פרויקט לגדל ספורטאי #4 – איזה הורה של ספורטאי אני? – חלק א'

לפרקים הקודמים בסדרה

הדקה השבעים כבר חלפה, בחצי המגרש השני המשחק כבר הסתיים. עירוני הוד השרון מובילה 10-8 על פרדסייה, לאחר שהפכה פיגור 2-7 במחצית. השופט לוקח את הזמן, ואני כמו לפני 25 שנה בבלומפילד צורח עליו שישרוק לסיום. קול כבר אין לי (בכל זאת הילד כבש צמד שערים בפעם הראשונה..) ועדיין עד השריקה המסכמת כולי בלחץ. כשמגיעה השריקה, פלטתי "יש" שהעיר לא מעט שכנים בשכונה הצמודה לקומפלקס האימון. ככה זה להיות הורה של ספורטאי מתחיל. באמת? זה חייב להיות ככה? כולנו אותו דבר? כנראה שלא.

ילדים בגשם
Credit: U.S. Air Force Photo/Staff Sgt. April Quintanilla

על ארבעה סוגי הורים לספורטאים שתפגשו במגרשי הספורט בהם משחקים ילדים מדבר הטור – "המאמן", "הורה גדר", "המלווה" ו-"הפאסיבי". כמובן שיש גם הורים בין סוגים אלו, אך זה פילוח של שתי נקודות קיצון ושתי נקודות אמצע על הסקאלה. נושא זה, שבעצם מחולק לשני טורים, הרביעי והחמישי במספר בפרוייקט לגדל ספורטאי, עוסק בנו ההורים. בטור זה אנסה לגעת קצת בסוגי ההורים השונים המלווים את הילד בתחילת הקריירה הספורטיבית שלו, בנטל אותו הם לוקחים על עצמם, הלחץ המופעל על הילד להישגיות ועוד.

לצורך כתיבת הטור, פירסמתי שאלון בן עשר שאלות כלליות תחת הכותרת "איזה הורה של ספורטאי אני". בנוסף, הכנסתי עוד חמש שאלות סטטיסטיות על מנת לנסות ולהתאים תהליכים שונים. היות ולא הגעתי למספר ממלאי שאלון המסוגל להוות מדגם מייצג, אין האמור בניתוח הנתונים כדי להיות מייצג לדעת רוב. יחד עם זאת, בהחלט ניתן לראות מגמות מסוימות.

אתחיל את הטור ע"י הגדרת כל אחד מארבעת סוגי ההורים כפי שמופיעים בתחילת הטור בסדר יורד מהמעורב ביותר ועד המעורב פחות, ובטור ההמשך אכנס ואציג את השאלות, התשובות ופילוח הנתונים.
הורה מלווה משפיע על הילד בצורה משמעותית, בכל מקרה ובכל אופן, הוא ההורה והציפיות אותן הוא מערים על הילד יכולות להרים או, חס וחלילה, להוריד את הילד. במהלך התקופה האחרונה, נתקלתי בהורים מלווים מסוגים שונים, החלטתי "להדביק" להם כינויים על מנת לנסות ולפענח מה עומד בבסיס הליווי של הילד הגדל כספורטאי. לא אכנס לביקורת או דעה אישית שלי על מי מסוגי ההורים, לא באתי לחנך ולא אעשה זאת.

שנתחיל?

 

המאמן

ה"מאמן" הוא הורה המעורב בכל הקשור לילד ולקבוצה. בדר"כ מדובר על איש מקצוע ספורטיבי או ספורטאי לשעבר, שדוחף את הילד (ואת הקבוצה) ובטוח שהוא יודע טוב יותר מכולם מה צריך לעשות. את "המאמן" תמצאו בכל אימון, משוחח על הענף עם הורים נוספים, ובכל משחק על הגדר, צועק ומכוון לא רק את הילד שלו, אלא גם את שאר הילדים. הוא בקיא בשמות הילדים בקבוצה וצועק ומכווין כאילו היה מאמן לכל דבר ועניין. לעיתים קרובות יחלוק על החלטות המאמן וידאג שכל מי שסביבו ישמע ויאלץ להסכים.

הורה מסוג זה יהיה בקשר רציף עם המאמן ולא יסתמך על שיחות עם הילד בלבד, ישיא עצות מ"נסיונו" גם למאמן וינסה לדחוף את הילד למקום שהוא חושב שהמתאים ביותר עבורו, גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם החשיבה של צוות האימון.

בבית סביר להניח שהורה מסוג זה יעבוד עם הילד פסיכולוגית ופיזית. כל עוד הילד יצליח, ההורה ישקיע זמן וכסף על מנת לשפר אותו, כך שבבוא היום, הילד יסווג כמצטיין ובכך יסב גאווה להורה. הגישה של הורה מסוג זה, עלולה להיות מקרה קלאסי של צל"ש או טר"ש שכן, לפעמים הלחץ על הילד גדול ולא כל ילד בנוי בגיל צעיר להתמודד עם הורה דומיננטי וחזק בתחום הספורטיבי. יחד עם זאת, במידה והילד אכן עילוי, השקעה מסוג זה אכן יכולה להביאו לקדמת הבמה ולהפוך אותו לספורטאי מצטיין.

ילדים, מאמן
Credit to "Pixabay"


הורה גדר

הורה גדר הוא "המאמן" בקטן. אחד שיעמוד על הגדר בכל המשחק, יעודד את הילד שלו וילדים אחרים בקבוצה, אבל, ופה זה אבל גדול, לא יעביר הוראות או ביקורת על שחקנים האחרים, אלא לילד שלו בלבד.

הורה גדר, הוא הורה שמגיע לאימונים לסירוגין, אבל מתעניין באימון, לרוב לא יחלוק בפומבי על תפקוד המאמן, אך גם זה קורה (בטח כשמדובר בילד שלו). הורה זה ככל הנראה אוהד של קבוצה, אחד שפוקד את מגרשי הספורט בצורה קבועה, מבין את רזי המשחק ומתפקד, כסוג של מוטיבטור ומכוון לילד שלו. הוא יתעניין בהתקדמות הילד ויבדוק אפשרויות פיתוח נוספות, ישקיע בציוד איכותי ובאספקטים נוספים.

היות ובמקרה הזה לניגוד לסוג ההורה הקודם, מדובר על התחברות רגשית חזקה מעבר לתחושת הרצון להצלחת הילד, קיים אלמנט של רצון להשקיע עוד ועוד, גם אם הילד אינו עילוי, שכן הראייה אינה קוגניטיבית אלא רגשית. הרצון של ההורה יכול להאפיל על התקדמות הילד. ההורה לפעמים שמח יותר מהילד בהצלחה ולוקח קשה יותר מהילד כשלונות, המצב הזה הוא בסיס להביא את הילד לרצון להניח את הספורט בצד, על מנת לקבל קצת "שקט" מההורה.

לכן "הורה גדר" חייב לשלוט בעצמו, תוך מתן הבמה כולה לילד ולהתפתחותו, לתת "ספייס", לאזן ולהוריד לחצים, גם על חשבון עצמו, כדי שלא יגיע למצב בו הילד ממשיך לשחק רק על מנת לרצות אותו.

 

המלווה

הורה מלווה אינו רואה את הספורט כמטרה, אלא כאמצעי להעצמת הילד בתחומים נוספים במקביל להתפתחות הספורטיבית. ובמידה והילד אכן מצליח, יתפתח הורה זה מסוג זה לשלב ביניים, כנראה לפני הפיכתו ל"הורה גדר". הורה מסוג זה אינו מגיע ממקום של רגש או "פאשן" למשחק, אלא ממקום של רגש להעצמת הילד, ויכול אף להעביר את הילד דרך מספר ענפי ספורט שונים בתחילה, עד שיקבל מהילד את ה-OK שנמצא הספורט אליו הילד מתחבר.

הורה מסוג זה יהיה מעורב פחות במשחקים, אך יגיע לצפות בכולם (או לפחות מרביתם), ולאימונים יגיע על מנת להביא ולהחזיר את הילד. את המידע על ההתפתחות יישאב מהילד עצמו ולא מהמאמן. שאלות כמו, "אתה מרגיש שאתה מתפתח?" או "נהנית באימון?" יהיו שאלות מפתח לעומת שאלות כגון "מה עשיתם היום?" או "על מה עבדתם באימון?" .

הורה מסוג זה, אמנם לא בצורה מכוונת, לא יעמיד את הספורט במרכז חייו של הילד, ובמידה ועל הילד להחמיץ אימון עקב סיבה חשובה יותר לדעתו, לא יהסס לעשות זאת. במידה מסוימת, הוא יפעיל פחות לחץ על הילד, שכן שוב, ההצלחה בספורט אינה המטרה העיקרית. הסבירות שהורה מסוג זה ישקיע זמן, מאמץ או כסף בנוסף, קטנה, אלא אם כן יתברר שהילד אכן פוטנציאל משמעותי להצלחה, ואז באבולוציה של הורה לספורטאי, הוא כבר למעשה נמצא בשלב הבא.

 

הפאסיבי

הורה פאסיבי, כשמו כן הוא. הוא אינו רואה את הספורט כאופציה למקצוע עתידי, אלא רק כ"חוג" שמעסיק את הילד ובמקרה הטוב מרחיק אותו מההתמכרות המסוכנת למסכים. הורה מסוג זה יביא ויחזיר את הילד מאימונים, ישוחח איתו על האימון על מנת להבין האם החוג הוא החוג הנכון, במשחקים יגיע ההורה, אך יבצע מטלות שונות תוך כדי המשחק (לרוב עבודה). ברוב הזמן יתעניין פחות במשחק עצמו, אך יתעניין בסיום מול ההורים מהסוגים האחרים, איך היה על מנת ליצור סביבה נוחה לשיחת תמיכה, עידוד או פרגון עם הילד בהמשך.

הורה מסוג זה לא ישקיע מעבר להשקעה הנדרשת הבסיסית, ולעיתים קרובות ישלב "חוג" נוסף עם הספורט התחרותי. לעיתים, גם ייתן לחוג הנוסף עדיפות, באם יראה כי הערך המוסף בחוג הנוסף עולה על זה המתקבל מהספורט התחרותי.

 

לאבולוציה של הורה לילד ספורטאי אין חוקיות ברורה, קיימים שלבים של עליה ונסיקה במעורבות, אך גם שלבים של רגרסיה ונסיגה. היכולת של הורה להמשיך ולהתמיד יחד עם הילד, חשובה מאוד לילד עצמו ולפיתוח ערכים ורכיבי אישיות מהם יוכל להנות בעתיד. גם אם הספורט לא יהיה בראש מעייניו. כמובן שקיימים סוגים נוספים של הורים, אך ככל הנראה נמצא אותם בין שלבי הסולם אותם כתבתי בטור זה.

אני מודה, אני "אבא גדר"!

 

הערת כותב:

על פי תגובות שקיבלתי לאור כתיבת הטור והבקשה למילוי השאלון שליווה את כתיבתו (את הנושא לטור הבא, אני נוהג "לפרסם" על מנת לקבל פידבקים לפני כתיבתו), עולה שקיים הבדל משמעותי ברמת ההשקעה בילד הספורטאי הראשון לאלה שבאים אחריו. היות ואת הפרוייקט אני עושה כמלווה את בכורי, אין לי את היכולת כרגע להתייחס לנושא זה, יחד עם זאת, אני מבטיח להתייחס לנושא זה בטור עתידי, אותו אכתוב בשילוב הורים המגדלים יותר מילד ספורטאי בודד.

נעם פרוסטיג
אוהד גדר
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח