משבר גיל המעבר – על מכבי תל אביב לקראת עונת 2017/18

ליגת העל שלנו חוזרת וכדי להכין אתכם לעונת 2017-2018, הבלוגרים שלנו סוקרים את הקבוצות השונות. ממשיכים עם אריאל אבני ומכבי תל אביב

בחודש ינואר האחרון נראה היה שמכבי תל אביב סוף סוף הפנימה את גודל הפער המקצועי מהפועל באר שבע והחלה לעלות על הגל. היא נפרדה מכמה שחקנים שמיצו את עצמם והכבידו על הסגל, ומנגד הנחיתה צמד ברזילאים לשתי העמדות הבעייתיות ביותר שלה, צירפה את רובן מיקאל למרכז השדה, התחמשה בנשק מהספסל בדמות ארון שוינפלד והשיבה את שרן ייני מהגלות כדי להחזיר משהו מהמנהיגות שאבדה. לעונה שעברה זה לא הספיק, ובקיץ הנוכחי הצהובים ניסו להשלים את מתיחת הפנים ואת המהפכה המתבקשת בסגל.

שרן ייני מכבי תל אביב
ייני יניף העונה שוב צלחת? (האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

גם האוהדים האופטימיים ביותר יתקשו להכחיש שמשהו בהתנהלות של המועדון אינו כתמול שלשום. החומות שנבנו בפני התקשורת נסדקו מעט, הפעילות בחלון העברות נראית לעתים מסורבלת וחסרונו של האצטדיון הביתי ודאי לא מוסיף. אבל תנאי הפתיחה הלא אידיאליים לא ישנו כשהשופט יוציא לדרך את העונה החדשה, ואחרי שנפרדו משני השחקנים המשמעותיים ביותר שלהם בשנים האחרונות – 2017/18 היא בדיוק הזמן של הצהובים להוכיח שיש חיים גם אחרי זהבי ובן חיים.

עזבו: טל בן חיים, גל אלברמן, עמרי בן הרוש, יוסי בניון, אוסקר סקאריונה, רובן מיקאל, רמון רומא.

הצטרפו: עומר אצילי, אופיר דוידזאדה, מתן בלטקסה, ניק בלאקמן, טינו סוון סושיץ’, כריסטיאן בטוקיו, יונתן כהן (חזר מהשאלה), שון גולדברג (חזר מהשאלה), דור פרץ (חזר מהשאלה). לקבוצה נותר מקום לשחקן זר נוסף

מתפזרים על המגרש

אחד מהדברים הבולטים ביותר בקבוצה שנבנתה בקיץ בקרית שלום הוא ריבוי השחקנים שיכולים לשחק במגוון של תפקידים. מכבי יצרה מעין “ערבוביה” מכוונת בשני השלישים האחרונים של המגרש, עם שחקנים כמו בטוקיו, גולסה, מיכה, אצילי, שוינפלד, סושיץ’, בלאקמן, ריקן ויצחקי – שלרובם אין עמדה מובהקת אחת ויחידה על המגרש. הם יכולים וצפויים להחליף תפקידים, לא רק לאורך העונה, אלא גם תוך כדי משחק. במשחקי טרום העונה נראה שזה בלבל את השחקנים עצמם יותר מאשר את היריבה, אבל אם ייושם בהמשך כמו שצריך – לקרויף תתאפשר הרבה גמישות טקטית.

שמאליים יותר, מאיימים יותר

ויש עוד קו בולט בסגל שנבנה בקרית שלום. עומר אצילי, ניק בלאקמן, טינו סושיץ’, אופיר דוידזאדה, מתן בלטקסה – כולם שחקנים שהגיעו הקיץ ושהרגל החזקה שלהם היא רגל שמאל. אם מוסיפים לכך את הדיווחים העיקשים שלפיהם סגנית האלופה מחפשת בלם זר עם רגל שמאל גם כן, הרי שמדובר כבר במגמה. עיתונאי “כלכליסט”, אוריאל דסקל, הסביר פעם ששחקנים עם רגל שמאל מסוגלים להוסיף אלמנט של הפתעה ויצירתיות למשחק, משום ששחקני ההגנה והשוערים שמולם רגילים להיערך לאיום דווקא מרגל ימין. יעבוד או לא? נחכה ונראה.

טינו סוון סושיץ’. רגל שמאל תביא את השינוי? (האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

עניין נוסף שבמכבי לקחו כנראה בחשבון הוא האיומים לשער מהקו השני – אלמנט קריטי, במיוחד בריבוי משחקים נגד יריבות מסתגרות, שהקבוצה לקתה בו מאוד בחסר. גולסה, בטוקיו, סושיץ’ וגם דור מיכה, אם יוסט שוב לשלישיית הקישור, יצטרכו לבעוט לא מעט מרחוק ולספק לצהובים את הממד החסר במשחק. לא בטוח שכולם מסוגלים לנפק את המספרים שמכבי זקוקה להם, אבל אם יצליחו לפחות למשוך אליהם את הגנות היריבות ולפנות כך שטחים עבור שחקני החלק הקדמי – החיים עשויים להיות קלים יותר. בטוקיו וסושיץ’, אגב, אמורים לגרום גם למצבים הנייחים להיות מסוכנים בהרבה.

פרויקט תגלית

מתוך שאיפה שהקבוצה תשתתף שוב בשלב הבתים של הליגה האירופית, ותשחק כמות עצומה של משחקים, יזדקק ג’ורדי קרויף לרוטציה רחבה בסגל. שלושה שחקנים שאולי חומקים קצת מתחת לרדאר, אבל שווה לשים לב אליהם בעיקר בהקשר של הליגה, הם היהודים שהובאו על תקן ישראלים: איגור פיליפנקה, ארון שוינפלד וניק בלאקמן. ספק אם הם יהיו שחקני הרכב קבועים, אבל בעונה ארוכה שהחלה אי שם ביולי, התרומה שלהם במאני טיים (בהנחה שיהיו בריאים) עוד עשויה להתברר כמשמעותית יותר משחשבו. גם השוער היהודי-ברזילאי, דניאל טננבאום, היה הפתעה נעימה במשחקי גביע הטוטו והוא ישמש גיבוי טוב לראיקוביץ’ במקרה הצורך. ככלל, הצהובים יהנו השנה מספסל חזק יותר מבעונה שעברה.

שחקני המפתח

אף על פי שמכבי תל אביב עוד לא השלימה לחלוטין את הסגל, אם שואלים מה הרכש המשמעותי ביותר של הקיץ, התשובה שלי תהיה אופיר דוידזאדה. אמנם הקבוצה סבלה מחוסר מזל משווע כשמקבילו בצד ימין של ההגנה, אלי דסה, נפצע לתקופה ארוכה, אבל לכשישוב – השילוב של שניהם ביחד אמור להיות בשורה של ממש. שני מגנים מהירים ותוקפים הם בסיס לכל קבוצה עם שאיפות בכדורגל המודרני, והמבחן של קרויף יהיה לנצל את הצמד “דוידסה” באופן המיטבי.

מגן טבעי לראשונה זה שנים. דוידזאדה (האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

ואולם, מלבד דוידזאדה, הרכש שביצעה מכבי הוא בגדר סימן שאלה גדול. היא תהיה תלויה המון בקצב הסרת החלודה של עומר אצילי, וגם בבריאותם של סושיץ’ ובלאקמן החוזרים מפציעות. על פניו, נראה שהקבוצה הוסיפה לעצמה כמה רבדים מעניינים למשחק. ההגנה יציבה בינתיים ואמורה להתחזק בבלם נוסף. חלק קדמי שכולל אופציות כמו אצילי, מיכה, קיארטנסון, בלאקמן, שוינפלד ויצחקי אמור להרכיב את ההתקפה הקטלנית בארץ. אלא שמרכז השדה, החוליה הקריטית ביותר, נותר לדעתי רך ולא מאוזן. משחקי טרום העונה הוכיחו שהעסק במכבי עוד רחוק מלממש את הפוטנציאל. בניגוד למקרה סקאריונה בעונה שעברה, סגנית האלופה תצטרך הפעם השתלבות חלקה הרבה יותר של שחקני הרכש החדשים אם היא רוצה לטפס מקום אחד בטבלה.

ולסיכום

מכבי תל אביב של השנתיים האחרונות מזכירה קצת אדם במשבר גיל המעבר. היא מסתכלת על עצמה במראה, קולטת פתאום את הקמטים, ולא ממש מבינה מאיפה זה נחת ולאן ברח לה הזמן. הרי רק לפני רגע היא הייתה מלכת השכונה, זללה תארים וסובבה לכולם את הראש והנה פתאום, היא נאלצת לראות איך השכנה הצעירה והיפה, זו עם המגרש הביתי והדשא הירוק, גוזלת ממנה את כל תשומת הלב. גם אחרי גיל 40, החבורה של קרויף תרצה להוכיח העונה שלמרות הגיל והאפרוריות, רוח הנעורים והתארים עדיין פה – ושעדיין מוקדם מאוד להספיד אותה. ההימור שלי: רק עוד בינגו אחד במרכז השדה, וזה ייגמר עם צלחת.

ג'ורדי קרויף
יחייך בסיום? (האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח