אולם עם רק 6000 צופים (באולם יש מקום ל-15 אלף) והרבה מהכרטיסים היו במבצעים מיוחדים של 1+1. ההערכה הייתה שרק כ-4000 אנשים רכשו ממש כרטיס) ובתוכניות השבועיות של RAW וסמאקדאון היה קהל של כאלפיים בלבד. הכל בסופו של דבר נובע מהקריאטיב של חברה, ולא יעזור הרבה כשזה נמצא בפשיטת רגל כבר כמה שנים, ועכשיו המצב מתדרדר במהירות.

אם כך, מה-25 במאי הגענו ל-26 ביוני וסוף סוף זה נראה כתשובה ותגובה חריפה של ה-WWE. בבוקר יצאה ההודעה: פול היימן (!) ואריק בישופ (!!) מונו למנהלים המקצועיים של RAW וסמאקדאון (היימן יהיה המנהל של RAW ובישופ של סמאקדאון) ויהיו אחראיים באופן מלא על התוכניות, ויענו רק בצוותא לוינס מקמהאן. מסתבר שהמשא ומתן עם היימן היה סיפור מאוד ארוך לפי הכתבה המקורית של Sports Illustrated, כשהטיוטה הראשונה להצעה כבר הוגשה לו אי שם בפברואר. הסיפור עם בישופ (למי שלא זוכר, הוא היה המפיק הראשי של WCW וב-TNA לאחר מכן) הגיע להבשלה רק בשבועיים האחרונים. הדיווח גם מספר שהשניים אינם אמורים להופיע בתפקיד על המסך במסגרת תפקידם (לפחות זה לא חלק מתוכנית העסקתם), והמהלך הזה באמת ובתמים שם את שניהם כאחראיים קריאטיבים על שתי התוכניות של הארגון. התקווה, שדבר ראשון הם יבטלו את ה-Wildcard rule הטיפשי שנכנס ל-WWE בחודשים האחרונים ויתנו תחושה שונה אמיתית לשני הבראנדים. היימן בשנים האחרונות היה מעורב עם כל הסיפורים של ברוק לסנר (הוא חזר בחזרה לארגון בכלל בדרישה של לסנר לפני שנים) ובשנה האחרונה הוא היה גם מרכזי מאחורי הקלעים בכל מה שהיה קשור לרונדה ראוזי ועבד איתה באופן אישי בצורה מאוד נרחבת. וכעת, מי שהיה המוח מאחורי ECW וגם מאחורי סמאקדאון לתקופה (תקופה שנחשבה למוצלחת מאוד מבחינת קריאטיב), יהיה האחראי היצירתי של RAW. הוא ובישופ יתחילו להיכנס לתוך תפקידם לאט לאט לפי הדיווח כבר מהשבוע הקרב (התוכניות של 1 ו-2 ליולי).

נעצור פה, כפי שאתם רואים, המאבק בין ה-WWE לבין AEW ירה את היריות הראשונות שלו. צריך לזכור גם שבאוקטובר סמאקדאון עוברת לפוקס והתוכנית השבועית של AEW גם אמורה לעלות לאוויר (שמועות שזה יהיה בימי רביעי בלילה, שכן הם קנו את הזכויות על המשפט "Wednesday night Dynamite"). היה גם סיפור של ויכוחים של המתאבקים עצמם בטוויטר שאני יכול לספר למי שמעוניין בתגובות, אבל השורה התחתונה: המלחמה החלה, וזאת חתיכת תקופה להיות אוהד התאבקות!

אנחנו נתראה פה בעוד כחודשיים לסיכום התקופה מעכשיו ועד אז, וסיכום של אירוע Summerslam של ה-WWE, ו-All Out של AEW.