משימה עירונית

את הפוסט הראשון שלי באתר הקדשתי לירידה הסתמית של מ.ס. אשדוד לליגה השנייה. זה היה לפני כמעט שנה (מדהים שהאתר עוד מעט חוגג שנה, אבל את הברכות ניתן כשיגיע היומולדת עצמו) ואני כל כך שמח, שנה אחרי, שטעיתי ושהייתי פסימי מדי. שאשדוד לא הפכה לשם נשכח שמדשדש בליגות הנמוכות. כי אשדוד, מעיר הולדתי, השלימה את המשימה וחזרה די בקלילות למקום הטבעי שלה, נכון, בלי הרבה קהל ובלי תארים, אבל למקום שבו הייתה שייכת כמעט 20 שנה.

והיו ויש עדיין המון ביקורות על המועדון הזה שהעומד בראשו (מבלי לעמוד בראשו באמת. או שכן) מואשם בפלילים וצפוי להיכנס לכלא ובעיקר ביקורות על העירייה שאומרים שמנסה לשים מקל בגלגלים לשתי קבוצות האוהדים החדשות שקמו בליגה ג’ כמחאה על התנהלות המועדון. אני תומך בזכותם של האוהדים כמובן לעבור לאהוד קבוצות חדשות. אני חושב שהעירייה צריכה לתמוך בכל התארגנות כזאת היא תורמת לתחושה הקהילתית. מפרגן להם באמת, וכיף לראות 2,500 צופים במשחק בליגה ג’. ועדיין, אני רואה המון חבר’ה צעירים מעודדים את אשדוד, חבר’ה שנולדו בערך כשנוצר האיחוד בין מ.ס. להפועל ואני שואל את עצמי למה הם עושים את זה?

הרי במ.ס אשדוד תמיד משחקים הרבה שחקני בית, הקבוצה דוגלת לרוב בכדורגל אטרקטיבי, היו הרבה עונות למועדון בחלק העליון של הטבלה של ליגת העל, היא קבוצה עם אחוזי הצלחה גבוהים בבית, מחירי הכרטיסים למשחקי הקבוצה הם מהנמוכים בליגת העל (כשהיו שם) ולרוב האוהדים המקומיים הכרטיסים אפילו מוצעים בחינם.

ועדיין, אין הרבה קהל שבא לראות את החבר’ה הצעירים (והם מאוד צעירים). שנה שעברה השפשוף שלהם בליגת העל היה קשה והם לא גילו הרבה אופי, אבל השנה, כמו גדולים, הם נתנו לכישרון שלהם לעשות את העבודה. יש עוד משהו יפה באשדוד – שחקני הבית תמיד מוזמנים לחזור ובדרך כלל תמיד חוזרים. משה אוחיון, רחמים צ’קול ואדיר טובול חיזקו את המועדון השנה ונתנו מהשקט והניסיון שלהם לילדים. יש גם מאמן שהיה שותף לעלייה הראשונה בהיסטוריה של עירוניה. אולי בשנה הבאה גם מרציאנו יחזור ואולי אולי למועדון הזה גם יהיה קצת יותר אופי. לא שיש לי אשליות שנהפוך ללסטר או קריית שמונה, אבל מקום בפלייאוף העליון או אפילו זכייה בגביע הטוטו יספקו אותי.

זה מדהים שהחבר’ה האלה חווים עלייה לליגת העל. יצא לי להיות בלא מעט משחקים בחיים שלי. הייתי במרקאנה, בברנבאו, במונדיאל בגרמניה, ב-0-5 נגד אוסטריה, בעלייה השנייה של חיפה לליגת האלופות, אבל שום דבר לא משתווה לעלייה השנייה של עירוני אשדוד לליגה הראשונה, אי שם בשנת 97′ מול קריית שמונה במחזור האחרון. אושר טהור, פריצה למגרש, חגיגות במזרקה בא’.

אז אני מבין את האוהדים של עירוניה אשדוד שעלו לליגה ב’, ומאמין שהם יעלו עוד ליגה או שתיים בקרוב ושמח שהרבה אנשים מתחברים לאדומים אשדוד, הפועל החדשה. אבל לא חייבים לבחור רק קבוצה אחת. אנחנו לא תל אביב ולא מדריד, כל הצלחה של קבוצה מהעיר היא מבורכת. בכדורגל, כדורסל, גברים, נשים, כדוריד. אז אני קורא לכולם באשדוד לתמוך בקבוצות האוהדים שלהם, אבל לבוא לעודד גם את מ.ס. בשנה הבאה בליגת העל.

קרדיט לדף הפייסבוק "מועדון ספורט אשדוד - הדף הרשמי"
קרדיט לדף הפייסבוק “מועדון ספורט אשדוד – הדף הרשמי”
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח