סיפורה של ליגה

כדורגל הוא תופעה. אולי מחלה, אולי מתנה, אפשר להתווכח. דבר אחד בטוח, את התופעה הזו חולקים מיליונים – המקצוען שמקריב כמה עשורים מחייו והחובבן שמעביר את מרבית חייו באהבה מן הצד.

מגרש, כדורגל
Credit to pixabay


בין אם מהיציע ובין אם מהמגרש השכונתי, אנחנו החובבנים לא שבעים לעולם. במסגרת לא מקצוענית אחת, לפני מספר שבועות, זכתה "אתלטיקו ניב", קבוצת החובבים שבה אני משחק, באליפות רביעית ברציפות. "ליגת הכדורגל הבינלאומית של ישראל" היא מסגרת כדורגל לא מקצוענית, אשר הוקמה ב-2014 על ידי אורי שניידר והיא כוללת כ-20 קבוצות פעילות בכל שנה. הליגה הוקמה כאשר הבחין אורי כי לא קיימת אף מסגרת מסודרת לכדורגל הלא מקצועני, כזו המשוחקת בשיטה של 11 נגד 11 שחקנים.

לליגה שני מפעלים: הליגה השוטפת, המשוחקת בשבתות במקביל לליגות המקצועניות, ומפעל שני שהוא גביע בשיטת נוקאאוט, המתחיל בסיומה של הליגה הסדירה ובו ניתנת הזדמנות גם לקבוצות שאינן שותפות לליגה עצמה וכך הן בעצם נבחנות לקראת העונה הבאה בדבר צירופן. בליגה משתתפים שחקנים מיותר מ-20 מדינות והיא מהווה מסגרת עבור מקומיים, עולים רבים ואף מהגרים מאפריקה, הרואים בליגה הזדמנות להיות שותפים בקהילה ספורטיבית, שאחרת אולי לא היו מגיעים לכזו.

 

בליגה שיחקו ומשחקים שחקני עבר רבים כדוגמת אלן מסודי, פיטר אמולה, הרמוני איקנדה (לשעבר במילאן!), סקו קונדה ורבים אחרים. הליגה הפכה במהרה לליגה הלא מקצוענית הכי מקצוענית בישראל. הליגה מנוהלת עם טבלאות, סטטיסטיקות, תקנון, סגל שופטים ואתר אינטרנט מסודר. הליגה לא מאפשרת אלימות ואיומים מכל סוג, וכל התנהגות כזו מובילה להרחקה לצמיתות מהליגה. מימון הליגה הוא עצמאי, אך עקב הביקוש הרב של קבוצות חדשות המעונינות להצטרף בכל שנה, ומתוך המחשבה לפצל את הליגה לשתי ליגות נפרדות, תחתונה ועליונה, ישנה כוונה לגייס ספונסרים בעתיד הקרוב. עוד בתוכניות, להוסיף תיעוד למשחקים בעזרת רחפנים, כזה שייצר תוכן ויכניס עוד עניין עבור השחקנים וסביבתם.

הליגה עיקשת, בה הרבה כשרונות, צעירים לצד וותיקים, והמשותף לכולם הוא הלב הענק שכל אחד מביא למגרש, כאילו היה מדובר בליגה מקצוענית לכל דבר. על מנת להעביר מעט ממה שקורה בליגה ולטובת כלל הקוראים שמכירים את תופעת הכדורגל החובבני, האובססיה למשחק, תחושת הקריירה המפוספסת, תסכול מפציעות שגדעו את החלום המקצועני ובעצם כל סיבה שבגללה אנחנו ממשיכים לשחק, החלטתי לספר את סיפורה של הליגה מגובה כר הדשא. זהו סיפור על אהבה ותשוקה למשחק. הסיפור איך אנחנו, השחקנים, הופכים תשוקה וחלום ישן על מקצוענות, למציאות. אפילו אם רק ל-90 דקות ביום שבת אחה"צ, אי שם במגרש הסינטטי של צעירי יפו.

מגרש, כדורגל
Credit to pixabay


הסופר-קלאסיקו שלי

מרגע העלייה לכר הדשא התחושה שונה, אחרת. ״אולי אם הייתי קצת יותר משקיע וקצת פחות ילד, הייתי היום במקום אחר״ מחשבה צצה בראש. ברקע עוברי אורח חולפים, עוצרים רגע להסתכל על מה מדובר, וממשיכים בדרכם. ״זה סתם חבר׳ה״ בטח אומרים לעצמם. בכל מקרה, אותנו זה לא מעניין. בין בדיחה לסתלבט, הקלישאה קמה לתחייה, את המתח בהחלט ניתן לחתוך בסכין. בכל זאת לא בכל יום אתה זוכה לפגוש את היריבה המושבעת במעמד חצי גמר הגביע, כשהדאבל עומד לנגד עיניך.

אותה יריבה, טוענת לכתרים השונים שעליהם לקחה קבוצתך בעלות אי שם בשלהי עונת 2015-2016. מנגד, הם עומדים שם, מתוחים בעצמם, אך גם בטוחים בעצמם. מרגישים שהפעם היא הפעם שלהם. אפילו שמעדו רק כמה שבועות לפני כן, בעטו בדלי בעודו מלא מים. מה זה מלא? מפוצץ. אבל זו כבר היסטוריה, הדלי כבר נבעט. עכשיו נותר להשלים בניצחון את משחק ההזדמנות האחרונה.

המעמד מחייב. שתי קבוצות שרצות ראש בראש, יריבה שמובילה את הטבלה במשך כל העונה, אך מועדת ברגע האחרון, יריבות עקובה מדם של דשא סינטטי החורך את עורך, הכל מתנקז למשחק אחד בו לנו נותר להמשיך לחלום על דאבל שני בארבע שנים ולהם נותר להציל מכבודם ההולך ונרמס. סופר קלאסיקו – גרסת המגרש ביפו.

 

מפסיקים עם השטויות ומתקבצים במרכז המגרש. במהלך ההיסטוריה לא דובר רבות או לפחות לא מספיק, על הכמה דקות האלה שלפני שריקת הפתיחה. הדריכות בשיאה והקפטן (במקרה שלנו שחקן/מאמן/מנהל/גזבר/אפסנאי/ההוא המבוגר מהסרטוני וואטסאפ שמספר בדיחות לחבר׳ה) מתחיל לדבר. תמיד ברצינות שיא תוך התעלמות מוחלטת מכך שבסוף כולנו כישרונות מבוזבזים במקרה הטוב ובמקרה הגרוע חבורה של סוסים מתים.

בכל אופן הוא בשלו. פותח בתקציר על הקבוצה היריבה, היכרות מדוקדקת ואף מטרידה של שחקניה. עובר עמדה-עמדה, שחקן-שחקן וסוקר את החולשות והחוזקות, שלנו ושלהם. אני עומד שם וחושב לעצמי: ״איך אני מקנא בו. אם רק הייתה לי רבע מהסבלנות והנחישות שיש לו בטח הייתי כובש את העולם״. או במילים פשוטות, ״שיהיה בריא, מאיפה הכוחות?״. בתוך כל הרצינות תמיד יזרוק איזו בדיחה באוויר כדי לשבור את הקרח, להעביר מסר ״אני אחד מכם״. דוגמא חיה למנהיגות מהי.

הליגה הבינלאומית של ישראל

המשחק נפתח בהתאם לדגשים שניתנו בתדריך. הפעם, בניגוד לשאר המשחקים בליגה, לא פותחים בלחץ על היריב אלה מנסים למשוך אותו אלינו. דקות לא פשוטות עוברות, במיוחד כשבעיניי היריב רואים את הרצון לנקמה, הרצון להציב עובדה בשטח – גם אנחנו שווים. הם מתזזים ללא הפסקה, שינויי כיוון, דיוק במסירות, הכל נראה בשליטתם, אבל המאסטר מיינד שלנו רגוע. הוא יודע שזה חלק מתוכנית המשחק, או כמו שאומר פרשן ספורט ידוע ״השחקנים יודעים בדיוק איפה הם צריכים לעמוד״. יופי של פרשנות מעמיקה.

ואכן מגיעה העקיצה, כמתוכנן. השתחררות קטנה במרכז, פס ארוך לאחד הסילונים באגף, אחד על אחד מול השוער ו-1-0 קל קשה. אנחת רווחה, ידינו על העליונה. מכאן ועד ניצחון נוסף על יריבה עיקשת, אבל לא מספיק טובה, יש עוד דרך ארוכה של מאבקים פיזיים, ויכוחים עם השופט, קריאות גזעניות מהיציע (ע״ע שלופים), התחזויות ושאר ירקות. לאחר שוויון מפתיע, הגיעו עוד שלושה שערים מרגליהם של בלם שהתחזה לחלוץ וירטואוז, שמאלי שהתחזה לאחד שבועט בשתי הרגליים ועוד חלוץ שכובש את שערו הקל בהיסטוריה תודות למהלך אישי מבריק ששם אותו מול שער ריק. משלימים 4-1 משכנע.

 

הניצחון הזה כאמור, סולל את הדרך לחצי הגמר ואולי דאבל נוסף. אבל הוא הרבה מעבר. אחרי שהובטחה אליפות נוספת רק לפני כמה שבועות, באותו המשחק נערך טקס ה״פאסיו״ המסורתי בנוכחות היריבה המושבעת. כל מה שרצו היה לנצח. כל מה שאנחנו רצינו, זה לענות שוב למבקרים, ולהוכיח פעם נוספת שהליגה הזו שייכת לאתלטיקו. אז אמנם היריבה היא לא ריאל והמסי שלנו מבריש ״רק״ שלוש פעמים במהלך אחד, אבל זו בהחלט הליגה שלנו.

Vamos Athletico Niv FC!

ליגת הכדורגל הבינלאומית של ישראל

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח