// מאת שרון ריטר

אחרי צפיה קשה בנבחרת ישראל מול ליכטנשטיין ברור לכולנו שגם ניצחון 5:0 על ספרד לא יסתיר את האמת הפשוטה שנבחרת ישראל היא נבחרת חלשה, לא מאומנת, בלי פוטנציאל שיפור נראה לעין. ברקע ישנם דיבורים על יוסי בניון שמחזיק ברעיונות כיצד לשפר את הנבחרת, במאמן זר, במנג'ר סטייל ג'ורדי וכמובן באקס המיתולוגי אייל ברקוביץ. כולנו מבינים שזה אולי נשמע טוב, ימכור מנויים ויפתח ציפיות שנעלה לטורניר גדול או אולי לפלייאוף כמו שהיה בעבר. זו הונאה מזדמנת שגם אם תתממש לא תשפר את הכדורגל הישראלי.

מצב הליגה הישראלית משקף את מצב הנבחרת. אם בעבר היו צומחים כדורגלנים ישראלים, היום אנחנו מתענגים על דיא סבע בין ה-25. אם בעבר היו מגיעים לכאן זרים שהיו עוזרים לשחקן הישראלי כמו אובארוב, פראליה, רוסו, טרטיאק שלימדו אותנו מה זה מקצוענות, היום מגיעים זרים שרואים בנו תחנת מעבר. וכן, בתור כלכלן אני מבין שתנאי השוק ישתנו ומיץ וג'ורדי רוצים הצלחה (גם כלכלית) מיידית וברור שראייקוביץ טוב מחואן פאבלו, אבל חואן פאבלו עדיף עשרות מונים בלימוד שוערים צעירים על מקצוענות. אותו דבר ניתן לומר על המון שחקנים ובינתיים מבחינת הישגים ההשפעה של ראייקוביץ (בלי להוריד מהכשרון שלו) נמוכה מאד.

בליגה ונבחרת שיוסי בניון, השחקן הישראלי שהגיע הכי רחוק שאפשר, יכול להמשיך ולשחק גם עוד 5 שנים אם ירצה בלי שנרגיש, היסודות פגומים, ואם היסודות בעייתים צריך לבנות מהתחלה.
כמו בכל דבר יש להתחיל בבסיס, בבתי ספר לכדורגל עד ילדים א' צריכים ללמד כדורגל ולא לשחק כדורגל. במרבית משחקי הנוער שיצא לי לראות המאמנים התעסקו כיצד לנצח את המשחק (וזה חשוב מאד, אבל לא העיקר). אולי גיל נוער הוא באמת מבוגר מידי בשביל היסודות, אבל בתור מאמן, כל פעם ששחקן היה עושה טעות, ובגילאים האלו מבצעים המון טעויות, הייתי עוצר אותו ומסביר לו במקום (לא ראיתי את זה נעשה פעם אחת), סגירה אלכסונית/הצמדות לשחקן בקרן/ תנועה ללא כדור לריווח המגרש, אפשרות לשחק ב-5-3-2 או 4-1-4-1, מאמן נוער צריך להימדד על לימוד ושיפור השחקנים שלו, קידום שחקנים לבוגרים.

3 דברים שאנו לוקים בחסר בצורה קיצונית מול האירופאים (ולא ספרד/איטליה/צרפת/גרמניה):
1. טכניקה בסיסית – גם למי שיש את הכשרון ויכול לסחוף את המאמן / שנתון שלו להצלחות צריך להתאמן שוב ושוב בטכניקה/שליטה בכדור (מליקסון, רפאלוב ודומיהם), ומי שחזק ומהיר וצריך לעבוד עוד יותר כדי שהטכניקה הבסיסית שלו תשתפר (טיבי, טב"ח החלוץ, חמד ועוד)
2. מהירות וקורדניציה – אנחנו הרבה יותר כישרוניים עם הכדור מאשר נבחרות כמו הונגריה / צפון אירלנד ואפילו איסלנד, אבל לוקים בצד הפיזי של הכדורגל, אלו הדברים הראשונים שצריך לבצע, חיזוק הזריזות, הקורדינציה, דברים נרכשים ברמות האלו, לא יתכן שהשחקנים שלנו יפלו במהירות התגובה (כדור ראשון, מספר נגיחות) מול כמעט כל הנבחרות (נאתכו, ייני, איינבינדר כדוגמאות).
3. תנועה במגרש –  לטעמי החלק הכי חשוב והייתי מקצה לזה לא מעט מהמשאבים כדי ללמד את השחקנים הצעירים לאן יש לרוץ ואיך, אפילו השקעה ברמה שלהביא את פאולו סוזה שילמד אותם את מה שלימד את ערן זהבי. גם גוארדיולה ה"גאון" לא יכול להיות גאון עם קלישי / סאניה / קורלוב / זבלטה, זה דברים שצריכים ללמד מהבסיס לא שחקנים בני 25+, הרי רובסון קאלו (נבחרת ווילס) לא יותר כישרוני מתומר חמד…

דבר נוסף שמקצין במדינה כמו ישראל הוא הפוליטיקה שמסביב. כפעולה ראשונה יש להוציא את הנבחרות מההתאחדות ולהעביר אותם לגופים פרטיים / הישגיים. במידה וזה אסור על פי חוקי פיפ"א, ניצן להקים / לשנות את ההתאחדות עלי ידי בחירת אנשים חיצוניים ללא תלות במרכזי הספורט בארץ או בפונקציונרים של הקבוצות. האינטרס של הקבוצות הוא הפוך מהאינטרס שלנו (בעלי הקבוצות רוצים הצלחה מיידית אנחנו רוצים לבנות בסיס). נבחרות ישראל הן גולת הכותרת של הכדורגל הישראלי ולכן יש לשאוף להישגיות או לכל הפחות לתחרותיות. בהתאחדות, שאני מודה שאני לא בקיא בפרטים הקטנים, לא נראה שזה המצב – ראה ערך מינוי עופר עיני / אלישע לוי. זה נראה לא טוב, גם אם מוצדק או לכל הפחות כותב את עצמו, הרי לא הייתם ממנים שר אוצר שלא מבין בכלכלה או שר ביטחון שלא היה קצין. זו המדינה שלנו ואנו צריכים להשתחרר מזה על מנת להתקדם בתחרות. כי בעוד האקדמיות הצרפתיות \ בלגיות מתקדמות, אצלנו האקדמיה היא באשדוד שהבעלים שלה בכלא. אני לא חושב שאקדמיות זה מה שיעזור לכדורגל הישראלי, אבל הוצאת הנבחרות מהתאחדות היא צעד ראשון לתחרותיות.

שינויים נוספים אדמינסטרטיביים שהייתי מיישם הן :
1. ליגת מילואים (3 בוגרים ושחקנים עד גיל 23), לשחקנים שחוזרים מפציעה, שחקנים חדשים בקבוצה, ולצעירים אחרי/בזמן הצבא
2. הצגה כפולה באיצטדיון מרכזי – אווירת כדורגל של 4 שעות שתגרום לחיבור גדול יותר ולתשואה יותר גדולה על הכרטיס למשחק
3. הקטנת הליגה ומספר הזרים – 12 קבוצות, 4 זרים, גם ככה כל קבוצה נופלת עם עם 1 או 2 זרים אולי פשוט לא נביא אותם? מה רע אם במקום סושיץ או באטוקיו ישחקו ברסקי או גלזר? או במקום קורוהט ישחק ביטון? או במקום פקהארט ישחק שהר? שלא נדבר על עכו/אשדוד/רעננה
4. יום עבודה במתחם האימונים –  לפחות יום בשבוע שהשחקנים יהיו במתחם מ-9 עד 17 כולל שני אימונים (טיפולים/וידאו/מנוחה וכו')

הצעות נוספות יש בלי סוף רק ללכת וללמוד מגרמנים/איסלנדים/צפון אירים (עוד לא דיברנו על השקעה במתקני אימונים), אף אחד לא אוהב לוותר על שליטה (ראה ערך קדנציה של ראש ממשלה או קנצלר) אבל במקרה הזה לשחרר רק יעשה טוב.