מסע אצטדיונים עולמי – חלק ו' – כל מי שרואה את הכיפה צועק Ajax Joden

איתי ארד אוהב לנסוע למשחקים בעולם. במהלך החודשים הקרובים הוא יתן את הזווית שלו, ושל אחרים, על אוהדים שנוסעים לראות משחקים בחו”ל ולספר את הסיפור במלואו – איך קנו כרטיסים, איך הגיעו לאיצטדיון, באיזה ברים שתו בירה, מה התנאים באיצטדיון ועוד – וכך ליצור מרכז מידע למבקרי איצטדיון ומשחקים בעולם. מוזמנים להצטרף למסע!

 

כאשר אוהד כדורגל ממוצע רוצה לראות משחק כדורגל בחו"ל לראשונה בחייו, ובעצם לראות מהו באמת כדורגל איכותי (מצטער, הליגה השישית בטיבה באירופה), הוא חושב על חמשת הליגות הבכירות, כלומר אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה או צרפת.

כשאני ושלושת חבריי (אחד מהם אוהד מנצ'סטר סיטי ועוד אחד הולנדי) תכננו את הטיול, היה לנו ברור שאנחנו הולכים לפחות לשניים, אם לא שלושה משחקים איכותיים באירופה. המשחק הראשון שקבענו היה סיטי נגד אטאלנטה באיתיחאד, משחק ליגת האלופות! אני לא אפרט על המשחק הזה, כי טור על האיתיחאד כבר קיבלנו, אבל אני כן אגיד ש5-1 זה בהחלט היה סיפתח נהדר לטיול שלנו. ההתלבטות האמיתית החלה בבחירת המשחק השני. אולי ליברפול טוטנהאם באנפילד? ריאל ברצלונה בסנטיאגו? בסופו של דבר, חברינו ההולנדי הצליח לשכנע אותנו לקנות כרטיסים למשחק שאותו הוא מגדיר כ"בית"ר סכנין של הולנד!", אייאקס נגד פיינורד. לא אחת מ5 הליגות הבכירות, אבל אחרי עונה 18\19 של אייאקס, לא היה קשה לשכנע אותנו שיש פה קבוצה ששווה לשים את הכסף עליה.

 

כרטיסים למשחק

את הכרטיסים חבר שלנו השיג דרך קבוצת אוהדים ישראלית של אייאקס בפייסבוק. המחיר לא היה זול, בערך 800₪, למרות העובדה שישבנו ביציע החוץ של היוהאן קרוייף ארנה, אבל החבר ההולנדי תמיד דאג להזכיר לנו שזה יהיה שווה את זה. למה ביציע חוץ אתם שואלים? כי במשחקים של אייאקס ופיינורד אין אישור לקהל חוץ. בית"רסכנין מישהו?


יום המשחק

את היום התחלנו, כמו כל תייר טוב, ברכיבה על אופניים בעיירות מסביב לאמסטרדם ובתוך אמסטרדם. ישנם העיירות מלאות בנהרות וגשרים, כל עיירה נראית כאילו יצאה מתוך שומר מסך במחשב, וכל עצירה מלווה בסשן צילומים של הנוף.

גם אמסטרדם עצמה מאד ציורית, עם בנייה יחודית למרכז העיר, על גדות הנהר, ולמרות שבמרכז העיר לא הורגשה כל כך אווירת משחק, עדין קיבלנו את מנת התיירות שלנו לפני המשחק

המשחק עצמו התחיל יחסית מוקדם, איזור 18:00, לכן רצינו להגיע בערך שעתיים לפני המשחק על מנת להיכנס לאווירה, לאכול צ'יפס (שוב, כמו כל הולנדי טוב), וכמובן לשתות משהו. יצאנו אל המשחק ברכבת התחתית הטראם. התחבורה באמסטרדם מאד נוחה, ורוב הסיכויים שתחכו לרכבת תחתית לא יותר מ-10 דקות. מאד קל להבין איפה לרדת על מנת להגיע לאצטדיון, אם זה בגלל כמות האוהדים שמתאספת בקרונות, עם צעיפים וחולצות, ואם זה בגלל שאתה קולט מהרכבת את הפרצוף של יוהאן קרוייף בעצמו מסתכל עליך, מתנוסס על דגל ענק שתלוי על דפנות האצטדיון מכל זווית אפשרית.

מסביב לאצטדיון יש אווירה מדהימה. האולטראס של אייאקס מסתובבים עם דגלים, נפצים ורימוני עשן, דואגים להכניס את כולם לאווירה. השוטרים רק מסתכלים מהצד ומחייכים, כנראה רגילים לכל העניין. יש מסביב לאצטדיון גם כמה ברים ודוכני צ'יפס (אלא מה), וגם בר אחד שאפשר להגיד שנמצא ממש בתוך קירות האצטדיון, הבר הראשי של האצטדיון, מלא באוהדים עם חולצות אדומות. כל כמה רגעים מישהו מדליק נפץ, ונראה שכמו השוטרים, גם צוות הבר רגיל לכל מה שהולך שם. בונוס נחמד היה לזכות בקבלת הפנים הקבועה כל פעם שאנשים ראו את חבר שלי עם כיפה על הראש, "ajax joden, super joden". אין ספק שזו הקבוצה היהודית של אירופה.

בערך חצי שעה לפני המשחק החלטנו לעלות לאצטדיון. כנראה בגלל שהיינו ביציע שבדר"כ מיועד לאוהדי החוץ, אבל זה היציע היחיד שאין בו מדרגות נעות ואתה נאלץ לטפס את דרכיך ליציע. ואז, הגענו למגרש. וואו! נכון, המקום שלנו לא היה מדהים, אבל לראות את כל האצטדיון מלא זו בהחלט חוויה ששום טלוויזיה לא תוכל להתחרות בה.

הקהל מדהים, לא מפסיק לעודד לפני המשחק, בזמן הצגת השחקנים, וכמובן אי אפשר בלי התפאורה שמכסה יציע שלם ומופע פירוטכניקה מדהים שמתווסף לאירוע, והוא אקסלוסיבי למשחקים היותר חשובים של אייאקס, למשל נגד סכנסליחה, פיינורד. לצערי, אני לא דובר את השפה אז לא הצלחתי להצטרף לשירה האדירה של האוהדים, שלא הפסיקה כל המשחק, אבל בשלב מסוים בשירה אני קולט את המילה "ישראל"! כן, יש שיר אוהדים על "הקבוצה מישראל הרחוקה", ואת השיר הזה יכולנו לשיר מכיוון שהאולטראס צעקו משפט אחד, וכל האצטדיון חזר אחריו. לא משהו שציפיתי שיקרה באמצע משחק בליגה ההולנדית, אבל בהחלט מרגש.

 

האקסטזה מגיעה לשיא כשזייש, טליאפיקו, נרס ווואן דה בייק נותנים לאייאקס 4-0 על פיינורד במחצית! הקהל בטירוף, והתחבקנו עם אנשים (בזמנו לא היתה קורונה) שהדבר היחיד שקישר ביננו היה שפשוט ישבנו אחד ליד השני. זה, והאהבה לכדורגל איכותי. בזמן המחצית תפאורה נוספת יורדת על היציע, ציור ענקי של בוב מארלי, והשיר המפורסם Three Little birds מתנגן ברקע. גיליתי שהשיר הזה הפך להיות אחד מהסמלים של אייאקס, אך לצערי לא הצלחתי לגלות את הסיבה (מי שיודע, אני אשמח לגילוי!). המשחק נגמר 4-0, שליטה מוחלטת של אייאקס, והאווירה בסוף המשחק בהתאם. כל הדרך מהיציע לרכבת האוהדים לא מפסיקים לשיר, ובנוסף אנחנו מקבלים עוד כמה קריאות "ajax joden"" בכל פעם שמישהו קולט את הכיפה. אין ספק, שווה כל שקל.

המסקנה היא שלא חייבים ליגה פופולארית כדי להנות. המשחק של סיטי היה מהנה מאד, ואין ספק שמבחינה כלכלית האנגלים נהנים מהרבה יותר יתרונות מאשר קבוצות אחרות, אבל משהו במשחק של אייאקס פשוט היה מספק יותר. אולי כי משחק בליגת האלופות מיועד יותר לאוהדים ברחבי אירופה ולכן פחות אמוציאונלי מאשר משחק ליגה שמכוון היישר אל ליבם של האוהדים.

לשאר הטורים בסדרה

לינק למשחק:

תגובה אחת

  1. Avatar

    נהדר , כייף לקרוא את הכתבות של האוהדים …חוויה אמיתית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח