"תביא לי חולצה עם הדפס של הלביאה, אחרת אין לך מה לחזור הביתה" אמרה לי זוגתי לפני שיצאתי מהבית.
טוב, לא אמרה, יותר נכון רמזה. אהה, גם זה לא הכי מדויק. אפשר לומר שכך הבנתי. בעצם, אם להודות על האמת, לא היה שום דבר שקשור לזה. אני פשוט התלהבתי מהעיצוב והחלטתי להפתיע אותה. חוץ מזה שזה מכניס דרמה לסיפור ודרמות אני אוהב.
בירושלים חום של קיץ, כמו שרק חורף ישראלי ומשוגע יכול לסדר. כל מי שנמצא ביציע מותאם למזג האוויר. בשרוולים קצרים של צהוב-שחור, מוכנים לעוד משחק שיקרב אותנו למטרה לעלות ליגה.
כמו תמיד יש הרבה ילדים ומשפחות, מצד שני הייתי בטוח שיהיו יותר אוהדים. די מאכזב אם משווים לטדי ואפילו לראשון לציון מהשבוע שעבר. אין גוש ראוי לשמו, אין כיווץ וכולם מפוזרים אקראית. די דומה למה שקורה על הדשא.
שתי הקבוצות חלשות, עם יתרון קל למקומיים, שחוץ מהצבע הצהוב של החולצות, לא מזכירים בכלל את נורדיה ורצים הלוך ושוב ללא יעד ברור. פה ושם פוגעים בלי כוונה בכדור, שעובר בשעמום מצד לצד. אין סוף הזדמנויות מפוספסות. איבודי כדור ומסירות חסרות כתובת, שלא מוצאות את הרשת ולא נותנות לנו לקפוץ בגול כמו שאנחנו אוהבים. בפעם הראשונה אולי מאז שאני אוהד הקבוצה, הרמה מתאימה לליגה ג'. רק שער מוקדם של נורדיה, במקום לעורר, מרדים עוד יותר את המשחק ואת האוהדים, שמנסים ללא הצלחה לשמור על המוניטין והקצב.
איפה השערים שמגרדים את הדו ספרתי כפי שהתרגלנו… איפה הממוצע… איפה…
משהו כבוי ולא עובד. אפילו מסביב לדוכן המרצ'נדייז יש יותר התלהבות ממה שקורה על הדשא וההמולה שם עולה לעיתים בהרבה על העידוד.
אני מצליח להתברג לתוך התור. הביקוש לחולצה המדוברת גדול ואם ארצה לחזור היום הביתה עלי לרכוש אחת לפני שיגמר. בתום דרמה מורטת עצבים, שלא לקחה יותר מדקה וחצי אני יוצא עם השלל בידי וחוזר ליציע ולשעמום שעל הדשא.
המחצית הראשונה מסתיימת בשער בודד ומדאיג. אם לא יגיעו נוספים בעקבותיו, עוד ניפול לקלישאה השחוקה ומרוב החטאות נחטוף שוויון או גרוע מזה – הפסד ביתי. החום מוסיף את חלקו לאי הנוחות הכללית ממה שקורה ומוציא לדרך את המחצית השנייה. שער נוסף משחרר אנחת רווחה שמגיעה עד לטדי כמעט. אחרי השלישי נורדיה נראית יותר קרובה למה שאנחנו מכירים. חלוץ עקרון עוד מנסה לעשות 'אברהמסון', אבל מפספס את המספרת, תופס אוויר הרים ירושלמי צלול ונוחת על חוליות הצוואר. למזלו הוא יוצא מהניסיון המביך ללא פגע.
גם אנחנו יוצאים מהמשחק המביך ללא פגע. אם השופט לא היה מסיים את המשחק אחרי תשעים דקות יכול להיות שהיו נכנסים עוד כמה שערים. אבל לא צריכים להיות חמדנים. גם משחק חלש כזה צריכים לנצח. העיקר להוסיף שלוש נקודות חשובות למאזן.
עם השמש השוקעת ותקוות שבשבוע הבא נחזור לתצוגת כדורגל על הדשא וביציע כמו שבנורדיה יודעים לעשות, אני משאיר את החורף הקיצי הירושלמי בהרים ועושה את דרכי לסופ"ש המישורי המתקרב.
בדרך חולפים על פניי רכבים עם שחקני עקרון שמחפשים את המושב שלהם. אם לא ימצאו אותו בקרוב יאלצו לעצור ברחובות. גם גדרה נעצרו בראשון החלשה על תיקו, שהרחיק אותם מהפסגה, הגדיל את הפער בינינו לשבע נקודות וקירב אותנו עוד קצת לחלום העלייה.
בעונה הבאה לא נזכור את גדרה. לא נחפש יותר את עקרון. ומהמשחק הזה תישאר רק החולצה עם הלביאה שקניתי לזוגתי למען שלום בית…
אז יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.
