עמיר פלג – הפעם טעית

עמיר פלג הוא אחד הכוכבים של ידיעות אחרונות ואחד הבודדים שיש לו טור שבועי, ועוד על עמוד שלם, שזוכה גם למקום של כבוד באתר האינטרנט של YNET. הטור מוקדש כולו לנפלאות הספורט הישראלי.
לפלג יש שפה עשירה ולשון חדה, אפילו חדה מאוד. כל כך חדה שנדיר שהיא מוציאה מילה חיובית על משהו או מישהו בספורט הישראלי.

ההתמחות של פלג בטור הזה היא לאתר ציטוטים של אנשי ספורט ולהשוות אותם למעשים שלהם בפועל או בכלל למציאות, ולגלות שאין התאמה בין המילים לספרות. מצד אחד זה משעשע והרבה פעמים נכון, ומצד שני מי מאיתנו אינו משנה את דעתו מדי פעם, או אפילו, חס וחלילה, טועה? לפלג זה לא ממש חשוב אם המשפטים נאמרו לפני עשר שנים ומאז זרמו הרבה מים בירקון המזוהם, והוא בדרך כלל לא מפספס אף הזדמנות ללגלג על אנשי הספורט.

לעיתים אני מסכים איתו ולעיתים לא, אבל הוא מרתק והרבה פעמים מאיר נקודות מעניינות ולעיתים קצת חשוכות, ולכן אני קורא את הטור כמעט בכל שבוע.
בדרך כלל הסגנון שלו קצת אגרסיבי מדי לטעמי, אבל הוא מצליח לעקוץ בלי לחצות את גבול הטעם הטוב. אלא שבטור האחרון שלו הוא כבר איבד את הפרופורציות ואת הרסן, ואני כבר לא יכולתי שלא להגיב.

newspapers, עיתונים, תקשורת
קרדיט: Pixabay

הפעם פלג בחר ל”היכנס” בהנהלה של מכבי חיפה שהחליטה להרחיק מהאיצטדיון חלק מהקהל (הקומץ) שמקלל ומגדף את השחקנים. הוא כל כך עסוק במעשיה הפסולים, לדעתו, של ההנהלה עד שהוא מצדיק לחלוטין את ה”אוהדים” (בכוונה שמתי אותם במרכאות) המקללים.

בחרתי שני ציטוטים נבחרים:
“למשחק בירושלים הגיעו רק עשרות אוהדים מהאולטראס, קבוצתם הפסידה 2:0, והם קיללו. סו וואט? איפה כתוב בחוק שאסור לקלל במגרש כדורגל?”
“מאיזה גיל של שחקנים מותר לקלל אותם?”

בחלקים אחרים בטור הוא מלגלג על השוער הצעיר עומרי גלזר שבכה אחרי שספג קללות מה”אוהדים” ועל השחקנים שלוקחים ללב את הגידופים והקללות ולא מתנהגים כמו גברים.

עמיר פלג, שזוכה לבמה מרכזית בשניים מכלי התקשורת הפופולריים בישראל, נותן בעצם לגיטימציה לאוהדים לקלל ולגדף ומבחינתו זה כשר וראוי, והוא רק מתלבט מה הגיל שנכון להתחיל.

מעניין אותי מה פלג היה כותב אם קוראי העיתון היו עומדים מתחת לחלון משרדו הממוזג, מדי יום, ומקללים אותו, את אימו, את אשתו וילדיו ומדרגים את איכות הכתיבה שלו ואת כישוריו במספרים הנמוכים מאחד.
הוא כנראה היה מכנה אותם חוליגנים או עבריינים ודורש לסלק אותם מהרחוב ואולי אפילו מזעיק את המשטרה כדי שתשתיק אותם, ובצדק.
אבל לקלל בני אדם שמתפרנסים מכדורגל זה בסדר מבחינתו של “מר” פלג. אז מה אם הם מקללים, או בשפתו “סו וואט”. לדעתו זה בסדר, כי לא כתוב בחוק שאסור לקלל במגרש. נו באמת פלג? האם צריך בכלל לכתוב בחוק שקללות זו לא צורת התקשורת המקובלת בין בני אדם?

עומרי גלזר מכבי חיפה
גלזר. מאיזה גיל מותר לו לקחת ללב? Credit to “Maccabi Haifa FC” Facebook page

אני ממש לא נאיבי ואני יודע שכמעט כולם מקללים כשהם ביציע. גם אני עושה את זה. אלא שאני עושה את זה ביני לבין עצמי או עם שכניי ליציע ובלהט המשחק, ולא מצדיק את המקללים בעיתון הנפוץ במדינה. ברור לי שזו לא ההתנהגות הראויה כי גם אם השחקן שיחק לא טוב או שהקבוצה הפסידה, אני מבין שהוא עדיין בן אדם.

“מר” פלג, האם אתה מקלל שחקנים בהצגת תאטרון אם ההצגה גרועה או שהם לא ממש התאמצו?
האם אתה מקלל את הקופאית בסופרמרקט אם היא טעתה?
נכון שאוהדי כדורגל שונים מצופי תיאטרון או לקוחות בסופר, מכיוון שהם מאוד מעורבים רגשית במתרחש במגרש, אבל שחקני תיאטרון וקופאים באים להתפרנס, לשרת ולגרום הנאה ללקוחותיהם/צופיהם בדיוק כמו שחקני כדורגל.
אז למה זה מוצדק שמקללים את שחקני הכדורגל ואת שחקני התיאטרון לא?

ומילה אחרונה על הקריקטורה שמלווה את הטור ובה רואים את יענק’לה שחר מטפל ב”תינוק” הבוכה עומרי גלזר: מיותר.

פלג נוהג בעיקר לצטט דברים שנאמרו בע”פ, ולעיתים בלהט הרגע, בעוד הטור שלו נכתב אחרי מחשבה ותכנון, ובמקום ממוזג ונינוח, מה שהופך את הטקסט הזה להרבה יותר גרוע.

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!