נורדיה – פעם שלושים ותשע

קור, איזה קור. אפילו קלישאות על כלבים אין בחוץ. מה שיש זו חבורת ילדים, אוהדי מבשרת ציון, שהבריזו מבית הספר הסמוך, השאירו את שיעור מולדת בכיתה והתקבצו במגרש הרעוע כדי להציק לנו. כיוון שלא נראה בסביבה מבוגר אחראי, ניסו אחדים מהם להפגין התנהגות שמתאימה יותר לקבוצות אחרות מליגות בכירות יותר שכולנו מכירים. אנחנו לא נגררים לפרובוקציות ילדותיות ומתרכזים בעיקר בלהתכווץ כדי לחסום את הרוח ולמנוע מצב של היפותרמיה.
השיניים שלי נוקשות בטרוף ומשדרות במורס קריאות מצוקה. האף אדום ותיכף נושר וגם איבדתי תחושה בקצות אצבעות הידיים. על רגליים אין בכלל מה לדבר, כבר מזמן לא ברור לי על מה אני עומד. מה שמציל את המצב זו שירה שזורמת לוורידים כמו תה חם ומתוק, כמו ערק, כמו קפה הפוך רתוח דל שומן (שהייתי מוכן לוותר עכשיו על כליה בשבילו) שמחממת את הלב וכשהלב חם, שום דבר לא ישבור אותנו. 
ביתר נורדיה
המגרש של מבשרת לא בנוי למשחקים כאלה ובכלל. יציע האבן, שלשבת עליו לא בא בחשבון, ממוקם מאחורי השער. מה שקורה ליד השער הרחוק אפשר רק לנחש, במיוחד כשיש ערפל והראות רעה כמו היום. נורדיה שולטת ורוב המשחק מתנהל בחצי ההוא של המגרש. מזל שהרוח מבשרת שמבשרת נכנעה ובאחת ההתקפות סופגת את הראשון שלה, יתרון שמחזיק מעמד עד סוף המחצית הראשונה. 
בהפסקה נשמע צלצול מכיוון בית הספר. חלק מהילדים חוזרים בחוסר חשק לכיתות, כמה מהם נשארים להרוס את עתידם ובעיקר את האווירה, בניסיונות חוזרים ונשנים לייצר ריב. 
אני מבין לליבם. הם צריכים יחס, תשומת לב, מילה טובה, סמכות הורית, כל הדברים שבטח חסרים להם בבית. את זה הם מקבלים אצלנו, נרגעים וחוזרים מתוסכלים לפינה, עד לפעם הבאה.
 
שריקה של השופט, או של הרוח, מוציאה את המחצית השנייה לדרך. עושה רושם שהקור הפך נסבל, או שלגמרי איבדתי תחושה בגפיים. לפחות אם היה יורד קצת גשם שישבור את הכפור. גשם לא מגיע, אבל טפטוף של גולים כן. השער של מבשרת נמצא כעת ממש מולנו, כמו במופע רוק משובח. 
על הבמה עוז, אלעד ודדיה, מלווים בלהקת בית”ר, נורדיה כמובן, במיטב להיטיה: ‘תנו לו ת’כדור…’ ‘דדיה מלך ישראל’ ועוד. איזו חגיגה. הקהל בטרוף.
אחרי הפגרה מובטח סיבוב הופעות נוסף שיסתיים אי שם בקיץ, בקונצרט עליה לליגה ב’. 
בסוף המשחק הילדים של מבשרת עוד מנסים לריב על איזו שטות ומתפוגגים יחד עם הערפל לקולות שירה נורדאית. 
בדרך חזרה למרכז מגיעים עדכונים ממגרשים אחרים. מצליח מצליחים להוציא את גדרה מגידרה ואיפה זה בכלל עקרון וכל שאר הקבוצות? בתום הסיבוב הראשון נורדיה כובשת את הפסגה! אוויר הרים מעולם לא היה צלול יותר. מעכשיו הכל תלוי רק בנו. 
החימום במכונית פועל במלוא הכוח. אני מפשיר לאט לאט. התחושות בידיים כבר חזרו, הרגליים כמעט. חוץ מצינון קל לא נצפה נזק רציני. אבל למה האף עדיין אדום, למה…
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!