איתי ארד אוהב לנסוע למשחקים בעולם. במהלך החודשים הקרובים הוא יתן את הזווית שלו על אוהדים שנוסעים לראות משחקים בחו”ל ולספר את הסיפור במלואו – איך קנו כרטיסים, איך הגיעו לאיצטדיון, באיזה ברים שתו בירה, מה התנאים באיצטדיון ועוד – וכך ליצור מרכז מידע למבקרי איצטדיון ומשחקים בעולם. מוזמנים להצטרף למסע! 

ישראל הוא אוהד מיוחד, הוא אוהד שרוף של הליגה הטובה בעולם, ליגת האלופות – ישראל אוהב לנסוע לראות משחקי ליגת אלופות ובכל שנה הוא מבקר באחד האיצטדיונים באירופה! ישראל חבר של המשפחה שלי, והוא ישתף אותנו בסיפוריו מהאיצטדיונים בהם הוא בילה.

בחודש דצמבר האחרון, ישבתי מול המסך בזמן הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות, אין ברירה, כל שנה בשבילי ההגרלה זאת סיבה למסיבה. לאחר פרסום הגרלת משחקי שמינית הגמר, מיד ידעתי שהשנה אני נוסע לראות את אחד המשחקים שייחלתי לעצמי שיפול בהגרלה – אתלטיקו מדריד נגד ליברפול, אלופת אירופה הבלתי מנוצחת בוונדה מטרופוליטנו החדש במדריד. משחק חזק מאוד עם הרבה פיקנטריה, ואסביר על כך בהמשך.

כרטיסים למשחק

ארגנתי קבוצה של 10 חברים שבאו יחד איתי לחוות, לראות ולהינות מהמשחק. התחלנו בהכנות – רכשנו כרטיסים במרכז הטבעת התחתונה, כל אחד מהחברים נפרד מ-260 יורו, שזה לא מעט, אבל בהתחשב שזה משחק בין 2 קבוצות אדירות אז המחיר הגיוני. הכרטיס נקנה ישירות דרך המועדון.

יום המשחק

הגענו למדריד יום לפני המשחק ואווירת המשחק ישר תקפה אותנו, מהשניה הראשונה כבר ראינו הרבה אוהדים אדומים מאנגליה ויש להם סיבה טובה, ליברפול זכתה שנה שעברה באליפות אירופה באותו איצטדיון מחשמל, ומה שליברפול ידעו (או לא ידעו) זה שפעם אחרונה שהם כבשו שער מול אתלטיקו מדריד היה לפני כמעט עשור, אי שם בשנת 2010 במסגרת הליגה האירופית. באותו משחק כבש, מי אם לא, השחקן הישראלי האגדי יוסי בניון בנגיחה.

יום המשחק סוף סוף הגיע והתחלנו להתכונן לחוויה –  קנינו צעיפים למזכרת של המשחק, בערב יצאנו כשעתיים וחצי לפני תחילת המשחק מהמלון ונסענו ברכבת התחתית אל האצטדיון. הרכבת היתה עמוסה באוהדי ליברפול שכל הדרך מלווים את הרכבת בשירה אדירה. עם הירידה מהמטרו והיציאה ממנו קיבל את פנינו עשן אדום מקומי מלווה בשירה אדירה לקראת הגעתו של אוטובוס קבוצת אתלטיקו ההתרגשות עולה מרגע לרגע. היתה לי צמרמורת ,לאחר מספר צילומים על רקע האצטדיון ביחד עם דמויות הלבושות בחולצות המועדון וקניית כמה בירות בדוכנים ליד החלטנו להיכנס לאצטדיון.

הכניסה לאצטדיון הייתה מהירה ויעילה והמקומות בטבעת התחתונה היו מעולים, אין כמו קרבה למגרש. לפני תחילת המשחק התחילה פירוטכניקה (בנוסף למנת פירוטכניקה שחווינו בחוץ) מיוחדת של עשן אורות וצבעים לאחר מכן הגיע שלב ניגון מנגינת ליגת האלופות – מנגינה שאני כל כך אוהב וכל זה על רקע של איצטדיון מלא ב-65,000 איש עם שני מאמנים מהגדולים שקיימים בדורנו ראש בראש – סימאונה מול קלופ.

המשחק התחיל נהדר מבחינת אתלטיקו, בדקה הרביעית הם כבר הבקיעו שער מרגלו של סאול ומכאן ועד לסיום, רוב הזמן התגוננו כדי לשמור על התוצאה, ככה זה בשלבי נוק אאוט לא תמיד הכל יפה.

עם סיום המשחק יצאו כל אוהדי אתלטיקו בשירה אדירה מהאצטדיון. כמו הכניסה, גם היציאה היתה מהירה וחלקה ואנו זרמנו יחד עם שאר האוהדים אל הרכבת התחתית. עם הירידה בתחנת האופרה המשכנו אל מסעדת הצו'רוס הקבועה שלנו סאן גינס כדי לחגוג את הניצחון. אין כמו לחגוג ניצחון עם צ'ורוס טוב כשמאחוריך תמונה של אחד הכדורגלנים הגדולים: דייגו ארמנדו מרדונה, כדי להזכיר לכולנו כי גם הוא היה כאן מתישהו.

ליברפול העונה היא כמעט בלתי מנוצחת, ולראות אותה מפסידה זהו באמת היה מחזה נדיר. חזרתי ממדריד מאושר עם עוד ערימה של חוויות

לשאר הטורים בסדרה