המאסטרו והשחקן שאני הכי אוהב, אנדראה "אלוהים" פירלו, פורש מכדורגל. כן, פירלו הוא השחקן שלי. לא אתלט כמו כריסטיאנו או בייל וגם לא מהיר כמו מסי או ניימאר. הבעיטות והמסירות הארוכות שלו הם ברמה הכי גבוהה, אבל יותר מכל אלה, יכולת ניהול המשחק שלו והשליטה בקצב המשחק, הייתה מעל כולם (ביחד עם אינייסטה). בקבוצות איטלקיות, מאז ומתמיד היה חשוב לשלוט בקצב. לא כל חטיפת כדור צריכה להפוך למתפרצת ולא כל פירצה צריכה להיפרץ.

אני אוהד של הגברת הזקנה מילדות, אבל מאז תחילת שנות ה-2000, אני מעריץ את הפנומן האיטלקי. בחלומות הכי ורודים שלי לא תיארתי שיום אחד פירלו ילבש שחור-לבן. מעבר של פירלו ליריבה הגדולה, היה שקול למעבר של אינייסטה לריאל מדריד.

רבים זוכרים את המונדיאל של 2006, בגלל שאיטליה זכתה באותו טורניר. בדרך כלל בטורניר גדול יש נבחרות שמרשימות מהרגע הראשון ובדרך כלל מתרסקות איפשהו ברבע הגמר; ההיסטוריה מראה, שהזוכות הן בדרך כלל נבחרות שצוברות ביטחון ממשחק למשחק תוך השגת ניצחונות מינימליים. בהתמודדות הקשה הראשונה בטורניר, נגד גאנה התוססת, היה זה פירלו ששבר את הקרח בדקה ה-40 בהנובר, עם בעיטה חדה, נמוכה ומדויקת לפינה. פירלו שיחק את כל מלוא שבעת המשחקים במונדיאל, פרט לרבע הגמר נגד אוקריאנה, בו ליפי החליף אותו 20 דקות לסיום כאשר איטליה הובילה 2-0.

איטליה לא הייתה גדולה באותו טורניר, אבל המשחק הגדול באמת היה בחצי הגמר נגד המארחת גרמניה, שהציגה כדורגל תוסס ונהנתה מדחיפת הקהל. משחק התקפי וקשוח גם יחד, שלא אפיין את שתי הנבחרות, הוכרע על ידי מהלך קר רוח של פירלו בדקה ה-119. השדרן האיטלקי צועק פירלו ארבע פעמים, כאשר המאסטרו בקור רוח מתהלך לו ברחבה הגרמנית ומחכה לרגע הנכון להשאיר את הכדור לגרוסו, שמלטף את הכדור לשער יתרון שמהווה חץ בלב הגרמני. דקה לאחר מכן התסריט הפך מושלם, עם חטיפה ענקית של קנאברו ושער של הנסיך השני, אלסנדרו דל פיירו.

ב-29.8.16, בעודי מתהלך עם אחי ב-Little Italy שבניו יורק, חשבתי שאני הוזה כאשר בעודי עומד ברחוב, נפתחת מולי דלת של מונית ניו יורקית וממנה יוצא האחד והיחיד, המאסטרו, מלווה באשתו וילדיו. אני שונא סלב ובעיני זה "פדחנות" לבקש להצטלם עם בן אנוש, שהוא בסך הכל שחקן קולנוע, זמר עם קול יפה או שחקן כדורגל מוכשר. אבל פירלו, כמו שכבר אמרתי, הוא אלוהים.

תפסתי את אחי הגדול ואמרתי לו שאין סיכוי שמישהו בארץ יאמין לי שאלוהים נגלה אליי ואני בטוח שחבריי יגידו שהזיתי. רדפתי אחרי האליל שלי בלי להתבלבל; בין ההמון האמריקאי האדיש למראה האיטלקי הצנום, כאשר הייתי קרוב אליו מספיק, קראתי לו "מאסטר פירלו!". הוא הסתובב לו וממש כמו אורן חזן, אח שלי קצת התמהמה עם הצילום. היה חשוב לי להזכיר לו שני דברים באופן ספונטני:

1. אתה ה-MVP של מונדיאל 2006, עם רגע אלוהי בדקה ה-119 בדורטמונד.
2. יורו 2012 הייתה תצוגת המשחק הטובה ביותר שנראתה על ידי שחקן למשך טורניר שלם.

אנדראה חייך ושאל אם אני ארצה להצטרף אליו לארוחת ערב (זה מה שחלמתי שהוא אומר) ואמר לי תודה, לא לפני שאחי תיעד 50 תמונות ברצף של עשר השניות הללו.

בשעות שאחרי שאלתי את אחי מספר פעמים אם הוא בטוח שזה באמת היה פירלו. חשבתי על הדברים שאמרתי לו באופן ספונטני והצטערתי שלא אמרתי לו שיבוא לשחק במכבי חיפה.

אלון יצחקי כתב בפוסט נפלא, שהמעבר ממילאן ליובנטוס זה בדיוק מה שפירלו היה צריך. ואני אומר שזה בדיוק מה שיובנטוס הייתה צריכה בשביל לחזור לקדמת הבמה. שנת 2012 הייתה מדהימה לפירלו ויובנטוס ואני באמת מתכוון לדבר השני שאמרתי לגאון האיטלקי. מי שראה את מה שפירלו עשה ביורו 2012, ראה שחקן בשיאו, עם טאצ' אלוהי ברמות של מראדונה את זידאן. במשחק הראשון, נגד ספרד בשלב הבתים, פירלו בישל באומנות לדי נטאלה את שער היתרון במשחק שהסתיים בתיקו. צירפתי סרטון מלווה במוזיקה כל כך "פירלויית" לסיכום מהלכיו ביורו 2012.

זה ידוע שפירלו יכול היה לעבור לשחק בספרד או אנגליה, אבל פירלו, ממש כמו דל פיירו ,טוטי, בופון או קיילני, בחר להישאר באיטליה, בבית ובמולדת ולהיות גיבור לאומי ומודל לילדים איטלקים ומספר ישראלים. אני לא בנאדם משוגע כמו ההוא (בחור ישראלי) שקרא לבת שלו "קימי", על שם קימי רייקונן, הנהג הפיני בפורמולה, אבל באמת שחלפה בראשי המחשבה על השם אנדראה לאחד מילדיי. אשתי הסכימה לבסוף לקרוא לדג הכי יפה שלנו פירלו, שנפטר אחרי ש"אוזיל" הדג הדיח אותו מהאקווריום, כאילו היה זה בית האח הגדול לדגים.

תודה אנדראה
(אנדריי בישראל)