הייתי תומך גדול ביורו של 24 נבחרות, אפשר לקרוא על זה כאן, אבל איך שלא אציג את העובדות לא אוכל באמת להגיד שעד כה היורו הזה מוצלח.
רק 69 שערים ב-36 משחקים, ממוצע של פחות משני שערים למשחק (1.92 ליתר דיוק). בשום מונדיאל או יורו לא נרשמו פחות שערים בממוצע למשחק בטורניר כולו (למעט יורו 64', אבל נערכו בו רק 4 משחקים). הממוצע מהטורנירים האחרונים שאנחנו מכירים הוא בערך עוד חצי גול למשחק, וזה המון – בערך קיטון של 25% בכמות השערים. ואל תצפו שהנתון הזה ישתנה משמעותית, גם עם נוקאאוט מוצלח.
עוד נתונים? ב-23 מתוך 36 משחקים אחת הקבוצות לא כבשה (64%) וב-25 הובקעו רק שני שערים ומטה (69%) שזה משמעותית גבוה יותר מטורנירים קודמים (כ-51% ו-55% בממוצע בהתאמה), מאז שביורו יש 16 נבחרות לפחות.
את הסיבות למיעוט השערים טחנו בכל מקום וההסברים בסך הכל הגיוניים – יותר קבוצות שנחשבות לחלשות יותר והעובדה שלקבוצות רבות הספיק תיקו 0-0 כדי לצבור נקודה שיכלה להכריע עבורה ולהבטיח מקום שלישי. אני לא לגמרי קונה את ההסבר הזה, כי גם כשבמונדיאלים עברו מ-16 נבחרות ל-24 נבחרות לא ראינו ירידות בכמות השערים, והיו טורנירים כמו 86' ו-94' שהיו נהדרים. לדעתי זה יותר עניין של מגמות בכדורגל בעקבות ההצלחה של לסטר ואתלטיקו מדריד.
אז מה בכל זאת היה יפה בטורניר והתאפשר בזכות שיטה של 24 נבחרות ש-16 מהן מעפילות לשמינית? פחות מדי גארבג' טיים, כמעט בכל המשחקים היה על מה לשחק, לפחות לאחת הקבוצות ולרוב לשתיהן. רק איטליה ואוקראינה למעשה הבטיחו את המיקום שלהן אחרי שני משחקים. זה הביא לכך שאמנם לא היו הרבה גולים, אבל גם היה מתח. מתוך 3,240 דקות של כדורגל, רק ב-235 (7% לעומת כ-12% בטורנירים קודמים) מהן היה כביכול מצב לא מותח שבו ההפרש עומד על שני שערים ומעלה וזה קרה רק ב-6 משחקים (מבלי להחשיב 4 משחקים בהם השער השני הובקע בדקה ה-90') מתוך 36 – 17% (לעומת כ-32% בדרך כלל).
למשל המשחק בין אלבניה ורומניה לא בדיוק התעלה לרמה גבוהה, אבל העובדה שלשתיהן היה סיכוי להעפיל במחזור האחרון יצר מתח אדיר והוציא עם שלם לחגיגות. נכון שלבסוף הם לא העפילו לשמינית אבל הייתה להם סיבה להילחם. השיטה הביאה למתח גדול גם בבית ו' כשכל גול שינה את תמונת העולות. איסלנד כבשה במתפרצת בדקה ה-94' וסיימה שנייה, אבל אם הייתה סופגת דקה קודם לכן הייתה מסיימת רביעית ואוסטריה הייתה זו שמסיימת שנייה. בלגיה כבשה בדקה ה-85' בדיוק בזמן שבו אירלנד כבשה, אבל אם למשל שבדיה הייתה זו שכובשת ולא בלגיה, הרי שהבלגים היו מסיימים במקום האחרון.
אז נכון שקבוצות ששיחקו בימים האחרונים ידעו איזו תוצאה הם צריכים, אבל תמיד יש מקרים כאלה. נניח שהיו עולות רק שתי נבחרות, הרי שצרפת ושוויץ למשל היו משחקות על תיקו, או שקבוצות היו יודעות אם הן רוצות לסיים במקום הראשון או השני בהתאם ליריבה. המקרים האלה תמיד ישנם ותמיד יהיה איזשהו חוסר שיוויון. ואני אפילו לא מדבר על העניין המטורף בהגרלות השמינית שהשתנו מרגע לרגע, זה אולי מסובך לחישוב, אבל מוסיף המון עניין. ואל תאשימו את השיטה בחצי הקל והחצי הקשה – ספרד ואנגליה סיימו במקום השני במקום בראשון כפי שציפו מהן, ולכן הועברו לחלק הקשה, כשגם איטליה הייתה אמורה להיות בחצי השני אם הייתה מסיימת שנייה לפי הדירוג המקורי שלה.
אז כמה מילים על הנבחרות שסיימו את דרכן – על רומניה כבר כתבתי, לאלבניה מגיע כל הכבוד ויהיה לנו מאוד קשה מולה בקמפיין המוקדמות. אוקראינה פישלה וגם רוסיה שכרגיל יורה לעצמה ברגל (ב-9 הטורנירים האחרונים בהם השתתפה היא עברה את שלב הבתים רק פעם אחת). טורקיה, שנכנסה לטורניר בדלת האחורית בזכות ניצחונות במוקדמות על נבחרות שהבטיחו את מקומן, עפו בדיוק בגלל אותה סיבה כשאירלנד ניצלה את השאננות של איטליה. ביחד איתה עפה גם צ'כיה שנתנה טורניר טוב, אבל שוב הפסידה לאותה טורקיה שהדיחה אותה בדיוק באותו מצב לפני 8 שנים. אוסטריה ושבדיה ששיחקו באותו בית מוקדם יחד עם רוסיה, למעשה הראו לנו שהבית ההוא לא היה כזה קשה כשכולן אכזבו והודחו.
אני לא יודע לנבא מה יהיה בשמינית הגמר והלאה, אבל מה שבטוח יהיה מעניין. שום תוצאה לא מובטחת. קרואטיה יכולה להפסיד לפורטוגל הבינונית, אנגליה יכולה להסתבך מול איסלנד ועוד ועוד. יהיו לנו הרבה גמרים – איטליה-ספרד, המנצחת מול גרמניה ברבע (אם זו תעבור את סלובקיה שניצחה אותה רק לפני פחות מחודש במשחק ידידות) והמנצחת מול צרפת בחצי הגמר (במידה והיא תעבור את אנגליה ברבע אם שתיהן תגענה אליו).
בקיצור – בשבת מתחיל טורניר חדש, תחשבו כמו שמינית גמר ליגת האלופות ואני עדיין עומד בהבטחה שלי – יהיה אחלה יורו.
