אנחנו נולדים, מחפשים את הייעוד שלנו, אולי מוצאים ואולי לא, ואז מתים. ככה זה, והדבר תקף בנוגע ל- 99.99% מהאנשים שנולדו עד היום. אבל זהו לא הסיפור אצל ארנסט מאבוקה.
מאבוקה נולד להגביה את הכדור. אתה רואה את זה עליו. התרנגול מקרקר בבוקר, השמש שוקעת במערב ומאבוקה מגביה כל כדור שנקרה בדרכו. הוא חדור מטרה, אך נינוח – שילוב שמזכיר את אבשלום קור בחידון התנ"ך ביום העצמאות. כמו קור, מאבוקה יודע שבנישה שלו – הוא חסר מתחרים. הוא יגביה את הכדור, ויהי מה. לשם כך הוא נולד.
אולי זו הייתה ילדה מאוד יפה מבית הספר היסודי בדואלה שבקמרון, שאמרה שתתחתן עם מי שיבעט את הכדור הכי גבוה. אולי זהו בכלל פיצוי היסטורי על אייל משומר. אולי זאת עוד פעולה חסרת משמעות אמיתית כמו אינסוף פעולות במהלך ההיסטוריה האנושית. את מאבוקה זה לא מעסיק. הוא כאן כדי להגביה.
הוא לא מתרשם ממזג האוויר, מהמצב הביטחוני, ממצבי רוח, מאהבה, שנאה או, רחמנא ליצלן, הכפירה אשר נקראת כדור רוחב – הוא תמיד מגביה, מאבוקה. 185 פעמים בעונת כדורגל, ליתר דיוק.
רצה הגורל, במחזור השני אשתקד, בדקה ה-30 במשחק מול הפועל באר שבע, ארנסט הגביה כדור שפגש את הראש של ניקיטה רוקאביציה והפך לשער. שמחתי ביציע. ממש.
כשחזרתי הביתה צפיתי בתקציר, הסתכלתי על ארנסט וקלטתי אותו שם חוגג. מזייף אורגזמה. אדם נורמטיבי לא חוגג בשיגעון את זה שהוא קם בבוקר. מאריו באלוטלי תירץ את אי חגיגת שעריו בכך שהדוור לא חוגג אחרי שהוא מניח את הדואר בתיבה. ארנסט לא אמור לחגוג אחרי הגבהה שהפכה לגול. זאת לא המטרה שלו.
המטרה של מאבוקה היא להגביה. בלי לחשב רווח או הפסד, בלי להקדיש תשומת לב להשלכות או להשפעות.
גול, הרחקה של בלם, כדור רע שגורם למתפרצת או הריגת בעל כנף בשמיים אינם בתחום השיפוט שלו, והוא סך הכל ממלא את ייעודו.
סיזיפוס בן המאה ה-21 שלובש חולצה ירוקה.
אסיים את הטור בבקשה קטנה לשנה החדשה: אייל גולן ואביב גפן התפייסו ועשו יחד תכנית. ראובן עטר עבר להפועל חיפה. שמעון גרשון – לבית"ר ירושלים. פיגו – לריאל מדריד. אורנה ומשה דץ התגרשו. ארסן ונגר עזב את ארסנל. טל מוסרי ערק לניקולודיאון מערוץ הילדים.
אז בבקשה ארנסט, אם תוכל לחרוג מייעודך אחת לכמה זמן – ולתת כדור רוחב עם נטייה קלה אחורה. שלומי אזולאי מחכה שם בחוץ.
שנה טובה.
תגובה אחת
אזכור מופיע גם ב בני יהודה – אנחנו: לאט לאט | מצד שני