מכבי נתניה של אייל סגל היא "הבת של השכן" בשכונת הכדורגל הישראלי- מיקומה הגיאוגרפי נמצא במרכז שבין שתי הערים הגדולות בהן שוכנות שתי קבוצות הכדורגל הבכירות של "מכבי" בישראל. נתניה היא אינה מכונה של תארים וניצחונות כמו מכבי ת"א' אך את "התהליך" המייגע והמייאש אל עבר ההצלחה ובניית הסגל, היא גדעה וסיימה עוד מזמן בניגוד למכבי חיפה.

אט-אט מתחילה מכבי נתניה לאמץ את ערכי "המכביזם" – בשקט מופתי בנתה נתניה הקיץ סגל יהלומים שהשכיח את עזיבתו של עלי מוחמד, ממצטייני הקבוצה בעונה החולפת. גולת הכותרת של חלון ההעברות האחרון עבור נתניה בפרט ועבור הכדורגל הישראלי בכלל, הייתה שיבתו של אלמוג כהן לשרון.

כהן, אחד הליגיונרים הבכירים בישראל, חזר למולדתו אחרי תקופה נפלאה בשתי הליגות הבכירות בגרמניה. תוך ימים מספר, חבר רועי קהת לכהן, בדרך, אולי, לבניית הקישור המרכזי הטוב והאיכותי בליגה. שני המנועים של נתניה במרכז המגרש מגיעים לשרון עם סיפור אישי ומטענים שונים לגמרי – קהת, שגדל בקריית שלום, נשם אוויר פסגות באוסטריה, אך התרסק במדי מכבי חיפה מול כהן הבאר-שבעי, שהגשים את החלום האירופאי הגדול, ויחזור לישראל בתור אחד מכדורגלניה הפעילים הגדולים ביותר.

בתקופה הקרובה ישחקו השניים כתף אל כתף במדי מכבי נתניה וייצרו יחד עם היקה האלבני, פיניש, מלמד, אולסק וכמובן עם גבי קניקובסקי הדריבליסט המבטיח, את הקישור החזק שנראה בליגה מזה שנים. לכל זה תוסיפו את פאטוס בצ'יראי בחוד, שליכולת הכיבוש שלו נודענו בעונה שעברה ואת שחקני ההגנה החדשים מספרד אותם יחנוך מנהיג הקו האחורי ויקי כחלון הקפטן והרי לכם קבוצה שיכולה להילחם על כל התארים בעונה הקרובה ואולי אפילו להשיב את הצלחת לשרון לראשונה מזה 36 שנים.

על הקווים, הצמד דראפיץ'-ברדה יגיע השנה מוכן ודרוך יותר, הם יודעים שבניגוד לקרב הפנדלים בגמר הגביע האחרון, שהכרעתו הייתה נתונה בידי האל, את פתיחת העונה הזוועתית של מכבי נתניה בעונה שעברה, הם היו יכולים למנוע עם קצת יותר מוכנות וקצת פחות שאננות.

בניגוד למכבי ת"א האלופה "הטרייה", חדר ההלבשה של נתניה מלא בכוכבים, אך ריק מפרסונות וממלחמות אגו. סגל ודראפיץ' בחרו בפינצטה את האנשים המתאימים למשימה – השחקנים והצוות המקצועי שיביאו להם את מקסימום הנקודות במינימום בעיות ודרמות מיותרות. השמות שהגיעו לנתניה בקיץ האחרון ובקיצים שקדמו לו חייבים לגרום לשינוי התודעה הקבוצתית – מכבי נתניה היא כבר לא "הבת של השכן", היא לא הקבוצה הנחמדה, הצבעונית והכיפית. בקבוצה "נחמדה" שחקנים כמו אלמוג כהן, פאטוס בצ'יראי וגיא מלמד לא אמורים לשחק. מעתה, מכבי נתניה חייבת להפוך לדורסנית, לא מתנצלת, קבוצה שרוצה לנצח, חייבת לנצח. את המחמאות היא צריכה להעניק ליריבות, את הנקודות להשאיר אצלה.

עזבו

עלי מוחמד (בית"ר ירושלים), ברנקו ורגוץ' (אנורתוסיס), דידייה קוגבנייה (הפועל חדרה), ג'ייק רוזנסקי (הפועל עפולה), דודי תירם (אסטרה גיורגיו), ג'ונתן בורנשטיין (שיקאגו פייר), דודו טוויטו (מכבי פ"ת). הושאלו- תומר ליטיבינוב (הפועל א.א.פאחם), שובל גוזלן (מ.ס אשדוד), עבאד ג'בארין (הפועל א.א.פאחם), אילון ירושלמי (סקציה נס-ציונה), נפתלי בלאי (הפועל פ"ת), מוטי ברשצקי (הפועל ת"א).

הצטרפו

רומן גולובארט (סלאמיס), רון אשכנזי (רמת השרון), יובל שדה (רמת השרון נוער), אלמוג כהן (אינגולשטאדט), צליל נחמיה (סקציה נס-ציונה), בורחה הררה (אלבסטה), רועי קהת (מכבי חיפה), בן תורג'מן (הפועל ב"ש), רז כרמי (בני לוד).

סגל מכבי נתניה

שוערים: דני עמוס, רז כרמי, גולן אלקסלסי.

בין הקורות יעמוד ככל הנראה גם העונה דני עמוס. בשנים האחרונות עמוס הפך לאחד מבכירי השוערים המקומיים בליגה, מה שמעניק לנתניה יתרון קל על קבוצות אחרות שהימרו על שוערים זרים בחלון ההעברות האחרון. יחד עם זאת, דני הוא לא בדיוק המודל המושלם ליציבות ובעונה החולפת נתניה איבדה יותר מדי נקודות (ויש שיגידו אפילו גביע) בגלל טעויות לא מחייבות כלל וכלל של האיש והזקן. בזמנים שכאלה, יוכלו המאמנים לשים מבטחם בגולן אלקסלסי, שעם קצת ניסיון יוכל לכפות רוטציה אפילו על שוער ברמתו של דני עמוס.

הגנה: טים הויבך, רומן גולובארט, צליל נחמיה, דולב אזולאי, יובל שדה, בורחה הררה, בן תורג'מן, עיסאם אייסה, ויקי כחלון, מוחמד זבידאת.

טים הויבך, הזר הבולט בהגנת נתניה, זכה לחיזוק משמעותי מספרד בדמותם של גולובארט והררה, יחד עם ויקי כחלון הקפטן ובן תורג'מן שהגיע לשרון כל הדרך מבאר שבע, נתניה תעמיד העונה הגנה מאד מנוסה ואחראית. העובדה שחלק מפרטיה למדו את מלאכת הבלימה בבירות הכדורגל של גרמניה וספרד תעניק ערך מוסף למערך ההגנה של היהלומים.

קישור: אלעד שחף, ניקו אולסק, גבי קניקובסקי, אלמוג כהן, סתיו פיניש, ג'האמיר היקה, אביב אברהם, רועי קהת. 

למרות השמות הגדולים, עקב האכילס של נתניה נמצא דווקא בקישור, או ליתר דיוק בחלקו האחורי של הקישור. מבין כל שחקני מרכז השדה רק ניקו אולסק יכול לשמש כקשר אחורי, אולסק הוא שחקן מוכשר לכל הדעות, אך נתוניו הפיזיים הצנומים למדי עלולים למנוע ממנו למלא את תפקיד זה נאמנה. בכל האלופות האחרונות בישראל בשנים האחרונות, בלטו במיוחד מספרי ה-6, "הגרזנים"- בין אם זה היה ג'ון אוגו בבאר שבע, גל אלברמן בשלושת האליפויות הרצופות של מכבי ת"א או דן גלזר באליפות האחרונה של הצהובים, הקשר האחורי תמיד בלט, בלם, ייצר התקפות וגמע קילומטרים.

בקישור של נתניה ניתן למצוא מספר רב של שחקנים שיוכלו לספק יצירתיות, מהירות, כדרור וחכמת משחק, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שאין לקבוצה קשר אחורי אחד לרפואה. גדולתה של נתניה תימדד אם יתרונותיה הרבים יצליחו לכפר על חסרונה היחיד, אך המורגש.

התקפה: פאטוס בצ'יראי, רון אשכנזי, גיא מלמד, יונס מלדה. 

נתניה לקחה סיכון גדול בכך שהיא מתכוונת לרוץ השנה רק עם פאטוס בצ'יראי בתור החלוץ המרכזי הבכיר היחיד בסגל. במידה ובצ'ראי ייחטף לקראת סיום חלון ההעברות או אפילו בינואר ע"י קבוצה מאירופה, תרחיש שאינו מופרך כלל, מחטף זה עלול לפגוע בהמשכיותה של הקבוצה (ראה ערך הפועל חדרה בעונה החולפת). מלבד גיא מלמד, אחד החלוצים היותר רב-גוניים שיש בישראל, לדראפיץ' ישנו אס נוסף בשרוול והוא כמובן יונס מלדה החלוץ האתלטי והמרשים שישתוקק לקבל העונה דקות יקרות בבוגרים, דקות אותן פוטנציאל גדול שכמותו אמור לקבל בזכות ולא בחסד.

כדאי לשים לב: דווקא לאחר החמצת הפנדל המכריע בגמר הגביע, זו העונה בה גבי קניקובסקי יוכל סוף-סוף להראות לנו מה הוא שווה באמת. ריבוי השחקנים בקישור הקבוצה יפעיל לחץ חיובי על קניקובסקי הצעיר בעונת המפתח בקריירה שלו, במהלכה יוכל אולי לבסס את מקומו כשחקן נבחרת לגיטימי ולהפוך לשחקן הצעיר הטוב בישראל. קניקובסקי טעם כבר את טעם הכישלון על הבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי, עכשיו הגיע הזמן שהוא יכבוש את הפודיום כמנצח.

הימור על מקום בסוף העונה

השינוי שמכבי נתניה עברה מאז ששבה לליגת העל ועד לימים אלו בהן היא הופכת לחברת קבע בצמרת הכדורגל הישראלי הוא עצום. למכבי נתניה יש את החבילה השלמה שיכולה להביא אותה להצלחה – קהל דוחף, צוות מקצועי מעולה ומגובש ושחקנים מצוינים. תמיד הייתי מאלה שאוהבים את הרומנטיקה בכדורגל ואין דבר יותר רומנטי מסיפור אהבה נושן שהופך בימים אלו לרלוונטי מתמיד, אך יחד עם זאת, את ההימור הבא אני אקח בזהירות – למרות הסגל הקצר יחסית, נתניה תכבוש, בסיומה של עונה חלומית את המקום השני או השלישי.