לכל גבר היה את הרגע שבו הוא הבין שעליו להתבגר, להפוך למבוגר האחראי ולדאוג למשפחתו. אצל חכים זייך הזמן הזה הגיע מוקדם מאוד מהצפוי, בזמן שעולמו נחרב והקרקע נשמטה תחת רגליו – אביו נפטר לאחר מאבק ממושך במחלה קשה כשהוא היה רק בן 10. האח הקטן מבין תשעה אחים הבין שיש דרך להציל את משפחתו, להצליח בכדורגל על מנת להתפרנס. זייך הקטן בחר באומץ על פני הפחד, אך מעולם לא ציפה שיהפוך לשחקן בינלאומי של ממש.
למזלה של המשפחה, שהייתה קשת יום עוד לפני הטרגדיה, לזייך היה מנטור אישי משלו, כזה שירחיק אותו מצרות בדרונטן שהייתה מלאה בחדשות רעות. אזיז דופיקאר, כדורגלן העבר, המרוקאי הראשון ששיחק בנבחרת הולנד, לקח את הילד הצעיר תחת כנפיו ושיחק איתו כדורגל, למרות הבדל של 30 שנה בין השניים. חברות הנפש נוצרה תחת האובדן – גם אביו של דופיקאר נפטר, הרבה לפני שפרץ בכדורגל. חבר האמת הגיע בדיוק בזמן, לאחר שזייך נשר מבית הספר בגיל 16.
הרבה אוהדי כדורגל ראו את התוקף המרוקאי מככב באייאקס, גם בשלבים המתקדמים של ליגת האלופות ולא הצליחו להבין מדוע הוא לא עובר לקבוצה שנחשבת לגדולה יותר. זה בגלל שזייך לא עושה חשבון לאף אחד ומחשיב את עצמו כאדם כן מאוד שמספר הכל ללא חשש. "אני אומר את מה שאני חושב וזו הסיבה שאני לא הבחור שהכי קל לאמן אותו" אמר פעם. לאחר שהפך למקצוען וביקש מאימו לקנות לה בית (וסורב, רק בהתחלה) הצליח לעבור לקבוצה ההולנדית טוונטה, קיבל לאחר זמן מועט את סרט הקפטן ובאותה מהירות איבד אותו, כשקושר במעבר לקבוצה אחרת, הוא יצא כנגד השאיפות הקטנות של המועדון וביקש לעבור קבוצה.
כמו רובין ואן פרסי, זייך למד לשחק כדורגל משובח ברחוב עם ילדים שמבוגרים ממנו בהרבה, הוא אפילו חיכה לקבל מכות במגרש ולהשפיל שחקני שכונה בתרגילים מרהיבים. לשניים הייתה דרך יציאה מפתה החוצה – ואן פרסי ההולנדי קיבל הצעה לעבור לארסנל לאחר שהסתבך עם כל המאמנים בפרנקפורט, אצל זייך הגאולה הגיעה מצד אייאקס שקנתה אותו ב-10 מיליון. בקבוצה רצינית כמו אייאקס הבחור ה"חצוף" הבין שעליו להתחיל להתגמש בשביל לא לפוצץ את הקדנציה שלו במועדון הגדול.
זייך נכנס לתודעה של כל חובב כדורגל אחרי הריצה המדהימה של אייאקס בליגת האלופות, כשקבוצת האנדרדוג מלאת הצעירים הגיעה לחצי הגמר וכמעט קטפה את הפרח שהיה כמעט בלתי אפשרי לקטוף – אליפות אירופה. לשחקן היצירתי היה חלק ענק בהבאת הקבוצה עד הלום, בישל והבקיע מול אריות אירופה כמו יובנטוס וריאל מדריד, לא לדבר על כך שהעיף אותם מהתחרות היוקרתית בנוסף לבישול וגול במשחק מלא המהפכות מול טוטנהאם בחצי הגמר. צ'לסי גיששה לגבי השחקן בעבר, אבל רק לאחר שהשפיל את שחקניה במשחקי ליגת האלופות השנה, הכחולים החליטו סופית שהם רוצים את השחקן ה"בעייתי" בקבוצה.
אז מה זייך בן ה26 (יהיה בן 27 שיגיע לצ'לסי) יכול להציע לבלוז? קודם כל, חלק מהניסיון שלו והחוצפה החיובית. רבים מהשחקנים של צ'לסי נראים כחוששים במשחקים ומעדיפים לשחק על בטוח – לזייך יש את התעוזה ואת הכישרון לפרוץ הגנות שמעדיפות לתת לצ'לסי להניע את הכדור מבלי שום תועלת. היצירתיות של המרוקאי יכולה רק להוסיף ליכולות הגבוהות של שחקנים מוכשרים אחרים כמו הדסון הודוי ופוליסיק. בנוסף לכך, המהגר הכישרוני הוא השחקן היחידי בצ'לסי שמגיע מהקו השני לעמדה התקפית. אולי זה שולי, אבל הוא אוהב לחתוך מימין לאמצע בעזרת הרגל החזקה שלו ולבעוט – בצ'לסי לא בועטים מספיק מרחוק.
המאמן הצעיר לאמפרד שמח עם ההחתמה – "אני מתרגש, אני יודע שהוא לא מגיע עכשיו, אבל זה טוב עבורנו ועבור המעריצים לדעת שהוא מגיע לכאן בעונה הבאה". אין פלא שלמפארד מתרגש, יכול להיות אפילו שזייך מזכיר לו את עצמו – לאמפרד היה פליימייקר עם אינטליגנציה נדירה על המגרש ויכל לשנות את כל המשחק במסירה אחת בלבד, כך גם זייך נוהג. יש לו מסירה מיוחדת שמבטלת שלושה שחקנים לפחות ויכולה להגיע עד לשחקן שנמצא ממש לבד מול השוער. הוא יוצר את מספר המצבים המסוכנים לשער הכי גבוה בליגה ההולנדית, עם ממוצע של 3.3 למשחק. זאת בנוסף לבעיטות חופשיות נהדרות שמוסיפות שלל של שערים ובישולים וקרוסים מוצלחים, שפרט לריס ג'יימס לא כל כך עובדים עבור הכחולים והוא אוהב ללחוץ את שחקני ההגנה, בדיוק כמו שלאמפרד אוהב.
הסיפור של זייך הוא סיפור מהאגדות שמוכרים למהגרים – הבטיחו לאביו המרוקאי שלל הבטחות של חיים טובים יותר בהולנד, אבל לבסוף הוא עבד בעבודה קשה שנתנה לו גרושים. למרות זאת, אביו היה אמיץ ובחר לעזוב את הכל בביתו למען עתיד טוב יותר. הילד שבחר כמו אביו, לא לפחד ולתת הכל למען עתיד משפחתו, הגשים חלום כמעט בלתי אפשרי, אמנם צ'לסי כבר לא אחת מאריות אירופה, אבל האם עם זייך ורכש טוב נוסף היא יכולה לחזור להיות? שווה לסמוך על הילד ההוא, זה ששבר את כל הגבולות.
