נס כתום

// מאת עדן הרשקוביץ

עונה שניה ברציפות שליגת העל שלנו יודעת היסטוריה – נס ציונה הקטנה הגיעה לבמה המרכזית לאחר יובל שנים. האם הקבוצה הקטנה מדרום השפלה יכולה גם לעבור את מחסום העונה הראשונה, ומה הקשר בינה לבין הנבחרת הלאומית?

סקציה נס ציונה
קרדיט לדף הפייסבוק של סקציה נס ציונה

ב2001 הגיע יענקל’ה שחר, בוגר העיר שאף שיחק במדי הקבוצה, יחד עם מכבי חיפה, בוולוו המפוארת שלו, למגרש החדש שפתחו בנס ציונה למשחק הוקרה. המגרש איך נאמר בעדינות? אפילו לא הונדה שנת 1980 והמשחק היה צמוד רק בשניות הראשונות, אבל את החגיגות שהיו בעיר אי אפשר היה לתאר. העוצמה של האימפריה הירוקה שהגיעה לשחק עם יעקובו, רוסו ויוסי בניון נגד קבוצה חצי חובבנית בליגה א’ נראתה כמו סצנה מסרט. הסקציה באותו זמן הייתה קבוצה עם מחלקת נוער צנועה מאוד שרק שאפה להגיע למעלה ולהיות רלוונטית במציאות הגאוגרפית הקשה סביב מרמורק, שעריים, יבנה וכמובן להיות תחת הצל הענק של האחות מראשון לציון. הסקציה רק יכלה לחלום על הרגע בו המשחק הזה, הסרט הבדיוני הזה, יהפוך למציאות, למשחק רישמי.

אך המציאות קשה ממה שאפשר לדמיין. בשנות ה50 הוקמה הסקציה אחרי חיבור עירוני של 4 קבוצות שונות, העיקריות היו הפועל ומכבי, לה היה שייך המגרש המיתולוגי ליד הקניותר. כולם התאחדו סביב שם ורצון אחד, להעלות את נס ציונה לליגה הראשונה ולהיות השם החם בשכונה. רק כעשור לאחר מכן נס ציונה באמת השיגה את המטרה לראשונה. עונת 1966-68 הייתה מאוד מיוחדת מלא מעט בחינות, כשהעיקרית הייתה מלחמת ששת הימים שגררה את הליגה לעונה כפולה. הכתומים הגיעו לאותה עונה יחד עם מכבי חיפה, אבל מהר מאוד הבינו שהנס לא יקרה הפעם. באותה עונה ספגו 123 שערים יחד עם 36 הפסדים מתוך 60 משחקים וירדו לליגה א’. עונה לאחר מכן הדרדרה הקבוצה החבולה עד ליגה ב’ כשהפסידה 23 משחקים רצופים והשיגה 7 נקודות בלבד. מאותו הרגע הסקציה נעה בין ליגה א’ לליגה הלאומית וחזרה כשבתחילת שנות האלפיים אף התפרקה עקב חובות ואי יכולת להעמיד תקציב.

 

השינוי האמיתי הגיע ב-2005. הסקציה הוקמה מחדש בתמיכה גדולה של העירייה יחד עם ראש העיר יוסי שבו ויחד עם האיצטדיון המפואר, נס ציונה קיבלה רוח גבית מאוד חזקה מכל איזור השפלה הדרומית. ילדים הגיעו להתאמן מערים שכנות כמו רחובות, יבנה, באר יעקב ואפילו מראשון לציון. לאט אבל בטוח מחלקת הנוער של נס ציונה גדלה עד לרמה שיכלה להתסכל בלבן של העיניים לקבוצות מהדרג השני ואולי הכי חשוב, מחלקת הנוער הביאה הישגים לא מעטים שכללו גם עליה לליגה הבכירה לנוער. לא מעט שמות יצאו ממחלקת הנוער כמו רועי קהת, אלי דסה וכמו כן עוד המון שמות שבזירות המקומיות יכירו כמו יוסי אסייג וכמובן סהר לוי ששותף גם באימון דור העתיד של מחלקת הנוער.

רעידת האדמה הראשונה הגיעה עוד בסוף העונה החולפת כשהמאמן עופר טסלפפה, אותו מאמן שהעלה את נס ציונה פעמיים בשתי עונות רצופות, הודיע שהוא לא ימשיך בגלל שאין לו תעודת פרו. כחלק משינוי מקצועי בקבוצה, החליטו להחתים מאמן עם רזומה כמו עמיר תורג’מן, וכמובן יחד עם הקו שסחף איתו עיר שלמה, הקבוצה בנויה תחת סגל שחקנים שמלווה את הקבוצה כמה עונות בכתום ואוהדים מזדהים איתם.

סקציה נס ציונה קהל
קרדיט לדף הפייסבוק של סקציה נס ציונה

בסקציה הצהירו שיחתימו שני זרים שיהיו העוגן ומסביבם יהיה סגל ישראלי צעיר, ובעיקר רעב. תורג’מן השאיל את אילון ירושלמי ממכבי נתניה וגם הוחתם חיזוק מאלבניה. לא מעט שמועות יש על עוד שחקנים צעירים שבעיקר יושאלו מקבוצות גדולות כמו לדוגמא עומרי גלזר ממכבי חיפה. יחד עם כך, הכתומים הודיעו על חידוש חוזים של רז שטיין המצטיין בעונה החולפת, בן סיטלקול אחד העוגנים המרכזיים של הקבוצה, אבל ומעל הכל הודיעו שהקפטן והסמל סהר לוי ישלים עונה מספר 14 במועדון.

השאלה העיקרית שנשארה פתוחה היתה שאלת האיצטדיון. המגרש בנס ציונה לא יכול לארח משחקים בליגת העל, וזאת למרות שאירח לא מעט משחקים בינ”ל. את האוטובוס המיתולוגי ששימש כקנטינה והיציע המתקפל החליפו יציעים של 3500 מקומות, את החניה הצפופה מול הקניון החליף מתחם גדול שכולל מגרש אימונים ואפילו אולמות אירועים, אך עדיין חסר לא מעט כדי שהעיר תחווה את הדבר האמיתי ויצטרכו לנדוד כחצי שעה לכל כיוון עד לאצטדיון המושבה בפתח תקווה, דבר שישפיע ללא ספק על הרגשת הביתיות שהייתה מוכרת בליגות הנמוכות כיתרון לא קטן ובעיר כבר הודיעו שיעשו הכל כדי לא לתת לזה להשפיע על העונה ההיסטורית.

 

ואולי בעצם הסיפור של נס ציונה וחדרה אשתקד יכול לשמש אותנו כמטפורה בכל מה שקשור לנבחרת הלאומית?

רק ארבע ערים בארץ יכולות להתגאות בקבוצה הבוגרת שנמצאת בליגה הבכירה בשלושת ענפי הכדור הבולטים (רגל, סל, יד) ואף אחת לא קרובה לסדר גודל של 50 אלף תושבים. כדי לסבר את ההצלחה במספרים, ניתן לראות את כמות הילדים שנמצאים במחלקות השונות, כ- 400 ילדים משחקים כדורגל, 1400 בכדורסל ו-400 נוספים בכדוריד.

מעבר לכך הושקעו בעיר לא מעט כספים בשביל לתרום למען הספורט כמו מגרש הוקי גלגליות מפואר ושיפוץ מגרשי הספורט כמו מגרש אימוני הכדורגל הישן שעבר מהפך, אולמות כדורסל וכדוריד חדשים. בדומה למדינות כמו איסלנד, צ’כיה, יווון, שוויץ והונגריה ששוות לאוכלוסיה בארץ, ההשקעה מתחילה מהילדים, מבית הספר. באותן מדינות תרבות הספורט והדרך להצלחה, מאפילה על כל הקשיים, בעיקר על אוכלוסיה מצומצמת. אבל מעל הכל נס ציונה בנויה מחבורת צעירים רעבה שרוצה להוכיח, שלד שממשיך כמה עונות, דרך עקבית ומחושבת, אמונה ובעיקר לב ענק וכתום.

ואולי, מי יודע, גם בהתאחדות ישכילו ללמוד ולהתייעץ עם ההנהלות הקטנות, אותן עיריות שעושות הכל למען הספורט, ואז באמת נוכל לעשות היסטוריה גם בזירה הבין לאומית אחרי יובל שנים.

קרדיט לדף הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל בישראל
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!